השנה הראשונה שלי בספורט
בשיחות בנינו המרחפים, לעיתים מעלים החברים כל מיני אירועי רחיפה שארעו להם בשנתם הראשונה בספורט.
האירועים מפתיעים, נחמדים ורובנו שומרים אותם בליבנו. האירועים הם לאוו דווקא בטיחותיים ולרוב נגמרו בצורה טובה, עם הרבה מזל ומעט ניסיון.
זהו הדף לשיתוף אירועי השנה הראשונה. מקורו בשרשור הזה בפורום רוח הקודש.
תוכן עניינים
נחיתה מעניינת למרגלות התבור - אורון טל[עריכה]
באחת הפעמים הראשונות שלי בתבור, הגעתי לעמדה שהיו בה מספר מרחפים, החלטתי לצאת לאוויר למרות שהרוח הייתה חזקה וכמעט במגבלות. טסתי על חופת פיאסטה 2, משומשת במצב סביר.
היו עוד מספר מצנחים באוויר, בשלב מסויים הבחנתי שאני נמוך באזור המגרש כדורגל שבכניסה לדבוריה. אני מנסה לעבור את הכביש, אבל בשל הרוח אני מתקדם לאט ומבין שאין סיכוי שאצליח לעבור את הכביש. הערכת מצב מהירה, מחפש מקום לנחיתה ואין מקום כזה, אין שטח נקי ממכשולים של יותר מ10מ' - ל10מ'.
אין זמן אני מאבד גובה, אני רואה צפונית למגרש אזור קטן ונקי אבל לידו יש שני מחסנים מפח. בלי יותר מידי ברירה אני מתכונן לנחות לסמוך אליהם.
אני מגיע לנחיתה מצפון לדרום וממש בעשרה מטרים האחרונים אני מושך ברקס שמאל ופונה מזרחה, המהירות גבוהה , המחסנים נמצאים 3 מטרים משמאלי, עובר אותם בטיסה ונוחת כ10 מטרים מזרחית אליהם בתוך שדה קוצים ובין עצי זיתים.
הנחיתה על הרגליים והחופה על העצים ובתוך הקוצים.
בודק שהכל בסדר, מודה לאלילת המזל ומתחיל לקפל.
באותה טיסה חבר שלי בא לאסוף אותי עם ג'יפ, אני מתחיל לכוון אותו מהכביש לתוך השטח. כשהוא מגיע הוא שואל : איפה נחתת? ואני עונה כאן, במקום הזה. שנינו מסתכלים ולא מאמינים, האזור מלא מכשולים מחסנים, עצים , קוצים ועוד ועוד...
לי ולפיאסטה שלום.
למדתי הרבה מאותה טיסה, אין תחליף לניסיון.
ה"כמעטים" והמסקנות מהם - אמיר מליק[עריכה]
הרבה הרבה מחוויות השנה הראשונה נגמרות בכמעטים, המון המון מזל (למי שיש, למי שאין כנראה הוא כבר לא בספורט הזה) לי אישית היו בשנה הראשונה כמה מיקרים שבעצם לימדו אותי הרבה, כל ארוע שמצאתי את עצמי ללא שליטה ישבתי תחקרתי ולא חזרתי על אותו מקרה.
אני יכול למנות כמה מקרים!
- נחיתה במבוא חמה בשדה הנחיתה נגד הרוח, גרירה, שיפשופים ואגו כואב (הרבה ראו אותי)
- נחיתה במבוא חמה קורב לעצים (מתוך עצלנות) בעצם נחיתה ממש בעצים ללא פגיעה, בועה לא מתוכננת הרימה אותי היכן שחשבתי שאני אוטוט נוגע באדמה, מאז אני לוקח טווח ביטחון הרבה יותר גדול, אני גם נוחת לרוב במרכז השדה (אם הוא לא מעובד כמובן).
- גרירה עם המצנח במבוא חמה ברוח חזקה - עד שאיזה סובארו עצר אותי, שיפשופים, ואגו מרוסק, החלטה על אימוני הנפות ללא המראות ברכס ברוח חזקה, (הקטליזטור להנפות מיצוס) אחד הדברים ששינו אצלי את התפיסה לגבי ההנפות, מפחד, בעסה, ויאללה שנעבור את זה, לכיף גדול ושליטה מלאה.
- המראה בגעש ברוח מעבר למגבלות, חשבתי שאני אחדור, אבל מהרגע הראשון טסתי אחורה ונחתתי כמעט ליד שביל הגישה לעמדה - מאז לא המראתי מעבר למגבלות אפילו אם לא הייתי בטוח מה עוצמת הרוח.
