הטיסה הראשונה שאחרי קורס דרגה 3
מתוך כנפיים 29, דצמבר 2005.
ב-6 למאי 2005, יום שישי, בשעה 10:00, הגעתי לתבור בפעם הראשונה שלא במסגרת הקורס.
בעמדה הרבה חברים, בשמיים נצפות ציפורים מתרמלות וכולם ממתינים לרגע הנכון.
מאת: אלעד סיני
כולי ציפייה לקרוס הראשון שלי, אך בלי יותר מידי תקוות, בגלל התחזית לאי יציבות קלה ואינברסיה (שכבה שהחל ממנה הטמפרטורה עולה ולא יורדת) נמוכה, במיוחד לאור העובדה שהרוח היתה דרומית והחברה שקלו לעבור להר הארי. כולם מתחילים להתארגן לטיסה. הרוח מתחילה לקבל רכיב מערבי. אט אט מצנח אחד יוצא לדרך, עולה מעט ומוצא עצמו בדרך למטה.
לאחר מכן, גלשן יוצא ומתחיל לרדת. בגובה של כ- 100 מטר מתלבש על תרמיקה חלשה מאוד ומתחיל לחזור לעמדה. עוד מצנח יוצא לאוויר ואחריו שימי בהנפה קדמית יוצא לדרך ומתחיל לתרמל יפה מאוד, נראה שהקרוס שלו מתחיל.
כולם מתחילים להתארגן לטיסה, הלל יוצא לדרך. אני החלטתי שלפחות בהתחלה אני נצמד לאיתי, אז התכוננתי להמראה. השעה 12:15.
איתי ממריא ומתחיל לעלות, אני מבקש עזרה בהנפה, איש נחמד בא לעזרתי. הנפה ראשונה כושלת, הנפה שניה מוצלחת ואני באוויר.
המראה הישר לתוך תרמיקה חזקה. אני מבצע תנועת סללום על התרמיקה עד שאני צובר מספיק גובה ומתחיל להתמרכז. איתי נמצא איתי בתרמיקה, אנחנו מתחילים לטפס ונסחפים צפונה. התרמיקה נראית מבטיחה, אני מחליט לצאת איתה לקרוס לאחר שאני רואה את הלל ועוד שני מצנחים מתרמלים בחוץ.
ממשיכים צפונה. הווריו מראה 1100 מטר מעל פני הים, התרמיקות חלשות ואנחנו נאבקים על כל מטר. אני ממשיך לעקוב אחרי הלל ואיתי שהציבו לעצמם מטרה – צומת גולני. מסביב אני מבחין במצנחים שעושים את דרכם למטה, לכן כל צפצוף ולו הכי קטן של הווריו אני מנצל לצבירת גובה. אני ממשיך מעל הכביש שיוצא מכפר תבור לכיוון צומת גולני ומחליט להמשיך לכיוון טבריה בגובה של כ-1000 מטר.
בדרך לגבעת אבני אני נכנס לסינק חריף שמביא אותי לגובה 500 מטר. החלטתי שאם אני לא תופס כלום, אני נוחת בגבעת אבני והולך לבקר משפחה. בסמוך לכביש אני מבחין ברפת, אולי שם תבוא התרמיקה שתחזיר אותי לגובה.
אני פוגש שוב את איתי שחוזר מצומת גולני, התרמיקה המיוחלת הגיעה מהרפת. מימיני אני מבחין בחסידה בודדה שמחפשת שותפים לתרמיקה, הצטרפתי אליה, ואני שוב בגובה 1200 מטר. איתי ממשיך צפונה. אני מחליט לצמצם טווח לכיוון התבור.
אני ממשיך לכיוון טבריה עילית, עובר מעל המפעלים שבסמוך לכביש ומגיע לטבריה בגובה 700 מטר. אם אני נוחת פה, אני הולך לבקר את חברי ללימודים שגר בטבריה, אבל התנאים לא מאפשרים לי לרדת. שוב תרמיקה שמעלה אותי ל- 1100 מטר. אני מתפעל מהנוף, הארבל נראה פשוט מדהים מלמעלה, בקעת בית נטופה מרהיבה ביופייה, הרכס של יבנאל נראה כמישור כאילו בקעת יבנאל ושרונה נמצאים על אותו קו גובה.
אני מחליט לחזור דרומה לכיוון צומת אלומות ברוח דרומית/ דרומית-מערבית ומאבד הרבה גובה.
מתחתיי עוברת להקת חסידות בדרכה צפונה, מערבית אלי אני מבחין בשני עיטי חורש מתרמלים, אני פונה אליהם ומצטרף לתרמיקה. התרמיקה מאוד צרה וחלשה. דרומית אלי אני מבחין בדאון מתרמל נמוך ממני כנראה בא ממחניים בדרכו למגידו. אני טס לכיוונו. עד שאני מגיע אליו הוא גבר כ-300 מטר מעלי, אני חובר לתרמיקה מתחתיו, לא מצליח כל כך להתמרכז עליה ומחליט לטוס דרומה לכיוון המחצבות שם בטוח יש משהו.
אני מאבד הרבה גובה ולא מספיק להגיע למחצבות, טס לפינת שדה סמוך לכביש, אולי היא תשחרר משהו. בגובה 400 מטר מעל פני הים הווריו מתחיל לנגן והטורים שלו עולים.
אני מתמרכז על תרמיקה צרה +5 שמרימה אותי ל-1460 מטר, מתחיל להיות לי קר. מצפון, החרמון מבצבץ לו מעל האינברסיה, הנוף פשוט עוצר נשימה, הכול מתכווץ. כמעט ולא נסחפתי. הרוח דרומית/דרומית-מערבית חלשה. אני ממשיך בדרכי לצומת אלומות, המשכתי בגלישה עד לפוריה ונחתתי בשעה 14:30, לאחר שעתיים ורבע של שכרון חושים.
ספתח יפה ולא שיגרתי לקרוסים.
תודה שוב לאיש שעזר לי בהמראה (ואני לא יודע את שמו), לשלושת הטרמפים שהביאו אותי לדבוריה ולאיתי טקסרמן על הטרמפ לעמדה, ההדרכה וההסברים לקדמו להמראה.
