רחיפה מחוף אל חוף
מאמר מתוך גיליון מס' 26 של המגזין "כנפיים", יוני 2001.
מאת: יובל נדל
הדבר היפה במצנחי רחיפה ממונעים זו היכולת לתכנן את הטיסה, כמו שאנחנו אומרים: "במצנחים ממונעים טסים לאן שרוצים".
אנחנו, אנשי המצנחים הממונעים שטסים גם במצנחי רחיפה חופשיים, משתדלים להינות מכל העולמות. היכולת לטוס כל פעם במקומות שונים ובנופים חדשים, מגוונת את הספורט היפה הזה ונותנת לו ממד חדש.
באחת מהשבתות של חודש נובמבר שעבר החלטנו אפי, ג'ימי, אלכס, יוסי קופר ואנוכי - "הגרעין הקשה" של הממ"רים - להתארגן לטיסה מאשקלון למצדה, מרחק של כמאה ק"מ.
וכך, הגענו בשעה מוקדמת למנחת אשקלון. אלכס נתן מענה לחלק הלוגיסטי וארגן רכב גדול ועגלה, כדי שיאסוף אותנו ואת המנועים בסוף הטיסה ויחזיר אותנו לאשקלון. מזג האוויר נראה מבטיח, מצב הרוח היה מרומם, והאדרנלין זרם בדם בכמות סבירה.
לאחר התארגנות קצרה ותדרוך המראנו לכיוון קריית-גת, מול רוח צפונית-מזרחית שהקשתה קצת על הטיסה. ה- GPS הראה מהירות טיסה נמוכה יחסית של 25 קמ"ש. לאחר כ- 25 דקות, כשהגענו לכביש מספר 40 מול קריית גת, פנינו דרומה לכיוון באר שבע. מהירות הטיסה גדלה לכ-40 קמ"ש.
לאט לאט התחלף נוף צפון הנגב לנוף המדברי הצחיח, ובגובה 300 מטר הדרמנו עד צומת להבים. משם טסנו מזרחה לכיוון צומת שוקת, לאחר שטיפסנו לגובה 700 מטר כדי לעבור את הגבעות של להבים. מצנחים ממונעים הופכים לפעמים למצנחים חופשיים בניגוד לרצוננו, ולכן רצוי להיות גבוה כשזה קורה.
לאחר מעבר להבים התחלנו בהנמכה הדרגתית לכיוון צומת שוקת. ביצענו כמה סיבובים כדי להריח את השטח ולבדוק את כיוון הרוח, ונחתנו ליד תחנת הדלק. לאחר מנוחה קצרה לקפה ותדלוק, עברנו לשטח פתוח ונוח להמראה בצידו המזרחי של הצומת. בעידודם של מספר בדואים סקרנים מהכפר הסמוך, המראנו לחלקו השני של המסע לעבר ים המלח.
יישובי הבדואים שנראו למטה, אשר מתאפיינים בפחונים ועדרי בקר וגמלים, והנוף המדברי הזכירו לי שזו טיסה מיוחדת ולא שגרתית. טסנו מעל הכביש לעבר ערד. השמש כבר עשתה את שלה, האוויר היה פעיל ונאלצנו לעלות קצת בגובה כדי להרגיע את המצנחים. טסנו עם רוח גב, כאשר ה- GPS מראה 50 קמ"ש. ביציאה מהתרמיקות היה אוויר והייתה אווירה ממש חגיגה.
מעל ערד כבר המתין לנו מדבר יהודה בכל הדרו. הרוח התחלפה לצפונית והאטה את מהירות הטיסה, אך גם האוויר נרגע. וכך, בטיסה שקטה ורגועה (פרט לרעש המנוע), עם התבוננות בנוף המשגע והריק מג'יפים ומטיילים (בגלל האינתיפאדה), המשכנו למצדה.
בהיותי בדיוק מעל מצדה התחלתי להנמיך לכיוון המנחת. כאן הרשתי לעצמי לכבות את המנוע ולרדת מ- 700 מטר למינוס 400 מטר (איפה בעולם יש דבר כזה?), וליהנות מהשקט ומהנוף.
לאחר נחיתה רכה וקצת לחץ באוזניים, התחלנו לעכל את החוויה. והמסקנה: שוב נוכחנו לדעת שאנחנו עוסקים בספורט נהדר.
