הבדלים בין גרסאות בדף "תרמיקות 3 - שיטות תירמול"

גרסה אחרונה מ־11:48, 1 במרץ 2010

חלק ראשון בסדרה של שלושה מאמרים בנושא תרמיקות, אשר נכתבו על ידי וויל גד (2001).

תרגום: טדי גלעד.

עריכה לשונית והגהה: אמנון האן, שמשון ברלב.

• עבור לחלק ראשון: מחוללים, פתילים ומאתחלים
• עבור לחלק שני: תרמיקות ועננים

החלק האהוב עלי ברחיפה הוא ללא ספק התירמול. למעשה, התירמול היא העשייה הכי אהובה עלי בחיים. אין כמו להתחבר לתרמיקה עם גבולות מוגדרים, עם עוצמה מרטשת ולרכב עליה לגובה של 3 ק"מ. מאידך גם הדבר הכי פחות אהוב עלי ברחיפה הוא התירמול: אותם ימים בהם כל האחרים מטפסים בשקיקה למעלה ואני מאבד גובה כמו גרזן – שוב ושוב! בימים כאלה אתה שמח שאתה נוחת לבד, כדי שאף אחד לא ישמע אותך מקלל בצעקות אימים. המאמר להלן הינו "מערכת התירמול" החדישה שלי, ואני מקווה שהיא תעזור לך לפתח את יכולת התירמול שלך.

תיאורית התירמול

מעט תוספת של תיאורית תירמול עשויה להועיל לך בהבנה של טיסה בתרמיקות. אני מאמין שהתרמיקות הקרובות לקרקע הינן בדרך כלל קטנות ואלימות יחסית ובעודן מתרוממות הן נוטות להתרחב ולהרגע. לחץ האוויר הברומטרי גם הוא נוטה להשפיע על היווצרות התרמיקות: בימים של לחץ ברומטרי גבוה ייווצרו תרמיקות קטנות, "מכות", בעלות גבולות חדים ומוגדרים היטב. בימי לחץ ברומטרי נמוך ייווצרו תרמיקות חזקות בעליל, אבל הגבולות יהיו חדים פחות והן יהיו רחבות יותר.

שיעור הקירור של האוויר ביחס לעליה בגובה גם הוא משפיע מאוד על עוצמת התרמיקה. ביום חם, בו קצב ירידת הטמפרטורה בעליה לגובה גבוה יחסית, ייווצרו תרמיקות חזקות. דמיין גוש אוויר חם עולה ממחולל (Trigger) ביום בו קיים הפרש טמפרטורה גבוה בין הקרקע לבין, נניח, 2000 מטר מעל לקרקע: התרמיקה תעלה מהר יחסית במצב זה. אינוורסיה הינה ההיפוך של זה, ושלא במפתיע, תרמיקות נעצרות, או לפחות מאיטות באינוורסיה.

הגורמים לעיל (ועוד מאות אחרים, אבל זאת ההתחלה) משווים לכל יום את האופיין התרמלי שלו. אם אתה ממריא ביום צלול וכחול (המאפיין יום עם לחץ ברומטרי גבוה), עם שיעור קירור גבוה ביחס לעליה בגובה (כי בדקת את התחזית לאותו יום), אתה יכול לצפות לתרמיקות חזקות עם גבולות חדים. לעומת זאת, אם השמים מלאים בקומולוסים רכים וקיים אובך קל באוויר, אתה יכול לצפות תטרמיקות רכות יותר. התרמיקות הראשונות של הבוקר יכולות לספק רמזים עבור מה שיקרה בהמשך: אם זה תולש אותך כלפי מעלה וכל שנותר לך לעשות הוא לרסן ולהישאר בתוך זה עד לבסיס ענן, אתה בדרך ליום ממש טוב. אם מאידך זה צר וקשה להישאר בפנים (בתרמיקה), זה נגמר במפתיע ב- 300 מטר ואתה לא יכול לעלות יותר, אתה מבין שהיום לא יהיה מי יודע מה. אני בדרך כלל מבצע "רישום מנטאלי" של 3 מאפיינים חשובים של כל תרמיקה שאני נמצא בתוכה במשך היום: 1. מהו שיעור הטיפוס הממוצע שלי? לא המקסימום, אלא קצב הטיפוס הממוצע, נניח בתקופה של 20 שניות. 2. מה הגובה אליו אני מגיע כשהתרמיקה נעלמת? האם היו גבהים בדרך, דרכם היה קשה להמשיך לטפס. 3. מהו גודל הרדיוס והסחיפה שלי תוך כדי הטיפוס.

