תרמיקות 1 - מחוללים, פתילים ומאתחלים
חלק ראשון בסדרה של שלושה מאמרים בנושא תרמיקות, אשר נכתבו על ידי וויל גד (2001).
תרגום: טדי גלעד.
- עבור לחלק שני: תרמיקות ועננים
- עבור לחלק שלישי: שיטות תירמול
מומלץ מאוד לקרא את כל שלושת המאמרים מהראשון לאחרון ולא לקפוץ ישר למאמר האחרון.
תמצית טיסת ה- Cross Country (או XC) טמונה ביכולת לחזות את מיקום התרמיקה הבאה. לו היית יכול לענות על שאלה זו במדויק ב- 90% מהמקרים, החיים שלך היו אז ממש ממש יפים. אני סבור שזה קריטי לכל טייס XC לפתח את מערכת הבנת התרמיקות, ולשפר הבנה זו במשך הזמן בתהליך המשכי של לימוד. רק כך ילמד הטייס מכל "הצלחה" ומכל "כשלון". אני בדרך כלל שומע בקורסים שאני מעביר ש"אני כנראה ידעתי את זה, אבל הקורס שם לי את זה במקום". וזאת המטרה: להפנים מערכת פשוטה ובהירה של הכרת תרמיקות, מערכת שאותה אתה תשפר עם כל טיסה למען השגת תוצאות טובות יותר. באופן כללי, אני מחלק את הידע לחזות תרמיקות לשני חלקים שונים: רעיונות לחיזוי תרמיקות מבוססות קרקע ורמזים בשמיים לתרמיקות. מאמר זה הוא הניסיון שלי להסביר לעצמי ולכל מי שמעוניין איך נוצרות תרמיקות על הקרקע ואיך ניתן אפקטיבית למצוא אותם באוויר. החלק הבא, המאמר השני ידון במציאת התרמיקות באוויר והמאמר השלישי ידון בשיטות תירמול.
"מחוללים" (Collectors)
"מחוללים" הינה ההגדרה שלי למקומות שבהם יש לתרמיקה אפשרות להיווצר, כי הם "מחוללים" את אנרגית השמש, ומשחררים אותה כאוויר חם עולה או תרמיקה, תהליך שצריך מאוד מאוד לעניין כל טייס XC טוב. האוויר מעל "מחולל" כזה אמור להתחמם ככל שהשמש מחממת את הקרקע, בתחילה משחרר המחולל תרמיקות קלות ויציבות (התרמיקות השכם בבוקר הנוצרות על מדרונות הרים הם דוגמא מצוינת), ולאחר מכן בהמשך היום מחזורים יותר אלימים בסדרות, כמו גלי הים המכים בחוף הים. דמיין סידרה של גלים קלים המגיעים לחוף, לאחר מכן סידרה של גלים גדולים המכים בחוף באלימות, ולאחר מכן שוב סידרה של גלים קלים. אם אתה מזהה "מחולל" טוב, כדאי שתתמרכז עליו ותמתין שהסט הנכון יגיע. אם אתה נמוך, זה עשוי להיות סיכוי שלך לעלות.
כמובן ש"מחוללים" תלויים לחלוטין בשמש. אם אין שמש, כנראה שאין הרבה אויר שיש לו נטייה לעלות (חזיתות קרות ומסות אחרות של אויר לא יציב הינם בגדר היוצא מהכלל לכלל הזה). כשאני מביט ב"מחולל", אני קודם כל שואל: "כמה זמן ובאיזה זווית השמש חיממה את ה"מחולל"? "מחולל" מעולה הינו כזה שהיה בזוית ישרה לשמש לאורך זמן רב. לראשונה למדתי שיעור זה בתחרות ארצית בארה"ב ב- 1996, שעה שכל הטייסים הטובים טסו לרכס ההר, לצד ה- Lee Side אבל המואר על ידי השמש, בעוד שאני טסתי לצד של הרוח, בתקווה לטיסת רכס, שם השמש רק החלה לחמם. אני כמובן שקעתי ונחתתי והם לא. בזמנו חשבתי שזה היה מזל רע, אבל לא היה כאן כל מזל בסיפור, פשוט הצד הזה של ההר לא היה מחומם דיו.
