הידוק רצועות חזה
הידוק רצועת החזה מרחיקה או מקרבת את הקארבינות ברתמה, ומתקבל שינוי יחסי ב"ציר" שבין שני חצאי הכנף. הידוק או שחרור משפיע על ניהוג הגוף ועל האפשרות לקרוא את מצב החופה.
עד כמה להדק את רצועת החזה? הוראת יצרן אל מול נוחות המשתמש.[עריכה]
לכל חופה יש הוראת יצרן אחרת המתייחסת למרחק בין הקרבינות. יש לבדוק את הוראת היצרן עבור החופה - לא הריתמה! הוראת היצרן תציין את המרחק בין הקרבינות (בדר"כ בטווח של 42-28 ס"מ) בזמן התקינה.
הוראת היצרן לא תמיד תתאים לכלל המרחפים (הרי זו הסיבה שהמרחק ניתן לכיוון).
ניתן לקבוע את רוחב רצועת החזה עפ"י תחושת המרחף: רצועה פתוחה תאפשר ניהוג גוף יעיל, והשהייה איטית יותר במקרה של ספין, אבל היא תגביר את תחושת הטילטול. רצועה מהודקת תקנה תחושת יציבות, אבל תחליש את ניהוג הגוף.
מרחפים מתחילים רבים נוטים להדק הרצועה, ועם הזמן והגברת תחושת הבטחון משחררים את הרצועה יותר ויותר.
כלל האצבע שהיה פעם נהוג במחוזותינו, מרווח הקרבינות כרוחב הכתפיים, ובאוויר אפשר להדק אם יש תחושת טילטול.
המלצה: מרחפים מנוסים יכולים לשנות את מפתח הרצועה באוויר, אך למרחפים חדשים מומלץ לתלות את הרתמה על מתלה ולכוון את מפתח החזה לפני העליה לאוויר.
מקור: דיון בפורום רוח הקודש
על מיפתח רצועת חזה ושאר ירקות[עריכה]
מאת: איתי אלמוג.
(המאמר הופיע בפורום בטיחות של האגודה ביוני 2004).
יש פה קונפליקט מסוים בין רצונו (המוצדק) של היצרן להוציא מצנח שיתנהג בצורה צפויה ככל הניתן, ורצוי גם, אם אפשר בבקשה, שההתנהגות הצפויה הנ"ל תהיה בטוחה, לבין רצונו (המוצדק) של הטייס(\ת) להפיק מהמצנח את התגובה המיטבית לניהוג (handling) ואת התחושה המיטבית של האוויר.
אלה לא תמיד עולים בקנה אחד עם כיוונוני הרתמה המומלצים ע"י היצרן לבטיחות פסיבית מירבית. רוב המצנחים ניתנים לתפעול יעיל יותר כשרצועת החזה רחבה מהמידה בה נערכו בדיקות התקינה.
גאווין הזכיר פה בעיה (אם כי לא התיחס אליה בדבריו) אליה התייחסתי תמיד כשאנשים באו להתייעץ לגבי רכישת ציוד חדש: "אנשים רוצים מצנח עם תקינה בגלל הבטיחות..." . הבעיה היא שאנשים נוטים להתייחס לתקינה כאל תעודת ביטוח, וזו בעיה גדולה. לא אחת שמעתי מטייסים (גם ותיקים) משפטים כגון "קניתי **** כי במצנח הזה אני יודע שמה שלא יקרה - אני עוזב הכל והוא יוצא מזה!"
אז זהו. שלא.
אנשים שוכחים כמה עובדות לגבי התקינה:
- התקינה באה לקבוע בטיחות פאסיבית, ונערכת בתנאים הקרובים ככל הניתן לסטריליים: ללא רוח, ללא טרמיקות. אנחנו כמעט אף פעם לא טסים בתנאים שכאלה.
- התקינה נערכת עם רתמה ספציפית, בכיול ספציפי (לא רק המרחק בין הקרבינות, אלא גם המרחק בין הקרבינות למושב, זווית ההטיה של משענת הגב, מרכז כובד - רזרבי מקדימה\מתחת למושב\בגב התחתון\בגובה הכתפיים\בצד...). שנה אחד מהפרמטרים הנ"ל והמצנח עלול להתנהג אחרת.