קצב הטיפוס מספר לך למה לצפות באותו יום: קצב הטיפוס נוטה להשתפר עד מאוחר באותו יום. גודל התרמיקות נוטה לגדול במהלך היום (וגם הסינקים, לצערנו). אם אתה יכול לטפס בקצב יציב של 3 מטר לשנייה, כנראה שלא כדאי להתעכב ולנסות לתרמל על משהו בסדר גודל של חצי מטר לשנייה, אלא אם כן אתה ממש נמוך (שאז כל דבר שכיוונו מעלה נראה נהדר). הגובה המכסימלי אליו ניתן לתרמל גם הוא חשוב: אם אתה מטפס באופן עקבי לגובה 2000 מטר מעפ"ש (מעל פני השטח) אבל תרמיקה חזקה מסוימת מפסיקה באופן חד ב- 1300 מעפ"ש, כנראה איבדת את התרמיקה ואתה אמור לחפש אותה שוב. מאידך, אם התרמיקה מפסיקה בגובה 1900 מטר, כנראה שזה הסוף שלה וכדאי לך לעבור לגלישה. זכור כי הגובה המכסימלי אליו התרמיקות מגיעות עולה במשך היום. בימים טובים בטקסס די שכיח לראות תרמיקות בבוקר המגיעות ל- 1300 מטר, בצהרים ל- 2000 מטר, ל- 3000 מטר ב- 2 אחה"צ ול- 4200 מטר ב-5 אחה"צ. ההתפתחות זו קצת יותר נמוכה בהרים אבל עדיין ניתן לחזות בה.

לסיום, גם גודל הרדיוס ועוצמת הסחיפה של הסיבובים שלך בגבהים שונים מספק מידע בקשר למה יש לצפות בטיפוס הבא שלך ומהי מהירות הרוח באוויר. זה אומר לך מהי הזווית בה התרמיקה תסחף מהמקור שלה (המחולל), כך שאתה תוכל לעקוב אחריה (הערה: לתרמיקות מאוד חזקות לא תהיה בעיה להסיט את הרוח כדי שתזרום מסביבן, כמו עמודי גשר השתולים בנהר).

סיבובים מתואמים ולא נדנודים

טוב, אז אתה מרחף לך והואריו מתחיל לצפצף בעליצות. מה לעשות? ראשית, האם המצנח צלל קדימה או נפל אחורה ממש לפני תחילת הצפצוף? אם הוא נפל אחורה, זה בטח משב. המתן וצפה אם הצפצוף ממשיך או הופך לסינק. אם זו תרמיקה והצפצוף מתעצם, פנה. לא ממש משנה לי לאיזה כיוון: אם צד אחד של המצנח מורם בצורה בולטת או הלחץ בו גבוה יותר בצורה בולטת, השען ברצינות לצד זה ומשוך ברקס בעדינות. כמה למשוך? לחץ גבוה יותר במצנח מראה על תרמיקה חזקה יותר, כלומר אתה יכול למשוך חזק יותר. מאידך, הטעות היותר נפוצה בתירמול הינה משיכה אגרסיבית מדי של הברקס הפנימי. אם אתה מושך בחוזקה בברקס הפנימי, לגוף שלך יש נטיה לנטות החוצה ב- Wing Over קטן. ואז הגוף נוטה חזרה אל מתחת למצנח ואתה מאבד את הסיבוב וטס ישר אל מחוץ לתרמיקה. הרבה טייסים מבצעים פניה גסה נוספת בכדי לחזור אל תוך התרמיקה, אני טסתי כך כחמש שנים עד שהבנתי את העניין. מה שאתה רוצה לעשות הוא לטוס בפניה עם נטיה מתואמת. זה כמו לרכב על אופניים, אתה והאופניים פונים בנטיה מתואמת, המתאימה למהירות הנסיעה ולרדיוס הסיבוב בו אתה נמצא. אחת הבעיות היותר נפוצות שיש לטייסים הינה לשמור על סיבוב רציף תוך כדי תירמול, אני מניח שאתה יודע למה הכוונה. הטכניקה הנכונה היא להתחיל בפניה על ידי השענות קלה ומבוקרת ובאותו זמן מתיחה מדורגת של הברקס הפנימי. המצנח יטה, גופך יעקוב ועקב הכוח הצנטריפוגלי אתה תישאר מחוץ לסיבוב של המצנח ובעדינות תשאב על ידי התרמיקה מעלה. משיכה פתאומית של הברקס במקום להפעיל כוח הדרגתי פשוט תניף אותך החוצה מתחת למצנח – ואתה תשוב ותתנדנד בחזרה פנימה, וחוזר חלילה. המצנח גם יישאר מעל ראשך בפניה מתואמת אמיתית, ואם הוא נופל אחורה, שחרר ברקסים. אם הוא מאיים לפול קדימה, נקט בצעדי תיקון, בעודך שומר על ההשענות והפניה.

