הבדלים בין גרסאות בדף "נוהל חילוץ ופינוי"

גרסה מ־13:09, 9 בפברואר 2010

תאריך עדכון אחרון: פברואר 2010.

חלק א' – רקע

1.כללי

הנוהל המפורט להלן מיועד לשמש כפנקסון עזרה ראשונה לשעת חירום עבור העוסקים בספורט הרחיפה במצנחים (בין אם ממונעים או לאו) הסמוכים למקום התאונה.

הנוהל גובש בשעתו בהתייעצות עם הרופא הראשי של מד"א, נציגי יחידות החילוץ האזוריות ונציגי חיל האוויר והוא על דעתם.

• גרסה 0 (2006) אושרה ע"י הטייס הראשי וועדת הבטיחות של האגודה. צוות הנוהל כלל את נחי אלון, זיוה אפשטיין, אבי חנין (ז"ל), ד"ר גדי לוטן וגיל פאיס.
• גרסה 1 (פברואר 2008), עודכן ע"י טל לוינגר, זיוה אפשטיין, ושאול שפי.
• גרסה 2 (הנוכחית), עודכנה על ידי יעל גולדמן, בעזרתם האדיבה של משתמשי הפורום ובעזרת מפקד יחידת חילוץ גליל כרמל.

2. מטרה

מטרת המסמך היא לקבוע נוהל אחיד לחילוץ ופינוי של נפגעים בתאונות רחיפה חמורות, בדרך שתקצר למינימום את הזמן העובר בין הפגיעה לבין ההגעה לבית חולים ותבטיח את הטיפול הרפואי הטוב ביותר האפשרי, על מנת לצמצם את הסיכון לחיי הנפגע.

הנוהל נבנה לאור לקחי מספר תאונות רחיפה, ובהן מספר תאונות קטלניות ,שהוכיחו נחיצותו של פינוי מזורז ונוהל אחיד.

3. שיטה

המסמך מכיל שני חלקים.

חלק א' (חלק זה) סוקר את אופי התאונות, גופי החילוץ ואופי פעילותם.

חלק ב' – נוהל מזורז המוצע כרשימת תיוג בשעת תאונת רחיפה.

הערה: מסמך זה הינו הצעה בלבד. המידע המצורף מסופק כהמלצה למטרת אינפורמציה בלבד ואינו בגדר נטילת אחריות, לפיכך אין לראות במסמך תחליף לשיקול דעתו המקצועי של הקורא.

4. אפיוני תאונות רחיפה חמורות

להלן מספר מאפיינים לתאונות רחיפה חמורות:

4.1 שלבי הטיסה

רוב תאונות הרחיפה, שיש בהן סיכון רב לחיי הנפגע, הן אלו שבהן הטייס מתנגש בצלע ההר תוך כדי טיסה, בניגוד לתאונות של המראה או נחיתה שבהן רמת הסיכון קטנה בהרבה.

4.2 הפגיעה הגופנית

הפגיעה היא רב-מערכתית ורב טראומטית. עלולה לכלול פגיעות באיברים פנימיים, בראש, בעמוד השדרה, במערכת הנשימה. תאונות כאלו דורשות אבחון וטיפול רפואיים מהירים, בדרך כלל במרכז רפואי המתמחה בטראומות.

הסכנה לחיים גדלה ככל שהזמן בין הפגיעה לטיפול מתמשך.

4.3 נסיבות הפגיעה

הפגיעה מתרחשת במהירות גבוהה, לעתים עם רוח גב ועם מהירות שקיעה גבוהה. מהירות הפגיעה עלולה להגיע לעשרות קמ"ש.

הפגיעה חזיתית, בשטח גוף רחב, באזור גוף, שאיננו מוגן כלל. פגיעות ממוקדות מעצים וסלעים עלולים להוסיף על חומרת הפגיעה.

4.4 הקרקע

בדרך כלל הפגיעה היא על צלע הר, באזור בעל תבליט ותכסית קשים: צוקים, סבך, סלעים.

באזור אין דרכי גישה, וזמן ההגעה של טייסים אחרים, ולא כל שכן של גורמי חילוץ, עלול להיות ארוך. עצם איתור הטייס יכול להוות בעיה. חילוץ ופינוי קרקעיים עלולים להיות מסובכים או אף בלתי אפשריים. ברמת הגולן יש גם סכנה של מוקשים.