- המראה ברכס עם רוח חלשה, גירודים חזקים, הטיפ נתפס בזיז בסלעים, ומצאתי את עצמי מתרסק על הרכס, לא קרה לי כלום, קצת חתכים, מאז לקח לי הרבה זמן עד ששוב העזתי לגרד ברכס, אם התנאים היו נחלשים הייתי ישר עובר לנחיתה בחוף.
רוב התאונות הללו קרו לי בשנה הראשונה מתוך שיקול דעת לא נכון, ולמזלי נגמרו עם חתכים, מכות ושיפשופים.
למדתי, ולא חזרתי על הטעויות, וגם הורדתי קצת מדוושת הגז שהיתה לי בספורט, הבנתי שאין מה למהר ותמיד יש מחר.
נחיתה בתבור - אבי שאול[עריכה]
אורון: לי קרה בדיוק אותו דבר עם הטראסט (המצנח הראשון שלי).
כמוך הייתי מרחף צעיר שלא הכיר את כל המיגבלות של האתר (בתאוריה כן במעשי לא).
שורה תחתונה מצאתי את עצמי בדיוק באותה סיטואציה כאשר אני מאבד הרבה גובה ורואה שאני לא יכול לעבור את הכביש, רק שאני בחרתי לנחות דווקה בצד הדרומי של מגרש הכדורגל: היה שם שדה של 50 מטר על 25 מטר חצי מהשדה עצי זית גדולים וחלק קטן של עצים בגובה חצי מטר מהצד שבני למגרש יש ברושים גדולים שלא חסכו ממני את הרוטור שציפיתי לו.
בהרבה מזל נחתתי בין העצים את הרוטור קיבלתי בגובה 4 מטר. נחיתה לא נעימה.
מה שהכי מצחיק (עצוב) ששבוע אחרי זה אחרי שאמרתי שאין מצב שאני נכנס לפינה הזו - נחתתי באותו מקום.
מסקנתי: אם אתה באויר בצפוניות - אל תעבור את העמדה יותר מחמישים מטר דרומה (בתבור).
כמה שטויות בהר הארי - רולי שטיין[עריכה]
על השטות שלי ברברס בהר הארי כבר כתבתי. ועל התאונה ביום חמישי אחרון גם.
סיפור נוסף, גם הוא בהר הארי:
עד היום מחליט לצאת לשדה נחיתה בהר הארי כשמגיע על הקצה של הוואדי בגובה כביש עליה לבית ג'ן.
רק שהפעם יצאתי מגובה הכביש 300מ מזרחה....וזה גם יותר רחוק וגם יותר נמוך. ספיד סיסטם, בלי תרמיקות וכמעט הגעתי...עד שמעל אבו רמה,בקצה המערבית של הכפר התחילו הצפצופים של הווריו להכין לי מלכודות.... ואני נפלתי בה.
כמה שניות מאוחר יותר לא רק שלא עליתי אלה שאני מבין שלא יכול לעבור את הכביש.
שמאל: הכפר ,קדימה: כבל מתח ,וימינה : העצי זיית..... פונה חזק ימין. עובר את הכיכר טס 10 מ מעל עצים ורואה שבמקום שבחרתי יש חוט טייל.. וגם שער ברזל. פונה ימינה חזק מאוד, עובר 3 עצים (ב 2 אני ממש נוגע וחושב זאו זה... על עץ הזה אני נישאר...)..אבל לא...
מגיע בעמידה בין העציי זיית והחופה עולה בעדינות על הצד של עץ הרביעי. 10 דקות מאוחר יותר כבר עליתי לאותו לכיוון העבודה...
פעם הראשונה ויחידה שלא הגעתי לשדה...(טוב.... השבוע גם לא הגעתי כי לא ממש יצאתי מהשדה המראה) :)
שברתי כלל חשוב: לא לעזוב שדה נחיתה אם לא רואה שדה נחיתה הבאה.
חופה מיוחדת - אורון טל[עריכה]
התחלתי את ספורט הרחיפה בגיל המתאים (33). אם הייתי מתחיל בגיל צעיר יותר לא בטוח בהייתי כאן היום.
ולמרות זאת, מייד שסיימתי את הקורס, חשבתי שאני יודע הכול, קניתי ציוד ממשהו מפוקפק (את זה אני יודע בדיעבד).