אם קשה לך להבין את כוונתי, משוך ברקס אחד בחריפות ושחרר אותו. אתה תונף החוצה מהמצנח ושוב תנדנד חזרה תחתיו, בד"כ עם תנודה אחת או שתיים כבונוס ואז נסה להישען הצידה בחריפות למשך שנייה או שתים, וחזור למצב אמצע. אתה תונף אל מחוץ למצנח ושוב חזרה אבל לא כל כך חזק כמו בתרגיל הקודם. עכשיו השען בעדינות, משוך בעדינות ובהדרגה בברקס והחזק אותו, אתה תכנס לצלילה ספיראלית עדינה או לסיבוב. זה מה שאתה רוצה ללמוד לבצע.

מהירות אויר ושיעור נטיה קשורים ישירות. בשיעור נטיה גבוה יותר, מהירות האוויר צריכה להיות גבוהה יותר לכדי לשמור על הפניה המתואמת (חשוב על צלילה ספיראלית). בנטיה קלה יותר, תחוש על פניך מהירות אויר נמוכה יותר. תרמיקות הן לעיתים רחוקות רציפות בצורה מושלמת, וזה אומר שאתה תצטרך באופן קבוע לתקן עם הברקס וההשענות בכדי לקבל פניה מתואמת. אם מהירות האוויר שלך קטנה והמצנח מתיישר, השען מעט יותר, שחרר מעט את הברקס החיצוני, והגבר את מהירות האוויר ואת זווית ההטייה. אם מהירות האוויר לפתע גדלה, השען מעט פחות, משוך מעט בברקס החיצוני ושמור על זווית הנטייה. אם למדת איך לתרמל בפניה מתואמת, אתה בדרכך לתירמול יעיל.

התמרכזות: המפה המנטאלית

טוב, הוואריו מצפצף כאילו אחזו האמוק, כמה זמן אתה תמתין לפני תחילת הפניה? אם התרמיקות של אותו יום קטנות ואתה נמוך, התחל בפניה מיד כשאתה בטוח שעלית על משהו ושזה לא סתם משב. כלל האצבע שלי הוא להמתין כשתי שניות. אם מצאת עילוי התחל בפניה מתואמת חלקה וצפה במתרחש. אם אתה מטפס ממש טוב במשך רבע סיבוב ואז מתחיל לשקוע, פתח מעט את הפניה בכיוון שבו מצאת את העילוי המיטבי, ואז שוב חדד את הפניה כשהעילוי עולה. שים לב ללחץ במצנח ולתחושה בישבנך ברתמה, ולא רק לצפצופי הוריו, אלה רמזים קריטיים. הקשב לקולות מסביב, עם אימון מתאים תוכל להבחין בין זרימות האוויר השונות כשתטוס דרך עילוי או סינק. אם אינך יכול לשמוע את זרימת האוויר, קנה קסדה חדשה. בנקודה מסוימת בפניה שלך הכל יסתכם לעילוי המיטבי כפי שיוגדר על ידי הוואריו שלך, הלחץ בחופת המצנח ותחושת הישבן שלך. אם אתה מסתובב ב- 360 מתואמת, יהא זה קל לדמיין מפה מנטאלית באשר למיקום העילוי המכסימלי בכל אחד מה- 360. אל תדאג בקשר לקרקע, אלא איפה אתה נתקל בעילוי המכסימלי בכל סיבוב. נסה ליצור מפה מנטאלית של הקורה בכל 360 כזה.