הגורם הבא המשפיע על כמות האוויר המתחמם הינו סוג הקרקע. לסקירה מעולה על תיאורית תרמיקות קרקע, כדאי שתקרא את המאמר של רייכמן "Reichman’s Cross-Country Soaring". בעיקרון, משטח יבש עם הרבה מקום לאוויר כלוא או לכוד יצור תרמיקות מיטביות. שדות תבואה כגון חיטה או שיבולת שועל לעת הקציר הינם שדות יבשים, אויר למכביר כלוא בהם והם כתוצאה מהווים יצרני התרמיקות מהיותר טובים. שדות עם שיחים יבשים גם עובדים טוב. סביבה סלעית גם היא מייצרת תרמיקות טובות למרות שלסלעים ולאוויר הכלוא בהם לוקח יותר זמן להתחמם. קרקע לחה סופגת את אנרגית השמש ומשתמשת בה לשם איוד המים, עובדה שתורמת לקירור האוויר שמעל האדמה, מתכון בדוק ל"הריגת" תרמיקות.
לרוח יש נטייה להרוס תרמיקות, ע"י ערבול תמידי של האוויר ב"מחולל" פוטנציאלי, ועל ידי כך מניעת החימום של האוויר לנקודה שבה האוויר ישאף לעלות, או לחילופין להעיף את התרמיקה שכבר נוצרה ולהופכה לבלגן שכלל אינו דומה לתרמיקה, בפרט אם זה קרוב לקרקע. גדר גבוהה או עצים סביב אזור יבש עם שיחים בדרך כלל יכיל כיס יפה של אויר חם עם פוטנציאל להפוך לתרמיקה. אתה יכול לחוות תרמיקה על הקרקע על ידי שיטוט באיזור. אזורים יבשים המוארים היטב על ידי השמש ומוגנים מהרוח יהיו חמים יותר. ככל שה"מחולל" יהיה יותר מוגן מהרוח וככל שיהיה שופע אור, כך הוא יהיה חם יותר ויהיה סיכוי גבוה יותר שהוא יפיק תרמיקות. זה אומר שלעיתים, התרמיקות הטובות יותר נמצאות בצד הפונה לשמש של ההר אבל בצד ה"Lee Side". זה לא צריך להוות בעיה אם אתה מספיק גבוה וטס מעל הרוטורים, אבל אתה צריך לעשות את ההחלטות לעצמך בקשר לכמה אתה רוצה לשחק עם הרוטורים ביחס לגובה שלך. מאמר זה כמובן אינו מאמר על בטיחות בטיסה.
הרבה טייסים מאמינים כי משטחים כהים כגון מגרשי חנייה גדולים או כבישים מהווים מקור טוב לתרמיקות. למרות שמגרשי חנייה גדולים הם בדרך כלל שחורים וסופגים כמות גבוהה של אנרגיה, הם בדרך כלל לא מספקים את הסחורה כי אין בהם דבר ש"יחזיק" את האוויר במקום. אם אתה צופה בציפור שמתרמלת מעל מגרש חניה, היא בדרך כלל סובבת בסיבובים הדוקים מאוד ולא מרוויחה הרבה גובה. התרמיקות תדירות, בערך כמו שמן המקפץ על המחבת, והן אינן יציבות. נקודה מעניינת היא שמגרש חניה מלא במכוניות מיצר לעיתים תרמיקות טובות כי המכוניות לוכדות את האוויר בעודו מתחמם. כביש יכול להיות פתיל טוב, אבל על זאת עוד ידובר מאוחר יותר, להלן.
השיפוע של האזור גם הוא קריטי. לדוגמא, שדות חרושים ויבשים כמעט תמיד עובדים טוב יותר משדות שטוחים. אני מניח שהסיבה היא שקטע התלם שפונה לשמש מתפקד כקולט שמש, והשקע של התלם מגן על האוויר הכלוא בו ומאפשר לו להתחמם ולהתפתח. כשאתה טס בהרים, תמיד חפש את צלע ההר שהייתה חשופה לשמש בזוית ישרה הכי הרבה זמן. צלע ה- lee side בדרך כלל פועלת יותר טוב מצלע הרוח כי האוויר ב- lee side היה מוגן מהרוח, אבל כמובן שהצד עם הרוח והמואר היטב ינצח כל lee side מוצל. מדרון הפונה לכיוון דרום מערב ישחרר תרמיקות ממושכות החל מאמצע היום ועד שעות הערב המוקדמות. לעומת זאת, מדרונות מזרחיים או מערביים יעבדו בעיקר בבוקר או בערב, בהתאמה.
