מצנחי רחיפה וסקי
החופשה המושלמת - רחיפה וסקי באלפים.
מאת: דורון שרמן, חורף 1999.
חורף 99 היה עתיר שלגים באופן מיוחד באלפים, ולפיכך החלטתי שאסע גם בפסח לחופשת סקי, 3 חדשים בלבד לאחר שביליתי עם ורד אשתי חופשת סקי נהדרת בלז-ארק (Les-Arc).
שבת השכם בבוקר עלינו שלושתנו למטוס, אחי דרור, אנוכי וה-Contest 48, בדרך לציריך ומשם ישירות לאגם לוצרן. האגם מוקף ברכסי הרים כשדרומית לו רכס גבוה עם מס' אתרי סקי (Andermatt, Klewenalp) ועמדות המראה מצוינות בהפרשי גבהים של כ500- עד 1,000 מטר מעמדות הנחיתה הפזורות בכפרים הקטנים לאורך חופי האגם.
התכוונתי לרחף ב-Klewenalp, שם ריחפתי כבר בעבר, אך האתר היה נטוש כך שדילגנו מס' קילומטרים מזרחה ל- Emmeten. עמדת ההמראה פונה ל2- צדדים, צפונה ודרומה, וממוקמת בדיוק ביציאה מהרכבל כך שהגישה נוחה מאוד. הגענו לעמדה עמוסת שלג רך ועמוק עם רוח אפס. במקום התקיים קורס רחיפה למתחילים והחניכים המסכנים בקושי הצליחו להמריא וגם אני נדרשתי למאמץ לא קטן להמריא בהנפה קדמית בריצה חזקה בשלג טובעני אך הקונטסט חיש קל נעור לחיים ומשך אותי מעלה. טרמיקות לא היו כך שהסתפקתי ברחיפה רגועה של 20 דקות בנוף השוויצרי המדהים של אגם לוצרן והאלפים מסביבו ונחיתה מטר מהבול.
לאחר שדרור אספני מעמדת הנחיתה המשכנו בדרך הארוכה דרומה ומערבה לאתר הסקי La-Plagne באלפים הצרפתיים, בקרבת הגבול האיטלקי.
לאחר יומיים וחצי של סקי אינטנסיבי החלטתי שגם למצנח מגיע קצת אקשן מחוץ ל- Club-Med.
לקחתי את הרכב ובכביש היורד מהאתר לעמק ולעיירת המחוז (Bourg Saint-Mourice) מצאתי עמדת המראה מעולה בגובה 1,150 מ' מעפה"י עם כל הסממנים של עמדה רשמית ופעילה: דשא, שקי רוח, שלטי פרסומת לטיסות טנדם וכו'. מס' מצנחים כבר ריחפו בגובה רב והרוח בעמדה מצוינת, כ15- קמ"ש על האף. התארגנתי חיש קל בעזרת האדרנלין שכבר זרם בדם, היחגרות ברתמה, בדיקה זריזה, הנפה הפוכה ומייד אני כבר מרחף באוויר האלפים הקפוא.
הטרמיקות לא היו חזקות במיוחד (+3 מטר לשניה) אך איתן הגעתי בקלות לגובה 2,300 מ', גבוה מעל אתר הסקי ו- 1,150 מ' מעל עמדת ההמראה. למרות הסוודר, הצעיף, הכפפות וחליפת הסקי לאחר שעת טיסה כבר התחלתי לקפוא. האף קופא ראשון, בעקבותיו האצבעות בכפפות הסקי ומייד לאחריהן שלפוחית השתן מתחילה לשלוח איתותים עצבניים שהיא כבר לא יכולה יותר.
ברחיפה במצנח יש לך רוח קבועה של כ 40 קמ"ש בפנים, ללא תלות בכיוון הרוח. מה שמאוד נעים ברחיפה בגובה 500-600 מ' בקיץ בזיכרון-יעקב יכול להיות מציק מאוד בחודש אפריל גבוה באלפים. טסתי מס' קילומטרים לאורך הרכס והחוצה לעמק הרחב. איבוד מס' מאות מטרים בדרך וטיפוס חזרה לגובה כל פעם מחדש.
השילוב של הנוף המדהים והאוויר הרגוע עזר לפילם במצלמה להיגמר מהר מאוד. בשלב זה הרעב לטיסה טובה כבר בא קצת על סיפוקו, כשמהצד השני גם התחלתי לקלוט את המסר שהשלפוחית מנסה להעביר ללא הרף וניסיתי להנמיך לנחיתה בעמדת ההמראה, אך לאן שלא פניתי פגשתי רק זרמים עולים.
אחד מחוקי מרפי אומר שתופעה כזו קורית אך ורק כשרוצים לרדת. כשאתה באמצע תחרות, נמוך ורחוק מהגול ומתפלל לאיזו טרמיקה פצפונת זה לא קורה… לאחר מס' ניסיונות לא מוצלחים לאבד גובה בעזרת קיפול קצוות המצנח ניסיתי גם פניות הדוקות (Spiral dive). כמה עשרות פניות חריפות עזרו לי לאבד רק 300-400 מתוך 1,150 המטר שהייתי צריך לרדת. אתה למעלה, קפוא ועייף עם שלפוחית מפוצצת… החלטתי לשנות טקטיקה ועברתי ל- B-Stall (משיכת הרצועות המרכזיות של החופה). משיכה עדינה והדרגתית אפשרה לי לאבד את הגובה אט-אט ולאחר 105 דקות טיסה הצלחתי סוף-סוף לנחות בעמדת ההמראה המשופעת, עייף וקפוא אך מרוצה.
למחרת חזרתי לסקי לשלושה ימים נוספים, להספיק להתענג בשלג הנהדר שהיה לנצל עד תום את הסקי האחרון השנה.
בשורה התחתונה, חופשת סקי משולבת ברחיפה באלפים הינה חוויה כבירה עתירת אדרנלין, אם כי מנוחה רבה לא כוללת! סקי ניתן לעשות באלפים כמעט כל יום בחורף, כשלעומת זאת התנאים לרחיפה נדירים יותר וכאן היתרון בשילוב. בקרוב אצלכם!
(מאמר זה פורסם גם ב"כנפיים" מס' 26, יוני 2001)