בכדי לטוס לכיוון העילוי הגבוה יותר, שמור על פניה מתואמת, ורק הקטן במעט את הנטייה כשאתה חוזר מ- 360 והזז במעט את מרכז המעגל לכיוון בו אתה מגלה עילוי טוב יותר. אל תחדל להסתובב. ברגע שאתה מגיע לעילוי המיטבי, הדק שוב את הנטייה, בעודך שומר על פניה מתואמת. אם אתה נמצא בעילוי יציב בחצי סיבוב ובסינק כללי בחצי השני, העבר את הסיבוב לכיוון העילוי הטוב יותר, עכשיו יכול להיות שאתה נמצא בשלושת רבעי סיבוב בעילוי טוב ובפחות עילוי ברבע הנותר, זוז שוב. עכשיו אתה מטפס ביציבות במשך כל הסיבוב בטיפוס ממוצע של 1 מ/ש, אבל בחלק אחד של הסיבוב הטיפוס הוא ב- 2 מ/ש והאחר הוא ב- 0.5 מ/ש. לולא היית בפניה מתואמת (ורוב הטייסים לא מבצעים פניה כזו) היה זה בוודאי בגלל התנודות הקיימות בטיסה בלתי מתואמת ולכן לא היה לך מושג מה גורם לתנודות אלה. אבל אם אתה פונה בפניה מתואמת, אתה יודע שיש להתמרכז לכיוון העילוי הטוב יותר. בסוף אתה "נעול" בעילוי מושלם של 5 מ/ש כל הדרך לבסיס ענן. תרמיקות לא סדירות יכולות לתת קריאות רגעיות שגויות בוואריו, לכן התרכז בהשגת הטיפוס הממוצע הטוב ביותר שאתה יכול להשיג. גלשנים ודאונים יכולים לבצע כל מני אליפסות ושמיניות בכדי להשיג עילוי ממוצע טוב יותר, אבל אני מצאתי כי מצנחים מטפסים באופן מיטבי בפניות מתואמות רציפות (או פשוט ישירות דרך התרמיקה, אם היא רחבה מספיק).

קוטר הסיבוב וזווית הנטייה

מצאתי כי אני מתרמל בהטיה של 30 – 45 מעלות בימים בהם התרמיקות קטנות וחזקות, 15 עד 30 מעלות בימים בעלי לחץ ברומטרי נמוך וכמעט שטוח בימים של תרמיקות קלות ורחבות. הקיצוני בזוויות ההטיה הינו ללא ספק העילעול (Dust Devil) – כמעט אופקי, בהשוואה לטיסה ישרה ואופקית כשמטפסים כמו משוגעים מתחת לענן גדול. היכן שהוא בין שני המצבים הקיצונים הללו נמצאת זווית ההטיה הנכונה שלך לאותו יום. לכל חופה יש את התגובה התואמת למשיכת הברקס ולזווית ההשענות שלך, מה שמתאים לטייס מסוים עם החופה שלו, בדרך כלל לא תואם את שמתאים לך. מאידך, כל חופה יכולה לפנות בפניה מתואמת, ואתה תרגיש זאת מיד כשתעשה את זה טוב.

הנה כמה תסריטים שיעזרו לך לבחור את זווית הנטייה בתירמול. נניח שאתה טס בשקיעה של 3- מ/ש ולפתע אתה נכנס לטיפוס של 4+ מ/ש. אתה כמובן פונה, אבל שוקע 2- מ/ש, אז אתה מזיז את המעגל לעבר ה 4+ מ/ש, אבל משום מה לא יכול להינעל למרות ניסיונות ההתמרכזות שלך. אתה כנראה צריך זווית הטיה יותר גבוהה ומעגל יותר צר. אם אתה מאוד נמוך בתוך תרמיקה צרה, אתה עלול להשיג רק חצי סיבוב בתוך התרמיקה. עשה כמיטב יכולתך לשפר את הזמן אותו אתה מבלה בתוך העילוי, לבסוף אתה תנעל בתוך זה כשתטפס. תסריט נוסף: אתה טס בתוך סינק בשקיעה של 3- מ/ש, ובאופן הדרגתי קצב השקיעה קטן ל- 0 מ/ש, ולאחר מכן קצב הטיפוס עולה ל- 1+ מ/ש ול- 2+ מ/ש. אני הייתי ממשיך לטוס ישר עד לשלב בו הייתה מתחילה שקיעה, שם הייתי מתחל פניה קלה ומתמרכז סביב העילוי הממוצע המיטבי. עליה הדרגתית והמשכית של קצב העילוי הינה סימן לתרמיקה גדולה. לעיתים קרובות אתה יכול למצוא בתרמיקה גדולה מרכז מאוד חזק שיאפשר עילוי הרבה יותר חזק מאשר בקצוות, אבל בעיקרון, לתרמיקה גדולה יותר יש צורך בהטיה קלה יותר וזה ימקסם את שיעור הטיפוס. הטיה קלה היא בדרך כלל בסדר: המצנח לא יפנה בפניה מתואמת ללא זה, אבל אתה יכול לטוס בפניות מתואמות עם לחץ שווה בברקסים ועם הטיית הגוף: הסתכל פעם על טייס טוב טס, תוכל להבחין שהוא שולט במצנח באמצעות הטית הגוף וקיזוזים קלים עם הברקס החיצוני.