ההופכי של ה"מחולל" הינו כמובן האגם: קריר, מחזיר קרינה, לח ולעיתים קרובות עם רוח. כמעט לעולם לא תמצא תרמיקה העולה מאגם. זה לא אומר שלא תמצא תרמיקות מעל אגם, אלא שלעיתים רחוקות הם נובעות מהאגם. יצא מהכלל אחד יכול להופיע מאוחר ביום, כאשר המים החמימים משחררים חום ביחס לאוויר היותר קריר בסביבה, אבל אני ראיתי זאת לעיתים נדירות שקרה שנוצרו תרמיקות שניתן היה להשתמש בהם. גלישה ארוכה מעל אגם עשויה להיות מהנה, אך לא כדאי לסמוך על אויר פלאי זה יותר מדי כי אתה עלול למצוא את עצמך שוחה במים. (כמובן, הכותב לא חי בישראל ואינו מכיר את אפקט הכנרת שלנו בשלהי הקיץ – המתרגם).
מאתחלים פסיביים ופתילים (Passive Triggers (and wicks
אני מאמין שלתרמיקות יש אלמנט של מתח הפנים (surface Tension), ולכן יש להם נטייה לעקוב אחרי תוואי הקרקע לפני השחרור, בערך כמו שנפט עולה במעלה הפתיל. אני מגדיר את הנקודה בה התרמיקה משתחררת מהפתיל כמאתחל פסיבי (Passive Trigger – PT). רוב ה- PT נמצאים בקצה פסגה חדה, ובדרך כלל יהיה מעל ה- PT ענן החל ב- 9 בבוקר ועד לשקיעה, למרות שהשמש חגה ממזרח למערב. בתחילה המדרונות הפונים מזרחה מתחממים, לאחר מכן המדרונות הפונים דרום מזרחה, לאחר מכן המדרונות הפונים דרומה, ולבסוף המדרונות הפונים מערבה, לקראת סוף היום. מאידך האוויר החם המתפתל לאורך המדרונות, משתחרר תמיד בפסגה. חשוב על "תרמיקות הבית" שלך באתר בו אתה בדרך כלל טס: מה בדרך כלל קורה עם כל אחד מהם כשהשמש חגה? אם אתה גבוה, אתה יכול לטוס ישירות לקצה הפתיל, לפסגה. אם אתה נמוך, אתה אמור לטוס קודם למדרון הפונה לשמש ולאסוף גובה. רכס בד"כ עובד בצורה דומה, וההתלכדות קורת אם שני צידי הרכס משחררים תרמיקות באותו הזמן. (רכס הוא מקרה פרטי של פסגה: לרכס יש 2 מדרונות בלבד, לעומת פסגה, לה יש מדרונות לכל הכיוונים – המתרגם).
כשאני טס בהרים אני בד"כ תר אחר PT במקומות בהם אני סבור שהבועות ישתחררו ממתח הפנים ויתרוממו. רכסים מעל מדרונות מוגנים מרוח ומוארים, מיני פסגות הנוצרות ברכסים הן דוגמאות למקומות המאפשרות לתרמיקות להשתחרר (כמו מים הזורמים במורד הזרוע ומטפטפים מהמרפק) והם עובדים הכי טוב. שני רכסים שנפגשים עובדים יותר טוב מרכס אחד, כי כל רכס מעלה את הסיכוי שאתה תבחר בפתיל הנכון. אם אתה משועמם, הנח כפית לתוך כוס זכוכית שמכילה מים רותחים, זה ידגים ממש טוב איך כל זה עובד.