מי שיבין שהתקינה באה לתת לנו מושג כללי על התנהגות המצנח *ולא* להוציא אותנו מצרות בזכות עצמה, יבין גם שהאחריות לתפעול התקלה היא *עליו* ולא על התקינה. כאן לא נותר לו אלא לקבל החלטה: לא לטוס, או ללמוד לטוס אקטיבי. וזה הרעיון הגדול מאחורי קורס SIV.
נחזור לגאווין: "רצועת חזה פתוחה לגמרי צריכה להיות, אם בכלל, רק לטייסים ממש טובים שטסים המון, עם שליטה מצוינת במצנח".
אז קודם כל: אף אחד לא טען שיש לטוס עם רצועת חזה פתוחה לגמרי. ישנן רתמות בהן רצועת החזה כה ארוכה שהיא אינה נמתחת כלל את מכוונים אותה לאורכה המירבי, דבר שיגרום לרוב המצנחים להתנהג כמו גיגית בים סוער.
לגבי "טייסים ממש טובים שטסים המון עם שליטה מצוינת במצנח" - למה שהם ירצו ברצועת חזה פתוחה מהקבוע בתקן אם "אין סיבה לעבור מרחק של 42ס'מ בין הקרבינות"? בגלל שכך הם יפיקו ניהוג מדויק יותר מהמצנח וקריאה טובה יותר של האוויר הסובב אותם. וכאן אנו חוזרים לשאלה המקורית ולתשובה כפי שאני מבין אותה: כמה משוחררת צריכה להיות רצועת החזה? הכי רחבה שמרגישים נוח.
הדגש הוא על ה"מרגישים נוח". הנוחות פה מתיחסת בראש ובראשונה לשקט הנפשי ורמת ה"נינוח\לא שקט\לחוץ\חרד" שאנו מרגישים בטיסה.
ישנם כאלה שלעולם לא מרגישים נינוחים באוויר, ובכל זאת טסים, תמיד בין אי-שקט מסויים לבין חרדה של ממש. הסיכוי של אלה להיות טייסים אקטיביים טובים נמוך מלכתחילה ולדעתי טוב יותר אם ימנעו מטיסה. אם הם חייבים לטוס - מן הסתם כדאי שיצמדו לכוונון הקרוב ביותר שניתן לתקינה. ולא יזיק גם שאיזה אל כלשהו יהיה איתם.
לגבי השאר - אם אתם מרגישים טוב באוויר, אם אתם מסוגלים לשמור על יעילות גם כשדברים קורים מהר ולא דווקא בהתאם לתכנון, נותר לכם רק לפתח את המיומנות כך שתגובותיכם יהיו נכונות ומדוייקות. טיסה אקטיבית.
רצועת חזה רחבה תדרוש מכם יותר תגובה ותיתן לכם להפיק מהמצנח פניות יעילות יותר ולהרגיש את הפעילות באוויר טוב יותר. ככל שהרצועה תהיה רחבה יותר כך חשוב יותר שהתגובה תהיה מהירה ומדוייקת יותר.
אז כמה רחב לפתוח? כל עוד אתם מרגישים שאתם משפרים את תגובות המצנח ולא גולשים לתחום הלחץ שיפגע בתפקודכם, או סתם לתחושה הפוגמת בהנאה מהטיסה. או במילים אחרות: הכי רחבה שמרגישים נוח.
קורס ה SIV כפי שאני תופש אותו בא ללמד אותנו להתמודד עם המצבים השונים בהם אנו עלולים להיתקל, עם המצנח עליו אנו רגילים לטוס ובכוונון אליו אנו רגילים. למעט מצבים יזומים מהסוג שלא קורה לבד בגלל מז"א (B-Stall, הזדקרות מלאה, סחרורים) שאותם מבצעים כדי ללמוד את התחושה למרות שטייס אקטיבי לעולם לו יפגוש בהם בטעות, ובהם נקפיד על ישיבה זקופה, הרי שכל שאר המצבים (קריסות א-סימטריות למיניהן) מתורגלים בתנוחת הטיסה אליה אנו רגילים. ביצוע הקורס על ציוד שונה מזה שאנו מכירים וטסים עליו תמיד מוריד לדעתי רבות מערכו של הקורס. ומשפט אחרון בעניין: ראיתם את סרטי הוידאו של ג'וקי? הסתכלתם על הרתמה? 42 ס"מ? לא נראה לי... :)