אין כוח משיכת ברקס מסוים "נכון" אותו צריך להפעיל או מהלך משיכה מסוים ( אין משמעות בלמשוך 1/4 ברקס כי זה שונה מחופה לחופה), אבל יש משמעות למשיכת ברקס והטית הגוף להשגת פניה מתואמת. זה כמו רכיבה על אופניים: אף אחד לא יכול לומר לך איך לעשות זאת, אבל אתה לא תיפול אם תעשה את זה כמו שצריך. אני בעיקרון טס כשבאופן גס אני מושך את הברקס הפנימי בפי שתים לחץ מהחיצוני, ומתקן את הפניות שלי ע"י השענות והברקס החיצוני. אתה בטח תעשה זאת אחרת , אבל עליך להכיר פניה מתואמת כשתתקל באחת כזו.

אל תשנה כיוון בתירמול, ביחוד אם אתה נמוך. יש שלוש סיבות טובות לכך: ראשית, שינוי הכיוון מבלבל לך את הפניה המתואמת ואתה תהיה חייב לטוס בשלב מסוים ישר, מה שבדרך כלל מרחיק אותך מהעילוי (כל הכיוונים חוץ מאחד מרחיקים אותך מהעילוי...). שנית, אתה מאבד את המפה המנטאלית בה מצאת את הסיבוב המיטבי היה. ושלישית, השינוי בכיוון יגרום לוואריו שלך לצפצף בשלל צפצופים מעניינים אבל לא מועילים בהרבה. כמעט תמיד עדיף להזיז את הסיבוב לכיוון העילוי מאשר לשנות כיוון סיבוב אליו.

אם קשה לך לשמור על פניה מתואמת, נסה לטוס יותר מהר: השתמש יותר בהטיה ומשוך פחות ברקסים. הרבה טייסים מנסים לטוס במעגל שטוח לחלוטין, ובעילוי ממש חזק זה יעבוד טוב. למצנח שלך יכול להיות קצב עליה לא רע עם משיכת ברקסים טובה. מאידך, אני מוצא שטיסה קצת יותר מהירה עם משיכת ברקסים קלה מאפשרת לי להינעל על העילוי המיטבי של התרמיקה. אל תערב בין מה שעובד טוב ברחיפת רכס לבין מה שעובד טוב בתירמול. זהו משחק אחר לגמרי.

מה תעשה אם איבדת את העילוי

ראשית, הבן אם אתה בראש התרמיקה. אם כל תרמיקה באותו יום נגמרה ב- 2000 מטר, ואתה נמצא כרגע מחוץ לעילוי בגובה 1900 מטר, תשכח מזה וצא לגלישה. אבל אם אתה בגובה 1000 מטר ואיבדת את התרמיקה, עבור למצב חיפוש. אם יש רוח כל שהיא, התרמיקה נמצאת בוודאי או במורד הרוח או במעלה הרוח. הדבר הראשון לעשות הוא להגדיל את רדיוס הסיבוב ולשים לב למפה המנטאלית שלך. אם טיפסת ב- 1 מ'/ש והתחלת בשקיעה של 3- מ/ש במעלה הרוח של ה- 360 שלך, פתח את המעגל כשאתה חוזר למורד הרוח. אם השקיעה מתמתנת והופכת ל 2- מ/ש ואחר כך ל 1- מ/ש, זוז עוד לכיוון מורד הרוח. אם שום דבר טוב לא קורה, נסה לזוז למעלה הרוח. שוב, שיפור בשקיעה הוא רלוונטי כמו למצוא יותר עילוי, טוס אל האזור בו יש פחות שקיעה. כמו כן, שים לב למהירות הקרקע שלך, היא בדרך כלל תגדל כשאתה תכנס לאוויר הנע אל תוך התרמיקה, אבל תקטן אם אתה מרחף בכיוון ההפוך (זכור כי תרמיקות, בייחוד היותר נמוכות, שואבות אויר לתוכן). אם אני נמוך ביום עם רוחות, אני נוטה להיפלט מהתרמיקה במעלה הרוח שלה. אם אני גבוה ביום עם רוחות אני נוטה להיפלט מהתרמיקה במורד הרוח. אין לי מושג מדוע, אבל ככה זה עובד.

