חוצה יזרעאל
"חוצה יזרעאל" מכתף שאול
מאת: אמנון האן, 22/10/2004.
התחזית הייתה מעודדת : 3/8 עננות, מפל טמפ' בריא ואיברסיה דקיקה של 100 מטר ובגובה 1100.
בוקר. יוצאים ב-8 ועולים על כביש 6. שמי הבוקר לא כל כך שמעו את התחזית ואף ענן לא נראה בשמיים, הראות הייתה בינונית, עד גרועה והאובך הקל שבשמי הצפון היה די מדכא אבל, זהו עיסוק לאופטימיים ולאור המגמה המזרחית אנחנו מחליטים לעקוב אחרי קבוצת קרני/שפי/רוני/בני המקדימה אותנו ומתקדמת כבר בכביש התענכים כשהם מפתים אותנו לקפה ביתי בגלבוע.
ענני "פופים" קטנים מתחילים לבצבץ פה ושם בשמי הצפון הרחוקים ואני מהרהר בקול ומעודד את זיוה בדבר קיומה של האופציה לחתוך צפונה לכמון דרך נהורה מהגלבוע למקרה של תיקון טעות בחירת האתר.
אנחנו נכנסים לכביש התענכים וליד צומת אומן אני מבחין בכדור החי של בעלי כנף המסתובב לו לאיטו בשמים מעל קו צמרות העצים מזרחית לנו. לבי מתחיל להלום. שקנאים אני אומר לזיוה, אלו שקנאים. זיוה קצת מהססת ומציינת שיכול להיות חסידות, אבל, לפי קצב איטיות הסיבוב, לפי אחידות התנועה ולפי הסדר המופתי אני בטוח.
ממשיכים להתקרב ומבחינים בהם היטב לשמאלנו ואכן שקנאים אצילים הם ואני לוחץ על צופר המכונית מנגינת עידוד לשקנאים שמתקשים להתרומם מהר ועולים בקצב איטי ביותר, אבל עולים.
השמיים מקבלים גוון כחול יותר וניתן להבחין בזרמי הלחות העולה: "הייזדומס".
פגישה ידידותית עם החברים למעלה וערכת הקפה כבר בתפוקה מלאה. גם קלמנטינות יש, אבל אני נמנע מחשש לצריבות בפה באוויר שתחייב אותי לשתות הרבה מהמים שכמותם די מוגבלת.
עמדת ההמראה מלוכלכת משאריות 2 מדורות קומזיץ שנחגגו עליה לא מזמן.
אנחנו מתחילים בפינוי למען לא יינזקו חופות מצנחינו. שאול שולף את חפירה מתקפלת ממכוניתו ואני תוהה כיצד נעלה בחזרה מלמטה שהרי 3 מכוניות למעלה ואף לא אחת לא למטה בשדה הנחיתה. התארגנות מהירה ואנחנו יוצאים לסיבוב הורדת רכבים כשרוני שמואל מנצל את הטרמפ הבלתי צפוי וממריא לגיחת ה"סיפתח" של היום.
חזרה למעלה. הרוח עדיין מזרחית ועדיין קלילה. אינני מבחין בהמצאות בעלי כנף באוויר. שפי יוצא ראשון, כהרגלו, ודי מגרזן. זיוה ואני ממריאים ואחרי רבע שעה הטיסה הקצרה כבר מאחורי נו.
די "גירזון", אבל ניתן היה להרגיש באי יציבות קלה באוויר ולחוש את קיומן של תרמיקות לפי הטלטלות הקלילות, השינויים במהירות הטיסה וקצב השקיעה הלא קבוע.
זיוה שנחתה שניות ספורות לפניי, זוכה כבר לאיסופו האדיב של בני. אני דוחס את החופה במהירות לשק העצלן וזוכה להערה העוקצנית הבלתי נמנעת משפי, שהגיע עם בני בטויוטה, על המצאות החופה שלי בתוך שק העצלן.
עלייה זריזה חזרה לאתר ואירגון מחודש של הציוד למצב היכון להמראה.
כבר צהריים, עוצמת הרוח עלתה קלות בהשוואה לשעה קודם לכן ומדי מספר דקות נכנס משב נאה, לא חזק, אבל ארוך דיו בכדי להבהיר שהעניינים מתחממים.
הראות משתפרת. נחי שאיחר לצאת מתל-אביב מטלפן שהוא בדרך ושואל אם יש עדיין טעם להגיע. אני עונה באופטימיות שכן ומאיץ בו להגיע לכתף שאול.
