לא כל גזירת רוח היא גזרה משמים
סיפור מתוך גיליון 26 של המגזין "כנפיים", יוני 2001.
מאת: בן ציון רבי.
בשישי ובשבת של תחילת דצמבר הקשבתי למענה הקולי, בעיקר כדי לשמוע את חדשות האגודה. מכל האתרים המזרחיים - גלבוע, יבנאל, מוחרקה - חברים ופעילים מדווחים על רוח מזרחית ומצנחים באוויר. כמי שאינו נוסע הרחק לרחף, השלמתי עם העובדה שהשבת זו שוב שבת אופניים והמצנח יישאר ארוז. וכך יצאתי בצהריים לרכיבה לכיוון הים.
לא עוברת שעה קלה, ובהיותי בחוף אני רואה שהעשן של ארובת רידינג מצביע מערבית. שפשוף עיניים, חשיבה נוספת, ואני משתכנע שאינני הוזה.
הופך כיוון וכמו שד טס הביתה, עולה במדרגות בקוצר נשימה, חוטף מצנח ונעליים ומסביר שכל התוכניות השתנו, וכבר ברכב לנתניה.
בנתיבי איילון אני שוב מודה לארובה, ובצומת פי גלילות מאשר "שק הרוח" - מערבית. הדגלים של אגד באנדרטת כביש החוף צוהלים גם הם, והלב נרגע בנסיעה לנתניה. כשעברתי בשפיים שוש ושבר - הדגלים לא מבינים במטאורולוגיה ומסמנים "צפונית". מכיוון שאין אפשרות חזרה, אני ממשיך בלב כבד לנתניה לפגוש את החבר'ה, שיספרו לי על הטיסות שעשו "עד שהרוח התחלפה". מדגל לדגל המצב מחמיר.
בדשא בנתניה המצב שונה בתכלית והרוח מזרחית, פשוט מזרחית ולא חלשה. אין איש בדשא, חוץ ממאות נופשים שיצאו להינות משמש חורפית נעימה, ואני בלב אפור נוסע חזרה. בשפיים הרוח צפונית, ואני ממשיך דרומה. אצלי כבר שקיעה.
ברשפון, ג'יפ שנוסע בפראות מערבית לי על החול מעלה אבק שמגיע אלי. בהחלטה מהירה אני פונה ימינה למחנה רשף שבהרצליה. מגיע לעמדה ומוצא שם קבוצת אנשים יושבים במרכזה, חוגגים ושותים, ואני כמו תמהוני בא ובודק פעם ושנית את העמודה והסרט המתנופף. הרוח מערבית ישרה וללא שום סטייה. אני לא מאמין, וזורק חופן חול באוויר לתדהמת הנוכחים.
בעצבנות גלויה אני פורש את המצנח, לובש חליפה ונעליים, בודק הכל פעמיים ומניף. המצנח עומד מעל הראש והפנים מערב - לא ימין ולא שמאל, מערבית ישרה. מעט הליכה נגד הרוח (כזכור העמדה תפוסה - על ידי המסיבה). עוד מאמץ קטן ואני באוויר. פנייה קצרה שמאלה מעל לשגרירות וימינה עד סידני עלי, ואני חוזר לנחיתה.
זכרו, השעה כבר שתיים, אבל צריך להודיע לקובי וליתר החברים, שיושבים וחולמים בבית על אתרי הצפון המזרחיים. לאחר ההודעה שוב הנפה. רוח מערבית טובה ויציבה, טיסה בכיף, דילוגים למלון השרון וחזרה, התחמקויות מעפיפון מעצבן, נחיתה במדשאה של החוף בהרצליה לשתיה קלה והמראה מהחוף, ואז מתרונן ליבי שוב. מצנח בהיר עם נשר ומצנח סגול מצטרפים. הנה הגיעו שועלי הרכס, אילן ארז ובכר, ונהנו גם הם משעה טובה של רחיפה, ואז העזו וטסו צפונה. כשחזרו הם סיפרו שבתעש נחלשה הרוח והם פגשו בצפונית, שבנתניה היתה מזרחית.
כשחזרנו החלפנו חוויות, וציינו שניתן לראות את גזירת הרוח על הים בצורת פס בהיר, לבן וברור, על המים - פס שהלך והתקרב כעבור כחצי שעה נוספת. ב- 16:30 כבר הגיע דרומה עד הרצליה, ובעמדה הלכה הרוח והצפינה, ואנו התקפלנו רעננים מחוויה מטאורולוגית נדירה.