לעיתים רחוקות פגשתי בתרמיקה המסודרת כצילינדר אחד ויפה העולה מהקרקע עד לבסיס ענן. הטריק הוא לעקוב עם הוואריו, החופה ותחושת המושב אחר העילוי המיטבי בכוונון רציף ועדין של הפניה המתואמת שלך.

עוד רמזים לתירמול טוב

אם הקצה החיצוני של המצנח איבד לפתע את הלחץ וקרס קלות, כרגע מצאת שינוי יחסי בעילוי. יכול להיות שהיית ב- 3+ מ/ש והקצה החיצוני נתקל ב 0.3+ מ/ש. כמובן שאתה תרצה להרחיק את הסיבוב מהמקום בו חשת בעירבול, ולהתקרב לכיוון העילוי הטוב יותר. אם אתה מתרמל בקבוצה ורואה משהו לפניך בסיבוב חווה ירידת לחץ רגעית בקצה החיצוני של המצנח שלו, כדאי לך להדק את הסיבוב ולהתרחק מהאזור בו המצנח לפניך עבר, ואז לפתוח את הסיבוב קמעה, ולטוס לכיוון בו העילוי טוב יותר ולהדק שוב כשתפגוש את העילוי הטוב יותר. רוב הטייסים נוטים לטוס בתבנית מסוימת בתרמיקה במקום באמת לצפות בקצב הטיפוס של טייסים אחרים. אם כולם מטפסים טוב יותר בחצי סיבוב מאשר בחצי השני, הזז את הסיבוב לכיוון העילוי הטוב יותר. אתה תטפס מעל האחרים די מהר בשימוש בטקטיקה זו. אם משהו טיפס מעליך בחצי מסוים של המעגל, הזז את הסיבוב שלך לכיוון שלו. אין שום "גבורה" בטיפוס איטי ולבד.

אם אתה רואה מצנח לפניך מתחיל לטפס כמו "טיל", יכול להיות שתרצה להדק את הפניה מיד כך שתהיה מוכן בזוית נטיה גדולה יותר כשתגיע לעילוי, וכך תוכל להשתמש בו יותר טוב. שוב, שים לב לטוס בתרמיקה ולא לפגוע במצנח השני.

חפש אבק, שקיות פלסטיק, חרקים, קש או שאר חלקיקים בתרמיקה שלך. ציפורים בכלל וסיסים במיוחד יהיו כמעט תמיד בחלק היותר טוב של התרמיקה. טוס אחריהם מיד. סיסים וציפורים קטנות אחרות מלקטות את החרקים שנאספים בתרמיקות. אם אתה רואה קבוצה שלהם נוהרת מעלה, טוס לעברם מיד אפילו אם זה ידרוש טיסה ישרה (ללא תירמול) קצרה. מאחר ותרמיקות שואבות אויר אליהן, זבל בדרך כלל מתמרכז במרכז התרמיקה. טיפסתי אלפי מטרים בחברת עיתונים ושאר זבלים למיניהם.

יש ימים שמייצרים תרמיקות שרוצות לירוק אותך החוצה. מצאתי שברוב המקרים זה נובע מטיסה במעגלים גדולים מדי. דמיין זרם מים מזרנוק הזורם כלפי מעלה. אם אתה נצמד למרכז ושומר את הסיבוב הדוק בתוך הזרם, אתה תטפס למעלה, אבל אם תטוס על הסף, אתה תאבד את הלחץ בצד החיצוני של הכנף. זה יגרום ליותר גרר, אתה תאבד את זווית הנטייה ותזרק החוצה.

