ספי הכובש מאפולוניה
סיפור על טיסה שהתחילה באופטימיות והסתיימה באקורד צונן.
מאת: ספי דורי.
חברים יקרים.
ביום רביעי, 24.8.05, בשעה 14:00, עליתי עם שאול שני, בבית השגריר לרחיפה יפה של צהריים.
נתוני הרוח היו מערבית משבית בעוצמה של 17 - 21 קמ"ש.
אחרי 4 דקות החלטתי להצפין תוך מגמת ירידה ותקווה לעלות על איזה תרמיקה חזקה.
אחרי דקה וחצי, כבר חפשתי את נקודת החוף הרחבה ביותר כדי לנחות בה.
הגעתי ממש מתחת לאפולוניה, שם אין ולא רצועת חוף בכלל ולכן נחתתי בריא ושלם בתוך המים.עומק מטר, מנסה לאחוז את עצמי ולאסוף את שארית כוחותי לחוף...
מיותר לציין שמרגע הנחיתה במים, לא יכולתי ליצור קשר עם העולם, גם לא עם שאול כדי שידע שאני בסדר (הנייד טבע).
בדיעבד התברר כי שעה אחרי הנחיתה, שאול דאג להזעיק כוח חילוץ (דרך אורי שמיר) שיאתר את הנעדר שבינתיים הספיק להגיע רגלית לארסוף.
מסקנות: עבורי זה היה אתר לא מוכר.
עם הגעתי לשטח ראיתי שני מצנחים צפונית לעמדה (ניר זידמן ודני כהן) אליהם רציתי להגיע.
תוך קבלת החלטה שגויה התחלתי להצפין ללא התחשבות בנתוני הרוח. אמנם שמתי לב כי אני מנמיך אך קיוותי לטוב... ולהסתובב חזרה כבר היה מאוחר מדי.
במזל יצאתי ללא פגע שהרי הנחיתה בים היתה קרובה מאד לסלעים משוננים.
לא הצלחתי להציל את המצנח. מהר מאד הוא התמלא בחול, בוץ, אבנים וסלעים. וכך אני עומד מולו במשך כמה דקות, אבל וחפוי ראש, רואה אך מתעופפים לי ברוח משבית כ - 6,000 ש"ח של חופה חדשה.
אחרי ששאול איתר אותי, חזרנו לחוף כדי לנסות להציל משהו ממה שנותר.
ראינו את המצנח בשלבי גסיסה אחרונים. מלא בטון של חול ואבנים. עבדנו קשה כדי להוציא את כל מה שלא קשור לחופה אך זו היתה עבודה לבטלה. ככל שהוצאנו חול ואבנים, הגלים החזקים החזירו פי שניים לתוך החופה. מיתרים קרועים, תאים קרועים והמון אבנים שהקשו על העבודה.
במקום הוקם גל עד וקדיש נאמר ע"י בעל החופה.
נזקים לרכוש:
חופה בת 60 שעות.
vario רטוב.
מצלמה דיגיטלית חדשה ורטובה.
ונייד מלא קורוזיה.
זה המקום להודות מקרב לב לשאול שני היקר שעזר ודאג לאל אורך הסיוט הזה.
הוא אמנם פרש רשמית מהספורט אך נשאר חרמן אוויר סמוי. (הערת עורך : שאול אומנם פרש באותה תקופה אבל היום חזר לרחף באופן פעיל )
נכון לעכשיו אין לי חופה כל שלא אוכל להתראות בהרים או בכלל עד להודעה חדשה.
רק זיכרו שתמיד כדאי לנחות על הרגלים ורצוי שלא במים...
ספי דורי.