בטיסה הראשונה עם המצנח (משומש) יצאתי ממבוא חמה ביחס גלישה של 1 ל-1 אולי אני קצת מגזים וכמעט ולא הגעתי לשטח המישורי לנחיתה. הייתי מאוד מאוכזב מהמצנח.
עליתי לעמדה ואם אני זוכר טוב (היום אני יודע שזה היה כנראה טדי) שאמר לי שמבנה הפרופיל לא בסדר באופן בולט.
נתתי את המצנח לבדיקה (לוולטר) והוא אמר לי שמשהו שם והחליף בין מיתרי ה-A וה-B (המיתרים כמובן לא באותו אורך) דבר ששינה את המבנה האווירודינאמי באופן קיצוני.
אז הבנתי שיצאתי בנס.
מאז אני קונה מצנחים חדשים.
הטיסה הבאה לאחר שהחופה תוקנה, הייתה נפלאה ומדהימה.
שלושה "כמעטים" ותאונה אחת - יעל גולדמן[עריכה]
קודם כל – אני חושבת שזה שרשור ממש חשוב, וניתן ללמוד ממנו המון!!! בעיקר טייסים חדשים שיש להם התחושה שהם הפכו להיות סופרמן מהשניה הראשונה שהם עלו לאוויר. הלללללווווו – וויק אפ קול: אתם לא.
אז ככה: חוץ מהטיפשות הגדולה ברכס בנתניה היו לי עוד כמה טיפשויות במהלך השנה הראשונה... אגב - בגלל אותה טיפשות: ה"שנה" הראשונה שלי בספורט היתה בעצם רק 7 וחצי חודשים... ואז הייתי מנוטרלת ליותר משמונה חודשים...
1. 17-7-08 אירוע "אפקט הכנרת" במבוא חמה.
התנאים אינם מתאימים למצנח שלי. מיד לאחר ההמראה אני מתחילה לטוס ברוורס. לרוח רכיב דרומי ואני נסחפת באלכסון צפונה (ברוורס). למזלי הרב עוברת את חוטי החשמל, ונעמדת מול הרוח ומול חוטי החשמל. מתחילה לאבד גובה ב-Sים קטנים ונוחתת ברוטור.
2. 30-7-08 נתניה.
יום הרכס נגמר. אני יוצאת לטיסה ונוחתת למטה. עולה חזרה לרכס ויוצאת לטיסה נוספת. בטיסה השנייה הגירוד הוא פשוט מטומטם - והנחיתה, אללה יוסטור, עוד יותר מטומטמת: כמעט אין רוח וזה המזל שלי: כי אני מגיעה מצפון ברכיב צפוני. אין לי גובה. בהגעה מצפון לעמדה הישנה - העמדה היתה על מעין במה: אני נאלצת ליישר את הרגלים קדימה כדי לא לפגוע ב"קיר" של העמדה, ומחליקה אל תוך העמדה על הטוסיק.
3. 7-11-2008 במבוא חמה.
היום נגמר ואני מגרדת את הרכס הלוך וחזור בעילוי הקטן בפינה הדרומית של העמדה. פתאום אני מוצאת את עצמי מול שיח. ברקסים לתחת ואני נעמדת בין הקוצים. יובל הטייס (לא דרורי) מדבר איתי ומסביר לי שמה שהיה שם זו תאונה לכל דבר - גם אם יצאתי בלי נזק... הדברים נשמעים, אבל לא מוטמעים. זה היה ב-7 בנובמבר (5 ימים לפני התאונה בנתניה).
בהמשך לשלושת הסיפורים שסיפרתי כאן...
קראתי את מה שאודי כתב ושמתי לב שבסיפורים שלי אין את החלק על הסקת המסקנות שלי מכל אירוע... אולי בגלל זה הגיע אותו אירוע רביעי: כנראה הסקת המסקנות שלי היתה משהו כמו: "וואוווו - כולם אומרים שעשיתי משהו טיפשי ומסוכן, אבל לא קרה לי כלום... זה בטח בגלל שאני סופרמן". P-:
הבעיה של כולנו בשנה הראשונה שלנו בספורט היא לא חוסר כבוד לספורט לדעתי, היא חוסר יכולת להעריך את הרמה שלנו. וכן - כאן אני מסכימה עם שי שיש משהו חיובי בקיום אגודה שמגדירה לך מהי הרמה שלך. תעניינו בויקיפדיה, תראו אילו מבחנים וכמה שעות טיסה נדרשו בזמנו מטייס כדי שיוגדר לדרגה זו או אחרת... ותחשבו על זה בפעם הבאה שהחבר'ה אומרים לכם לבוא לזיכרון - כי כולם הולכים לשם...