PT יכולים להיות ממש ממש קטנים כשטסים מעל אדמה שטוחה. לדוגמא, שוחה לתיעול מים שנמצאת בין דרך לבין שדה יבש חרוש וגדול בכיוון עם הרוח היא לבטח PT. אפילו גבול שדה יבש לבין שדה ירוק יכול להוות סיבה מספקת לשחרור אויר חם. אני כמעט תמיד מוצא את התרמיקות הכי טובות בפינות בכיוון עם הרוח של שדות יבשים, בפינות עם גדר שיחים, ירק או כל דבר אחר שאינו אדמה חרושה. קבוצה של בתים באזור שומם, או אפילו מגדל קידוח נפט בודד השובר את המונוטוניות של האזור השטוח יכול לנתב את התרמיקה השמיימה. כמה אנשים מאמינים באמונה שלמה שעמודי חשמל הם PT מעולים, אני מאידך סבור שהתרמיקות שנוצרות מעל עמודי החשמל נוצרים יותר כתוצאה ממבנה השטח. היוצא דופן לדעתי הינם עמודי החשמל הממש גדולים, אלה המשמשים להעברת מתח עליון, המשמשים כפתילים ליצור תרמיקות. מאידך. תירמול מעל עמודי מתח עליון מציב סכנות נוספות.
סלעים גדולים גם הם מהווים פתילים ו- PT, עקב נטייתם לנקב את מתח הפנים ולשחרר תרמיקות חזקות, על ידי שחרור כיסים גדולים של אויר חם השמיימה.
ולבסוף, ניגודים בין טמפרטורת השטחים יכול גם להוות PT. אני בדרך כלל מוצא תרמיקות בגבולות בין סוגי שטח שונים: הגבול בין שטח גדול של שדות יבשים לבין אגם גדול בדרך כלל יניב תרמיקה אמינה ויציבה (אם הרוח באה מהשדה לכיוון האגם, התרמיקה תהיה נטויה מעל האגם). מאידך, שדות לחים ואגמים בדרך כלל מחסלים כל פעילות מעליהם, במיוחד בכיוון עם הרוח. הבדלים טמפרטורת המשטחים האלה קטנים ואלפי הדוגמאות לימדו אותי שזה חשוב.
מאתחלים אקטיביים (Active Triggers)
מאתחלים אקטיביים הינו מאתחלים נעים. לדוגמא, טרקטור הקוצר שדה חיטה יבש כמעט תמיד יהווה מקור לתרמיקה. כלי רכב הנעים לצידי שדה גדול ויבש גם הם יהוו מאתחל. כל תנועה, יהא זה אנשים, ציוד חקלאי, מכוניות ואפילו גלשן אחר שנוחת, יגרור בדרך כלל אחריו שחרור של "מחולל". כמה פעמים אתה נחתת בשדה, רק לראות משהו מטפס ממש מעליך?
אני מתחיל להאמין שצל ענן מתפקד גם הוא כמאתחל אקטיבי. טסתי במספיק אתרים כדי לחזות בעלעולים (Dust Devils) שנוצרים על הקרקע בחזית צל ענן מתקדם, לעיתים כמיני חזית קרה המרימה את האוויר החם ומשחררת אותו מהקרקע. זוהי תיאוריה אבל נראה שהיא עובדת בחלק מהמקרים.
איך לנצל כל זאת
בכל יום נתון, תרמיקות נוסקות לגובה מסוים בטרם הן נעצרות, מרחק בין הקרקע ובסיס הענן או שיא הגובה שניתן להגיע אליו. אני מגדיר כל דבר שמתחת לחצי הגובה הנ"ל כ"נמוך" וכל דבר מעל החצי כ"גבוה". לדוגמא, אם בסיס הענן נמצא בגובה 2000 מטר מעפ"ש (מעל פני השטח) אזי אני חושב שאני גבוה כשאני מעל ל-1000 מטר מעפ"ש ונמוך כשאני מתחת לגובה זה. מאמר זה דן בהחלטות כאשר נמצאים באזור ה"נמוך". אם אתה נמוך, טוס ישרות ל"מחולל" הקרוב שנמצא כבר זמן ניכר תחת קרינת שמש ישירה. היזהר מאוד כשאתה טס לתוך צל ענן. אם אתה נמוך, זה נדיר שתוכל לטפס בתוך צל ענן. חבר "מחוללים" עם פתילים ומאתחלים: שדה בר מואר ונרחב, ליד מדרון מואר ומוגן מהרוח, אולי אפילו ענן עב ממש מעליו הוא מחולל\פתיל\מאתחל ממש מושלם. אם אתה נמצא בחלק המוצל של הרכס – אתה במקום הלא נכון וזקוק למצוא מהר מקום מואר. שדה חום גדול ולידו גבעה קטנה בכיוון עם הרוח יכול להיות טוב, אך גם שדה יבש עם עשבים, הגובל בכביש סואן בכיוון עם הרוח יכול להפיק עילוי טוב. אני מנסה לטוס מעל כמה שיותר קומבינציות של "מחולל"/פתיל/מאתחל. כשאני נמוך ואני רואה שיש לי אפילו "אפס" עילוי על הווריו, אני נעצר ומתחיל להסתובב עד שתרמיקה "נורמאלית" מגיעה. כמובן שאם תראה עיט שנמשך למעלה כמו טיל או עלעול חזק שמתהווה מאחורי טרקטור, המצב פשוט כאן פשוט בהרבה. אני כמובן לא אתעסק עם תרמיקות חלשלשות אם כרגע הגעתי לרום הגובה ואני מתחיל לגלוש מטה - אין טעם כי גם הן יגמרו בקרוב (אתה קרוב לרום המקסימאלי). אבל אני אעצור לכל דבר שנוסק ביציבות, אם הגעתי לגבול הגובה ה"נמוך".