טלי ממריאה. שאול מתארגן להמראה ולאחר שתי הנפות סרק יוצא במשב נחמד.
אני מתחגר לרתמה ומתמקם להמראה, אך מפנה לגילשון שטייסו נראה די חדש בעיסוק ורוצה להמריא מקצה העמדה.
המעקב אחרי אלה שבאוויר לא מעודד. שאול צמוד לגלבוע, אך שוקע קלות וטלי כבר בדרך לשדה הנחיתה, בקיצור שוקעים ולא מחזיקים. עוצמת הרוח קלילה ומשיכתה לא משכנעת. לפתע, בגובה ההתארגנות לנחיתה מקבלת טלי עילוי קל ומתחילה להסתובב ולעלות וממשיכה לעלות ועוד ועוד. שאול שנמצא כ- 100 מטר מול העמדה, מתחיל גם הוא להסתובב ולעלות. הבנתי שזה הזמן ובמשב הקרוב עליי לצאת - וכך עשיתי.
המראה חלקה והצמדות דרומה מעל לצמרות העצים עד תום העילוי ואני חוזר בחזרה אל מול העמדה ושוב חוזר דרומה. לאחר שצברתי כ-100 מ' מעל לגובה העמדה אני מחליט לצאת לכוון הברקן מאחר והשמש מאירה יותר את מורדותיו מאשר את כתף שאול. עילוי קל פה ושם, אבל הסך הכול הכללי שלילי ואני מאבד כמעט את כל הגובה שהרווחתי ומחליט לחזור לכתף שאול עם "ספיד סיסטם". בחצי הדרך אני מרגיש את הטלטלה המוכרת. הוואריו לא מפגר בהרבה ומתעורר להשמיע את נגינתו הערבה ואני מתחיל להסתובב סיבוב ימני וכך אני עולה ועולה וכמעט שאינני נסחף, סימן לרוח חלשה ביותר.
200 מ' מעל לעמדה ואני שומע את יוקי בקשר. מאיפא הוא צץ?. הוא מתארגן להמראה בתבור. מה ?!, תבור ?!. קראתי לו בקשר והוא מדווח שיש דרום מערבית קלילה בעמדה בתבור. עכשיו זה כבר מתברר כיום מעניין.
הראות משתפרת פלאים ואני מתחיל לראות יותר ויותר "פפים". מישהו קורא לי בקשר ומדווח לי על עיט מעליי ולאחר חיפוש קל אני מגלה את הדיה השחורה הבודדת הטסה לכוון הברקן ואני מחליט לעקוב אחריה, אך היא משנה כוון צפונה, מוצאת תרמיקה ומתחילה לחוג.
מצאתי גם אני את התרמיקה שלה ומכאן רק עליתי תוך כדי שאני רואה את נחי שהגיע, מארגן את ציודו בחלקה העליון של העמדה.
הרחק מערבה, מעבר למחצבה ומעל לקו הכביש העולה לקיבוץ יזרעאל, אני מבחין בחופתה האדומה של טלי. 1200 והעילוי פוסק. אני נזכר בתחזית ומחליט לצאת מערבה כשאני בוחר את הקו העובר מעל המחצבה שבכוון הקיבוץ, הבולטת בצבעה הבהיר הבוהק שחזקה עליו שיהיה יצרן התרמיקות היחיד בכל האזור המיוער הזה.
אין כלום. אבל לפחות גם אין סינק. האוויר קריר ונעים והראות מעולה ואני מתפנה קצת ליהנות מהנוף ומבחין בתוואי הבולט של גדר ההפרדה המפורסמת מדרום לגלבוע. 850 מ' עובר את המחצבה ועדיין כלום. המהירות הקרקעית מואטת ויורדת ל-30 קמ"ש, יש כאן רוח אף ! ואני מבחין בעשן שריפה מכיוון ג'נין שמעיד על רוח דרום מערבית.
700 מ' ועדיין אין כלום. צריך להתחיל להתארגן. בקצב הזה אני נוחת עוד תוך 5 דקות ואני מנסה להרגיע את עצמי מהאכזבה ולוגם מים קרירים מה"קמלבק".
לחץ מחשבות לקבלת החלטות סופיות. האופציה הראשונה היא מערבית לכביש העולה מצומת נבות אל מתחת לקיבוץ יזרעאל: שדות פתוחים ואיסוף קל. הצצה לאחור ואני מבחין בשאול שתופס גובה מצפון לעמדת ההמראה כשהוא כבר מעל לגובה שלי. לבי נחמץ מקנאה.