ככה הכרתי את המצנח הרזרבי - איתי לנואל[עריכה]
במשך השנה הראשונה ויותר מכך ריחפנו (35 חברי קיבוץ) ללא הגנות גב, ללא נעלים (שקפכפים במקרה הטוב) ובטח ובטח ללא מצנח רזרבי.
המדריכים באותה תקופה האמינו שאין צורך בכך ועדיף בכסף לקנות עוד חופות (בתי הספר באותה תקופה ועוד הרבה זמן אח"כ הדריכו ללא מצנח רזרבי) . לאחר כמעט שנתיים של רחיפה רכשנו עוד מצנח חדש ומיד בטיסת המבחן השתוללתי איתו וביצעתי קריסות וספיראלות (ילד בן 20 עם מחסור באנדרנלין), המדריך שלי השקיף מהצד והודיע לי: אתה חייב לקנות מצנח רזרבי!
בטיסתי הראשונה עם המצנח הרזרבי (תלוי במארז חיצוני) טיפסתי לגובה רב מעל העמדה במבוא חמה (כמעט ללא רוח), בינתיים אחי יובל ירד עם הרכב למטה על מנת לחכות לתורו לטוס על אחד המצנחים (שי טס על מצנח אחר והשאלה הייתה מי ינחת ראשון למטה).
מכיוון שהיה לי גובה לבזבז החלטתי לבצע ספיראלה, יצאתי מערבה והתחלתי להסתובב, לאחר שני סיבובים בג'י גבוה שמעתי קולות של ולקרו (סקוץ) נפתח ולפני שהבנתי מה קורה הרגשתי משיכה חזקה בעורף, החופה הראשית צללה קדימה (קומפאקט ירוק) ומעלי נפרש רזרבי צהוב מבריק. מיד אח"כ חזרה החופה הראשית למעלה והתחיל מחול שדים בין הרזרבי לחופה הראשית.
לאור הגובה הרב שהיה לי וכתוצאה מחוסר ידיעה והבנה מה עלי לעשות הושטתי ידי למעלה והתחלתי מושך את רצועת הבריידל של הרזרבי (שהייתה מחוברת לקרבינות הראשיות ולא לכתפיים) בחזרה אלי.
כל פעם שהרזרבי עולה למעלה אני נתלש מהרתמה ושהחופה הראשית עולה למעלה אני מצליח לאסוף עוד קצת מהבריידל. כשהגעתי למיתרי המצנח הרזרבי תפסתי מיתר ומשכתי אותו עוד ועוד עד שהרזרבי הפך לסמרטוט.
בעודי נושם לרווחה אני רואה שאני טס ישירות לתוך המדרון ברוח גב והמרחק קצר. אני תופס ברקס ימין מבצע פניה חדה ונוחת נחיתה מןשלמת מול הרוח על המדרגה שמתחת לעמדה כאשר אני עומד על סלע והחופות שתיהן מונחות לידי.
שי נחת למעלה ורץ לעזור לי, יובל שחשב שאני מת נכנס לרכב וטס למעלה. אספתי את הציוד, וטיפסתי לעמדה (לפני זה הרגעתי את שי בצעקות מלמטה שלא קרה כלום). הגעתי למעלה לאחר חצי שעה של קללות מפה ועד סין למדריך שמכר לי את הרזרבי, ליצרן ובכלל לשטות הזאת שנקראת רזרבי.
שתיתי מים, ניתקתי את הרזרבי ויצאתי לרחיפה של שעה נוספת על מנת להירגע מהאירוע.
שלושה לילות אח"כ התעוררתי באמצע הלילה אחוז אימה.
בנסיעתי הבאה לתל אביב הבאתי את המצנח לקיפול למדריך שלי, לאחר שסיפרתי לו ולאחרים את הסיפור הסתכלתי סביב וראיתי שהם לבנים כסיד.
שהתקנתי את הרזרבי בשנית הוא נפתח בזמן ריצת המראה וכשהמראתי בקצה העמדה בטרמיקה הוא התנפח ונפלתי חזרה לקרקע על המדרון מתחת לעמדה.
פניתי ליצרן (Swing UP) שישב בנתניה וסיפרתי לו על המקרים וביקשתי להחזיר את המצנח למפעל.
פארנו ז"ל הסביר לי שהם שיחררו את המודל הזה לשוק (Speedy G) עם פין רזרבי קצר מידי, עגול מידי וישר מידי. כתוצאה מכך היו בעולם מספר פתיחות לא רצוניות של הדגם.