חשוב להבין שעילוי וסינק בדרך כלל מאזנים אחד את השני, בייחוד בשטחים יחסית קטנים. אם אתה מטפס בתרמיקה של 2 מ\ש, סביר להניח שביציאה מהתרמיקה תפגוש בסינק של 2 מ\ש+. אם אתה באזור של תרמיקות רחבות, צפה לסינקים רחבים בסביבה. אם אתה באזור של סינק אלים, סביר להניח שיש באזור גם תרמיקה אלימה. אתה אמור לשאול: "היכן המחולל? היכן הפתיל? היכן המאתחל? תקוף!". למחוללים יש נטייה למשוך אליהם אויר מהצדדים כאשר הם משחררים – אתה יכול לשים לב לעליה במהירות הקרקע כשאתה מתקרב לתרמיקה. המצנח גם יטה בכמה מעלות קדימה כשהוא מאיץ לכיוון התרמיקה, כאשר הגוף הכבד שלך יפגר מעט אחריו. מצנחים ישנים בדרך כלל יפלו מעט אחורה ברגע שיתקלו בתרמיקה חזקה, אך יהיו תחת לחץ חזק, לחץ אותו אתה תחוש גם בברקסים. משבים ואויר טורבולנטי גם הם עלולים לגרום למצנח ליפול מעט אחורה, אבל במצבים אלה הלחץ במצנח לא יהיה גבוה כמו בתרמיקה. זוהי דרך מצוינת לזהות אם אתה נכנס לתרמיקה או שסתם מצאת משב חזק. אם המצנח תחת לחץ גבוה, מצאת תרמיקה. אם אין לחץ, זה לא תרמיקה. מצנחים יותר חדשים (שנת 1999 והלאה) או מצנחים יותר תחרותיים בדרך כלל צוללים לתוך תרמיקה, ללא קשר כמה חזקה היא, אבל התחושה בברקסים של הגברת הלחץ במצנח הינה אותה הרגשה.
לבסוף, שים לב שהרוח מלכסנת תרמיקות. אם אתה יחסית נמוך ומגיע למחולל, אין לזה משמעות רבה, אך ככל שאתה יותר גבוה, ככה אתה צריך להיות עם הרוח בכדי לתפוס את עמוד התרמיקה המוטה על ידי הרוח.
המערכת שפיתחתי לעיל יכולה ברובה להיות שגויה, אך היא הכי טובה שפיתחתי עד כה. נראה כאילו כל שנה המערכת משתפרת קמעה ובכל שנה אני מביט אחרוה וחושב, "בונא, כאן טעיתי ממש בגדול!" אני מנסה באמת להסתכל על כל טיסה ולחשוב, "מה עבד? ומה לא עבד?" מדוע שקעתי כשמישהו אחר הצליח לטפס? טייסים טובים יוצרים לעצמם את "מזל התרמיקות" באופן די קונסיסטנטי. אז שיהיה לך מזל טוב לפתח לעצמך מערכת משל עצמך, המערכת שחשובה לך.
