המראת טורפדו
מאת: ג'ף גרינבאום.
תרגום: צחי רייל.
הערת המתרגם: שיטה זו פותחה כתחליף להנפה הקדמית המסורתית אבל מהר מאוד התברר שהיא טובה גם אחרי הנפה אחורית.
הרבה משתמשים בארץ בצורה זו של ריצה אבל רבים עדיין לא אימצו שיטה זו, שלדעתי חשובה לא פחות מאיך אתה מניף. שיטה זו גם מונעת לחלוטין את הקפיצה לרתמה שכל-כך הרבה אנשים עושים.
בעבר (סוף שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90) לא הייתה קיימת הנפת טורפדו.
בהנפה קדמית (בריצה) כמעט כולם רצו כשרצועות ה- A לפני הכתפיים ורק נשענו עליהן קדימה עד לניתוק. הטייס היה רץ במורד הגבעה כשהוא נשען קדימה קלות, ומחזיק את הברקסים גבוה ככל שניתן. אחרי הנפה אחורית הריצה הייתה אותו דבר.
הרושם הראשוני שלי מהתנוחה של הטורפדו היה שזה נראה בלתי נחוץ. חשבתי, שמכיוון שאני רץ במדרון ואני יכול לפתוח צעדים ארוכים, מה כבר התנוחה הזו יכולה לעזור לי לרוץ מהר יותר. הגרביטציה עמורה לעשות את כל העבודה, חשבתי. נשארתי עקשן בתפיסה הזו כמה שנים. עד שלפני כמה שנים הטכניקה הזו הוצגה בפני ביום העשרה. עם הצגה זו וקצת אימון, מהר מאוד למדתי את כל הסיבות למה הטכניקה הזו טובה בהרבה מההנפה הישנה.
בתמונה מס' 2: חסרונה של ריצה ללא טורפדו הוא שקשה להישען קדימה ולהחזיק את הברקסים משוחררים לגמרי, ומבלי להישען קדימה קשה להאיץ.
מטרת טכניקת הטורפדו היא:
- להוריד את פלג הגוף העליון מהרגליים כדי שלרגליים יהיה יותר כוח ותאוצה טובה יותר במהלך הריצה.
- לשמור את הברקסים במצב שלא יאפשר להם להימשך במהלך הריצה. עם פלג הגוף העליון נשען קדימה חזק מאוד קשה להחזיק את הברקסים משוחררים עד הגלגלות בשיטה הישנה (כשהידיים למעלה ומאחור\ליד הראש). בטורפדו תנוחת הידיים טובה בהרבה.
- לשמור את הגוף קרוב לקרקע ככל שניתן כדי לאפשר ריצה ארוכה יותר בזמן ההאצה.
תמונה מס' 3: כיפוף חזק קדימה, ידיים מאחור ולמעלה, גוף קרוב לקרקע...
לאחר הנפה קדמית או לאחר הסיבוב בהנפה אחורית לפני שאתה יורד לתנוחת הטורפדו, ודא שהחופה לא נוטה לאחד הצדדים ומיוצבת מעל לראש (לא רצה קדימה ולא נופלת אחורה). אפשר לנהוג ולבצע תיקונים בתנוחת הטורפדו אבל עדיף לייצב את החופה לפני הירידה.
כאשר אתה מוכן לרדת לטורפדו, אתה צריך להעביר את הידיים ממצב טיסה רגיל למצב שהן מעל ומאחורי הגב שלך. כדי לבצע זאת נסה להשאיר את הידיים למעלה ולהפוך את המרפקים תוך כדי שאתה משעין את כל הגוף קדימה.
כדי להשיג את מלוא האפקטיביות של הטורפדו אתה חייב ממש להישען קדימה מהמותניים. בהתחלה התנוחה נראית לא נוחה במקצת. הבטן נשענת על רצועת הבטן ורוב המשקל נשען על נקודה זו. המטרה כאן היא להגדיל את עומס הכנף ולשמור את פלג הגוף העליון קרוב לקרקע כדי שתוכל לרוץ יותר ולצבור יותר מהירות. אם אתה לא מוריד את המשקל קרוב לקרקע בהתחלה, זה יהיה קשה להמשיך להאיץ לקראת הנקודה הקריטית של הניתוק. בנוסף אם אתה לא מתכופף מספיק במותניים הידיים לא יגיעו גבוה מספיק והברקסים יהיו משוכים.
תנוחת הידיים יכולה להתבצע במספר דרכים. אני מעדיף לסובב את הידיים כך שכפות הידיים מופנות כלפי מטה והאצבעות אוחזות את הברקסים ומשוכות מעט כלפי מעלה, זו הדרך הקלה ביותר להביא את הברקסים למצב משוחרר. בנוסף גיליתי שאפשר לכופף מעט את המרפקים (יותר נוח). ברגע שתרגיש נוח עם תנוחת הגוף אתה יכול לשחק עם האחיזה ולראות מה הכי נוח לך.
תמונה מס' 4: שים לב לאחיזה של האצבעות בתמונה. כדי להביא את הברקסים אפילו גבוה יותר אפשר לתפוס את הברקס עם קצות האצבעות.
הסיבה שהטורפדו עובד היא למעשה די פשוטה. לפי חוקי הפיזיקה כדי לדחוף מסה צריך מנוף שיזיז אותה. כשפלג הגוף העליון לפני הרגליים אתה מקבל מנוף טוב יותר לדחוף קדימה. אם תחזיק כדור כדורת מעל לראש יהיה לך קשה יותר להאיץ קדימה מאשר אם תחזיק אותו בגובה המותניים וקצת קדימה זה יהיה קל בהרבה.
הטורפדו גם עובד טוב כשאתה מנסה להגיע לשפת המצוק ברוח חזקה. אני כל הזמן רואה מרחפים שפשוט נתקעים במקום מול הרוח בלי שום יכולת להתקדם לשפת המצוק. במצב זה כמעט ואין להם משקל על הרגליים והשילוב של חוסר משקל על הרגליים ובלי מנוף קדימה מצטבר לחוסר יכולת להתקדם. מצב זה הוא אידיאלי לתרגול של הטורפדו. ברגע שאתה יורד קדימה למצב הטורפדו תוכל להתקדם בקלות רבה יותר מאשר בריצה רגילה. כמובן שהשליטה הקרקעית שלך צריכה להיות טובה לפני שאתה מתחיל לנסות את זה.
תמונה מס' 5: ברגע שאתה באוויר הישאר באותה תנוחה ותהיה מוכן לרוץ שוב במקרה של ירידה קלה.
Thanks to Jeffrey for letting me translat this article for holywind.net.
עוד מאמרים אפשר למצוא באתר של ג'ף: AIR TIME
מקור: Torpedo Launches for Paragliding, by Jeffrey (Jeff) Greenbaum
כל הזכויות שמורות ל- Jeff Greenbaum. אין להעתיק להפיץ או להשתמש בכל דרך אחרת במאמר בלי אישור בכתב מג'ף.