הוא החליף את הפין לפינים כמו אלו המקובלים היום (חצי סער שטוח) ומאז הרזרבי לא ראה אור יום.
לאלו ממכם שחושבים שפעלתי נכון, טעות בידכם! יש לאסוף את החופה הראשית דרך הברקסים ולא לנסות לאסוף את הרזרבי (היום הבריידל לא מאפשר זאת).
פלייר טוב הוא כל ההבדל - צחי רייל[עריכה]
טוב אז עכשיו תורי, אומנם תאונות לא היו לי אבל כמו שציינתי כבר כמעטים היו גם היו.
הארוע מתרחש באפריל 94 בדיוק שנה מאז התחלתי לרחף.
טסנו מספר מצנחים בגלבוע בתנאים בינוניים כשבסוף נשארתי לבד באוויר קצת מעל גובה העמדה כשללא התראה העילוי החביב נפסק והלכתי לנחיתה, בדרך לנחיתה המצנח מתנדנד לי יחסית חזק (הקוליברי היה בלוק בלוק ... אבא של הבלוק) ונראה שמשהו שונה מכל הטיסות שאני מכיר בגלבוע.
הגעתי מעל השביל של הפרדסים שם תמיד היינו נוחתים באותה תקופה, ועשיתי 360 כי עוד היה לי גובה, ראיתי שהסחיפה היא מערבית ואפילו חשבתי לעצמי שזה מוזר כי המראתי במזרחית ותמיד יש כאן מזרחית בנחיתה, גם בשמיניות הייתי צריך למשוך חזק מערבה כי נסחפתי מזרחה כל הזמן.
הSים היו מהירים משהו והתישרתי עם הפנים מזרחה כמו בכל הפעמים האחרות בהן נחתתי בגלבוע כי בגלבוע תמיד נוחתים עם הפנים מזרחה.
בגובה 30-20 מטר הבנתי את הטעות שלי - אני נוחת ברוח גב!!!
מייד קפץ לי לזיכרון הסבר של יריב בן-טובים שאמר משהו על זה שב360 רואים מה כיוון הרוח ונוחתים מול הרוח, אבל הנקודה היותר חשובה בהסבר של יריב והיותר רלוונטית ברגע זה היא שהוא גם אמר "אם אתה כבר נוחת עם רוח גב פלייר טוב וריצה חזקה יחסכו לך הרבה כאבים".
הריצפה מגיעה במהירות מטורפת, אני מכין את עצמי לריצה וממתין עם הידיים למעלה עד לרגע האחרון ..... פלייר מושלם, ריצה בכל הכוח כ5 צעדים עוד כמה צעדי הליכה כשהמצנח משיג אותי ונופל מולי.
לפני המסקנות כאן מגיע תודה קטנה לאיתי אלמוג שבמהלך הקורס (סוף טיסה חמישית) ראה את הנחיתות המזעזעות שלי (בטיסות הראשונות שלי בניתי בעיקר על העובדה שיכולתי לרוץ מאוד מהר) ולקח אותי הצידה בסוף יום טיסה והסביר לי במשך חצי שעה איך עושים פלייר כמו שצריך. ואם יש מישהו שיכול להסביר על פלייר במשך חצי שעה בלי לחזור על עצמו זה אלמוג.
מאז אותו הסבר הנחיתות שלי השתנו מקצה לקצה, אם בחמש נחיתות הראשונות שלי בחיים נשארתי שלם בזכות רגליים חזקות ומזל מאז אני לא צריך לא רגליים חזקות ולא מזל בנחיתה.
איתי בטח לא זוכר את אותו הסבר כי היו לו עוד הרבה חניכים מאז, אבל אני מודה לו כל פעם שאני נוחת.
והמסקנות שלי מהארוע:
1) באוויר שום דבר לא טריויאלי צריך לחשוב מה אתה עושה לא לטוס כמו רובוט "כי ככה תמיד...".
2) לא רק לחשוב מה אתה עושה אלא גם לחשוב לאן תביא אותך הפעולה שאתה רוצה לעשות.
3) פלייר טוב באמת יכול לחסוך הרבה כאבים.
4) פלייר טוב יכול גם לפצות על שיקול גרוע בגישה לנחיתה, למען האמת פלייר טוב יכול לפצות על מגוון שלם של טעויות שבשילוב עם פלייר גרוע יכאבו. וכמובן...
5) אם כל הסימנים מראים שהרוח מערבית - הרוח מערבית.