השקיעה כמעט ופוסקת ואני מחליט להמשיך לקו האפשרי של תרמיקות דמיוניות מקיבוץ יזרעאל. שום תרמיקה, אבל השקיעה עדיין אפסית ואני מחליט לחצות מעל לכביש נבות - עפולה ולנסות את השדות הבהירים שבדרך למרחביה. קווי המתח הגבוה שלאורך הכביש נראים מפחידים.
בגובה 200 מ' פגשתי את התרמיקה. לקח לי הרבה זמן למצוא את המיקום המיטבי בה כשאני מסתייע בעשן מג'נין לקביעת כוון הרוח לצורך ביצוע הסיבוב. אחרי 3 סיבובים אני מרגיש שזהו, אני מסודר. לא עוברות דקות רבות והנה כבר 800 מ' גובה ואני נרגע ופותח קצת את ההטיה להגדלת קוטר הסיבוב. מושך את פיית השתייה ולוגם באיטיות מהמים הקרירים ונהנה מכל לגימה. הואריו מתמיד בנגינתו ובסופו של דבר אני נמצא עוד פעם ב- 1200 מטר. מתקרב לעפולה והנה מרחביה מתחתי. כקילומטר מצפון מערב לי אני רואה את טלי גבוהה מאוד ממשיכה לכוון דבוריה.
מורדותיה הדרומיים של גבעת המורה היו מוארים היטב באור השמש הנוטה ישירות אליהם והם בהירים ובוהקים. אני מחליט לקחת קו טיסה מזרחה ודרומית לקו הפסגות בכוון כללי לנהורה, כשאני מבחין היטב בתחנת הדלק המוכרת לנו בזכות מטעמיה האהובים - קדימה הפועל.
התנאים החלו להיות קצת סוערים. לא אהבתי את שינויי הלחץ התכופים בחופה ובמיוחד לא את הפעמים בהם פסק הלחץ כמעט לחלוטין, ולו לשביב שנייה. העדפתי לצאת החוצה דרומה ולחפש אזור פחות עצבני.
עם הרגיעה התיישרתי מזרחה. יוקי מדווח בקשר שהוא בדרך לעפולה. אני קורא לו, אך הוא די מקוטע, אבל הוא כן מצליח להעביר את הנאתו מהיום היפה הזה.
אני מחפש ומחפש, אך אינני מצליח לזהותו בשמים.
לאור דיווחי נחי בקשר החלטתי שאולי הגיע הזמן לנחות בנהורה ולחבור לחברה שתכננו לעלות לתבור וכבר יצאו משדה הנחיתה של הגלבוע. אבל, ממש בדיוק אז מגיעה הטלטלה העדינה והמיוחלת, מלווה בריח הקפה המבושל המהול בניחוח הג'פת הנשרפת ואני מתחיל להסתובב ולעלות, לא חזק, אבל יציב, לעלות ולעלות והנה ענן קטן למעלה קצת מצפון ואני שומר את העילוי ועל הריח המשכר האהוב. אין לי שום ספק. מקור התרמיקה הוא בנהורה שמדרום לי.
אני חוצה את גובה 1300 בפעם הראשונה היום. עוד כמה מעגלים בשמיים והנה מתקרב ה- 1400. ממשיך לעלות. הקצב אינו מהיר, 2 - 1.5 ואני מחליט להרחיב את הקוטר במטרה לחפש את מרכז העילוי ואכן אני מוצא אותו צפונית למעגל כשרעש אוושתה של התרמיקה מתחזק אני מתיישר קלות וסופר 1, 2 ומחדד חזרה להטיה וממשיך לעלות מעט יותר מהר. עכשיו אני מצליח להוריד את קצה הכנף הפנימית אל מתחת לקו האופק בדיוק כמו שאני אוהב. ההרגשה האישית שלי בטוחה יותר בהטיה החדה הזו, אני יותר מרגיש יציב יותר בעומס המוגבר הזה. הכאבים בשורשי כפות הידיים מופיעים ואני מתחיל לתרגל תנועות להרפיית הכאב ולהזרמת הדם.
זה כבר למעלה משעתיים שאני באוויר החלודה נותנת אותותיה. הקרירות באוויר מורגשת יותר ואני מביט ממושכות בואריו בכדי להבחין בטמפרטורה. תוך כדי המתנה להתחלפות הצג אני עד לחציית קו ה- 1500. תצוגת החום מופיעה - 18 מעלות, שרק ימשיך ככה. עוד לגימה מה"קמלבק" ושריר ירך שמאל מתחיל לשדר דקירות עצבניות. אני מחליט להחליף כוון סיבוב ועושה זאת באופן מהיר כשאני במצב "עם הרוח" בכדי לא לאבד את מיקומי וחוזר להסתובב בסיבוב ימני בתרמיקה הידידותית הזו.