5. הנהלים המקובלים כיום

הגופים המשתתפים במבצעי חילוץ ופינוי הם:

5.1 מד"א

מד"א הוא הגורם הרפואי המטפל בנפגעים אזרחיים. פרוש בכל רחבי הארץ בתחנות מקומיות, שהקשר עימם נעשה על ידי מוקדים אזוריים. קריאה אליו מופעלת בתהליך הבא:

א. מוקד אזורי. חיוג למספר 101 מגיעה למוקדן האזורי, השולט על כל התחנות באזורו (אתרי הרחיפה בצפון קשורים למוקדי עכו, גלבוע וירדן).

ב. צוות טיפול - אמבולנס. המוקדן מזעיק צוות אמבולנס, הכולל חובש מן התחנה הסמוכה למקום האירוע. זמן ההגעה שלו קצר יחסית. הצוות מטפל אבל אינו מחלץ נפגעים ממקומות קשי גישה, דוגמת מתלולי הרים, וואדיות. רמת העבירות של הרכבים נמוכה.

ג. ניידת טיפול נמרץ - נט"ן. המוקדן מפעיל לפי הצורך גם ניידות טיפול נמרץ - נט"ן (עם רופא) או אט"ן (פרמדיק בלבד). הצוות מצויד לטיפול יסודי יותר, אך גם הוא אינו מחלץ. בפגיעות טראומה מומלץ להערך להזנקת הפעלת נט"ן.

ד. פינוי ע"י מסוק מד"א. מד"א מחזיק באזור הצפון החל משנת 2006, בסמוך לביה"ח פורייה בטבריה) כוננות של מסוק אזרחי (של חברת "להק") לצרכי פינוי (בדגש על פינוי בלבד, ללא חילוץ).

ניסיון מד"א מלמד כי לעתים קרובות פינוי קרקעי באמצעות אמבולנס הוא מהיר יותר מפינוי מוסק. הפינוי המוסק יכול לסייע בייחוד באתרים קשים להגעה ואם יש לפנות את הנפגע למרכז טראומה מרוחק יחסית (שני התנאים הללו מתקיימים בתאונות רחיפה קשות).

ה. פינוי ע"י מסוק חה"א. על פי המלצתו של איש מד"א הבכיר בשטח רשאי מוקדן מד"א האזורי להזניק מסוק לפינוי, ישירות באמצעות מרכז שליטה (משל"ט) חיל האויר. למוקדן סמכות הזנקה על פי שיקול דעתו. הוא רשאי להזניק אף אם הדבר הומלץ על ידי מי שאינו איש מד"א אם יש בידיו נימוקים ראויים.

5.2 יחידות פינוי וחילוץ אזוריות

באזורי טיולים משרתות יחידות חילוץ משטרתיות (היחידות הן משטרתיות, אך המשרתים בהן הם מתנדבים אזרחים), שיש להן ניסיון רב בהגעה לאזורים קשים.

יחידות אלו מורכבות ממתנדבים, ברובם חובשים, כך שזמן "גיוסם" והגעתם לאזור הארוע יחסית ארוך (מעל ל-30 דקות בממוצע).

יכולת החילוץ והפינוי שלהן גבוהה מזו של גופי מד"א, וכן ביכולתן לטפל בפצוע בשטח. בדומה למד"א, גם בסמכותם להזניק ישירות מסוק דרך משל"ט חיל האויר. ניתן להזעיק אותם על ידי מוקדן המשטרה (100), דרך מוקד מד"א (101) או באופן ישיר (פרטי התקשרות להלן).

5.3 חיל האוויר

חיל האויר מחזיק בכוננות חילוץ באתראה של 5-30 דקות, תלוי באופי החילוץ הנדרש והציוד שיש להעמיס לקראתו במסוק.

הזנקת המסוק נעשית על ידי משל"ט (מרכז שליטה) של חיל האויר. הגורמים האזרחיים המזניקים הינם מוקדן מד"א האזורי ויחידות החילוץ האזוריות, בלבד.

חלק ב': נוהל מעשי ליישום בשטח

1. מיד עם זיהוי תאונה:

אם הנפגע אינו מגיב בקשר ואינו זז: כניסה לנוהל תאונה חמורה.

1.1 הזעק טלפונית את מד"א באמצעות המוקדן האזורי (מס' 101).