נסה לטוס עם הוואריו כבוי. כריס מאלר (Chris Mueller) ועוד הרבה טייסים טובים טסים לעיתים XC (Cross Country) ללא הוואריו! אני לא רוצה להישמע לא מובן אבל התחושה שהחופה שלך משדרת בעת עילוי לפתע בהירה אם אתה מתרכז ברמזים שהיא משדרת. כיבוי הוואריו מאלץ אותך להקשיב למה שבאמת קורה למצנח בזרימות שונות של אויר. אני למדתי רבות בשנה האחרונה כששחקתי במשחק הזה של כיבוי הוואריו, בייחוד בטיסות עם עוד מצנחים בסביבה, שם צפיתי באחרים. (בנוסף, בעת טיסה עם וואריו כבוי, ניתן לשמוע את הרחש העדין המיוחד של זרם התרמיקה. זוהי איוושה עדינה הפועמת בקצב עדין וקבוע ומסייעת בהתמרכזות המדויקת ביותר – אמנון האן)

האוויר החלק יותר נמצא בדרך כלל במרכז של התרמיקה החזקה, ולחץ החופה יהיה חזק יותר ויציב יותר אם תטוס בזוית הטיה גבוהה יותר. אם אני מטפס ממש מהר, אני יודע ששולי התרמיקה יהיו ממש טורבולנטיים (מערבולתיים). מעולם לא יצאתי מתרמיקה ממש חזקה כי ידעתי שבשוליים אפגוש מערבולות, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להינעל על המרכז ולקחת את זה עד לבסיס ענן.

השינויים המרביים בין הסינק והעילוי נמצאים בדרך כלל מתחת ל-200 מטר מהקרקע. שם אתה שוקע ב 2- מ/ש, לפתע אתה מטפס ב 4+ מ/ש ושוב שוקע. מאידך, העילוי הממוצע האמיתי בדרך כלל גבוה יותר בתרמיקה, עד שהיא מתקררת לנקודה שכבר אינה מפיקה עילוי. לעיתים אני חווה "מכות" של 7+ מ/ש קרוב לקרקע בימים שאני לא יכול להשיג עילוי ממוצע של 20 שניות של יותר מ- 2+ מ/ש. שעור הנסיקה האמיתי של תרמיקה הוא מה שאתה יכול להפיק ממנו בממוצע ולא ה"מכות" הקצרות והחזקות. לעיתים אני שומע טייסים מספרים שחוו באותו יום עילוי של 8+ מ/ש, והם כמעט תמיד מספרים על "מכות" עילוי ולא על קצב העילוי הממוצע שלהם לאותו יום. המקום היחיד בעולם שבו ראיתי עילוי של 8+ מ/ש היה ב Owens Valley ביולי. בצע פניה הדוקה ומאוד לא מתואמת ותוכל ליצור לעצמך "תרמיקה" של 4+ מ/ש, כי הווריו שלך יצפצף בחדווה ויסמן עילוי – זה שקר – אבל הרבה טייסים מאמינים לזה וממשיכים ליצר לעצמם "תרמיקות" על ידי פניות שאין בהן דבר.

לסיכום, כל שכתבתי לעיל הינו התיאוריה האישית שלי, המבוססת על קריאת ספרי דאייה, שיחות עם טייסים אחרים וניסיון אישי. הנושא הכי חשוב הוא הניסיון האישי שלך: פקפק בתשובות, זקק זאת באופן קבוע להשגת תוצאות טובות. אם משהו טיפס מעליך בתרמיקה, יכול להיות שזה היה בגלל שיש לו חופה טובה יותר, אבל זה הרבה יותר סביר שהוא עשה משהו שאתה לא עשית. אל תקלל את עצמך אם הם מטפסים מהר יותר, במקום זאת, נסה לגלות מדוע. האם הם משתמשים במעגלים רחבים יותר או בצרים יותר? האם הם העבירו את הסיבוב למקום עם עילוי טוב יותר ואתה לא עקבת? אני לא חושב שיש אנשים שנולדים כטייסים טובים, אבל חלקם באמת חושבים על מה שהם עושים ומנסים לשפר. אני מצפה לשפר בעונה הקרובה, ומאחל לכולם בהצלחה. לבסוף, הטייס היותר טוב נהנה יותר.

מקור: Thermals: Collectors, Wicks and Triggers By Will Gadd