יוקי משדר שהוא חוזר מעפולה ולוקח כוון לתל-עדשים.
נחי בקשר מדווח שהם עולים לתבור ומשאירים את הרכב של זיוה למטה.
אני מעל לכפר תמרה עם מסגדיו וצריחיו המרובים שהכביש המגיע אליו מנהורה מתעקל שמאלה. מתקרב ל - 1700 ועדיין באותו כוון סיבוב. ריח בושם הקפה נמוג - כנראה שהוא הבשיל והורידו אותו מהאש. עננצ'יק קטנטן מתחיל להתהוות מזרחית לי ואני מתחיל לחוש בתזכורת מהשלפוחית המפורסמת.
הנה 1800 גם כבר על הצג. אני מחליט לעצום עיניים ולהמשיך לתרמל בעזרת חוש השמיעה בלבד, תזכורת מימי החונכות שלי אצל אשר, ושומר על לחץ הברקסים / קצב הפנייה בהתאמה לרעש אוושתה של התרמיקה. לא סופר מאום רק מקשיב לאוושה ולצפצוף העדין של הואריו הפועל אצלי תמיד בעוצמתו הנמוכה. רעש קולה המוכר בערבית של האישה מתחנת המוניות בדבוריה מפר את ריכוזי ואני פוקח את עיני באכזבה, זורק את ה-PTT למטה ומביט סביב.
1920 על הואריו ואני קרוב מאוד לעננצ'יק. כביש עפולה - כפר תבור כמעט מתחתי ואני בכוון מזרחית להר התבור. רוצה להתעטף בענן ושומר על הפניה בעדינות. 1940. חמימות הקרבה לענן מורגשת באוויר. עוד קצת ואני מגיע. זהו 1974 ואני מתמזג עם שאריות האדים המתפזרים ונמוגים לכל עבר.
הגעתי אליו בדיוק עם קצה התרמיקה וחוויתי את דעיכתו.
העילוי תם והואריו נדם.
קורא לחברה בקשר והם עונים מעמדת ההמראה שהרוח צפונית מדיי ולא בטוח שימריאו. מה עכשיו ?. מה לעשות?. הראות מדהימה ! הכנרת נראית במרחק גלישה וכנ"ל צומת גולני. הר הכמון והר הארי גם הם נראים בבירור ומעליהם עננים מפותחים ומעודדים. אפילו אם רק אגלוש מזרחה אעבור בוודאות את רמת צירין וארד לבקעת יבניאל שם בטוח אמצא עוד תרמיקה שתיקח אותי לרמת הגולן, אולי אמשיך צפונה ואגיע להר הארי?, אבל המצפון עושה את שלו ואני שם כוון לתבור הנראה כגבעה שטוחה מהגובה בו אני נמצא. מגיע מעל למנזר ב- 1400 שעם שמש אחר הצהריים נראה ממש כמו משחק לגו.
מתחיל לטייל במטרה להמתין למישהו שימריא, יצטרף אליי ונעוף יחדיו. יורד ל - 1000 ואף אחד לא המריא. השלפוחית מתחילה לשדר אותות מצוקה ואני יוצא החוצה בכוונה לנחות ולהיכנס לרכב שהושאר בתחנת הדלק. 800 והאוויר יותר חמים ונעים. השמש כבר נמוכה מלפנים. בשדות לכוון דוברת נוסע רכב במהירות גבוהה ומעלה אבק רב המיתמר לכוון התבור. אני מחליט לתרגל מפגש עם התרמיקה הכמעט ודאית הזו. מה יש לי להפסיד?. את היומית שלי כבר עשיתי. לנחות אני יכול וקרוב לאוטו. אז אני ממשיך בכוון דרום מערב לתוך הרוח וישירות לקו ענני האבק. 700 מטר וריח האבק מגיע ראשון מהול בריח גזי הפליטה האופייניים למנועי מכוניות והמצנח מתעורר בעוויתות המוכרות.