מסור תיאור ראשוני של נתוני התאונה והשטח והסבר כי יתכן ומדובר בנפגע/י טראומה ולפיכך נדרש להפעיל כוננות להזנקת ניידת נט"ן / אמבולנס 4X4/ מסוק.

1.2. ארגן צוות סיוע ראשוני של 3 אנשים לטיפול בארוע.

* שני מרחפים לצורך טיפול ראשוני בפצוע/ים.

* הגדר אחראי ארוע, שיהיה היחיד שיעמוד מול גורמי החוץ.

* המנע מהתקהלות מיותרת באזור הפגיעה ובדרכי הגישה אליו.

1.3. הכרז בקשר על "נוהל תאונה חמורה":

* כל פעולות הטיסה יפסקו.

* האזור האוירי יפונה פרט למשתתפים בחילוץ (אפשרי להגדיר מרחף בודד בתפקיד, שיחוג מעל אזור הפגיעה לצורך סיוע באיתור והגעת הצוות הראשוני).

* שיחות בקשר ייפסקו, פרט לסיוע לחילוץ.

2. פעולות עם ההגעה לנפגע:

2.1 הצב מכוונים וממסרי קשר לאורך הנתיב אל הנפגע.

2.2 הערך את השטח והמצב הרפואי על פי טבלאות הדיווח הרפואי ודיווח השטח להלן. במקרה של ספק התייעץ עם מרחפים מנוסים, מד"א או יחידת החילוץ.

זכור: אם אתה בטוח שהפינוי חיוני - פעל על פי שיקול דעתך גם אם אחרים חושבים אחרת ממך.

2.3 צור קשר עם מוקדן מד"א, מסור תיאור מפורט הכולל:

* שמך ותפקידך (אחראי חילוץ), מספרי הטלפון שלך ושל חברי הצוות באזור הפגיעה.

* מיקום הפגיעה, בעדיפות לקואורדינטות (נ"צ) GPS וצבע מצנח הנפגע.

* מספר נפגעים כולל ואופי הפגיעה וחומרתה, עפ"י תרשים ABC.

* התיאור הראשוני:

- פצוע שוכב = פצוע קשה

- פצוע מהלך/ ישוב = בינוני עד קל

* אופי השטח ובעיות הפינוי (עבירות, מתלול, סבך...)

* נקודות חבירה ואמצעי חבירה, כולל סימון עשן ונצנוץ במראות/ פריסת מצנח או חפץ זוהר/ בולט לצורך איתור קל של מד"א/ מסוק.

3. פעולות עם הגעת החילוץ המוטס:

• יצירת קשר אלחוט/טלפון/עין.

• קיפול כל המצנחים באתר הנחיתה למניעת הסתבכות ברוטור המסוק.

• קביעת מלווים שיסעו /יטוסו עם הנפגע.

4. לאחר הפינוי:

• איסוף ציודו של הנפגע, כולל המכונית שלו.

• שליחת מבקרים אל בית החולים.

• שליחת מודיעים אל המשפחה - בתיאום עם המשטרה.

• עריכת תחקיר בשטח שיעסוק הן בצד התעופתי והן בחילוץ, כולל רישום עדויות. הקפד על נוכחות אנשי צוות הארוע שסייעו בתחקיר.

נספח 1: שיקולים רפואיים לחילוץ אוירי

נספח 2: שיקולי שטח לחילוץ אוירי:

1. נתיבי גישה: גישה לנפגע ברכב (דרך) וברגל (שביל). מרחק הנפגע מן הנתיב.

2. תבליט ותכסית: מתלול? מצוק? פתוח? אופי הצמחיה וצפיפותה. במצוקים: גובה המצוק שעל המחלצים לעלות/לרדת.

3. גישה למסוק: כבלי חשמל ומכשולים אחרים.

טלפונים חיוניים:

עידכון אחרון: פברואר 2010.

אם ורק אם לא נוצר קשר דרך המשטרה עם יחידות החילוץ האזרחיות - התקשר ישירות אל מפקדי יחידות החילוץ בטלפונים להלן:

מקורות:

• אתר האינטרנט של מועצה איזורית גולן.
• אתר האינטרנט של יחידת גליל-כרמל.
• יחידות חילוץ במחוז הדרומי באתר של משטרת ישראל.
• שרשור בקשת פרטים באתר רוח הקודש.