אני נשאר בכוון האבק וממתין. הואריו מתעורר ותדירות הצפצוף מתגברת, אבל אני ממתין. התדירות פוחתת ואני עדיין ממתין בכוון כי ראיתי אותה. את התרמיקה ההיא, זו שמגיעה מאחורי העננה הראשונה. את התרמיקה החזקה יותר לפי עננת האבק הגבוהה יותר. הואריו משתתק והצג יורד ל- 0 ואני ממשיך בהימור שלי ונשאר באותו הכוון עם ידיים לגמרי למעלה, ללא שם לחץ על הברקסים. מהירות הטיסה מתחילה להתגבר כאילו הופעלה מערכת ההאצה ("ספיד סיסטם"). התחושה מוכרת. היא דומה לתחושה המורגשת בנסיעה ברכב העובר לנסיעה בירידה, או במעבר על גל לכוון החוף עם אופנוע ים. היא מלווה בשקיעה ולאחריה מגיעה טלטלת המפגש עם זרם העילוי. הפעם אינני
משתהה הרבה. אני פונה לאחור ומתחיל להסתובב.
התרמיקה הזו יציבה ובריאה והעילוי אחיד בכל נקודה של הסיבוב. הפעם אני במיקום הנכון מההתחלה. מסתובב בזוית חדה עם קצה כנף פנימית על האופק ועולה. עובר את המנזר ב- 900 וממשיך החוצה לכוון כפר קמא. 1000 מטר והקרירות חוזרת ועימה לחץ השלפוחית. מצליח ליצור קשר עם זיוה בתבור. הרוח צפונית מדיי והם יורדים. זהו סוגרים את היום אני מדווח שאני יורד לנחיתה במסעדה שבתחנת הדלק של כפר קמא.
עכשיו זה כבר לוחץ. 900 מטר ואני עם אוזניים מקופלות, פול "ספיד סיסטם" כשכל הגוף נוטה שמאלה לפנייה שמאלית. השקיעה היא רק 5 מ' לשנייה. לאט, לא מספיק. סבלנות אני משנן, סבלנות. הדגלים של התחנה מצביעים על רוח צפון מערבית ערה בקרקע ואני מתכנן נחיתה בשדה הפתוח הצמוד מערבית למסעדה. עוד 200 מטר ואני מחריף את הסיבוב האחרון, מתיישר אל מול הרוח ומתחיל לנוע בתנועות S בדיוק כפי שלמדנו בבית הספר, רק בשינויים יותר חריפים להגברת השקיעה. 50 מטר ואני מתיישר לפני משאית עמוסה זיתים ירוקים בהירים ובוהקים כתכשיטים , אגורים במיכלי ענק פתוחים. הרבה כרמי זיתים יש באזור.
השמש כבר מאחורי התבור. הנחיתה בשדה הפתוח קלילה ואני ממהר להשתחרר מהציוד ומלחץ אותה השלפוחית ההיא. מתקשר הביתה לאישה, להרגיע ולשתף בחוויה המרגשת והמדהימה שנפלה בחלקי.
ה- GPS מראה 03:06, כן 3 שעות ושש דקות !, מזמן לא חציתי את ה- 3 שעות בטיסה.
אוסף את הציוד ל"כדור" משעין על הכתף וצועד לעבר מסעדת "אבו ג'מאל" האהודה. מניח את הציוד לצד הכניסה, נכנס ומבקש מהמלצר המוכר קנקן לימונדה עם נענה שתמיד תמיד טעימה אצלם. שותה שתי כוסות, מתחיל להירגע ויוצא החוצה לארגן את הציוד.
זוג מבקרים מבוגר מסתקרנים ושואלים שאלות עממיות מקובלות כמו "מאיפה קפצת?" . זיוה מופיעה עם חיוך אוהד ומברכת אותי. נחי מגיח אחריה עם מסכה של ארשת פנים רצינית וכעוסה ומתריס : "זהו, עכשיו הוכח סופית שאין בך שום מוסר", אך מייד משליך את המסכה והחיוך המפרגן מתפשט על פניו והוא מתקרב עוטף אותי בחיבוק על צידו עם זרועו הארוכה, תוך שהוא מסנן את ה- "יא מניאק" המסורתי שלו. שיחת שיתוף חוויות ותשובות לשאלות רבות תוך כדי קיפול ובדיקה ואני נכנס לאכול מעלי הגפן ומהכרוב הממולאים ומן הפיתות הצ'רקסיות החמימות והחומוס המעולה. הבמיה המיוחדת שלהם לא קופחה להשלמת החוויה.
הרגשת ה"היי" מתחילה להתפוגג אט, אט ואת מקומה תופסת עייפות כבדה.
יוצאים לדבוריה לאסוף את רכבה של זיוה ומשם מתחיל המסע בחזרה לציביליזציה בתנועה הדלילה של שישי לאחר השקיעה.
