השענות קדימה - לא בהכרח רע
מאת: איתי אלמוג, 2010
מקור: דיון באתר רוח הקודש
בסיפורו טיסה כאוטית בזכרון כותב קרלוס אוסין: "שמתי לב שבאוויר מחותחת יש לי נטייה להישען קדימה, כאילו זה יעביר אותי את המיכשול. הסתכלתי על הטייסים הטובים, שוכבים בתוך הגונדולות שלהם, תנועת הגוף מוגבלת להשענות לצדדים. שוב ושוב מצאתי את הראש שלי בין הוויליינס ושוב ושוב החזרתי עצמי אחורה, נשען לתנוחה נינוחה יותר, מאפשר לעצמי לקלוט טוב יותר את מרחבי האוויר."
אז למה אנחנו (וגם אני במצבים מסויימים, גם אחרי כל השנים) בכל זאת נשענים קדימה?
אז נכון שאצל רובינו זאת פעולה אוטומטית, כזו שכשאנחנו הופכים מודעים לה נראית לנו "לא מקצועית" ולא נכונה, שאולי מראה לכל העולם שאנחנו בלחץ, ומגיבים כמו מישהו לחוץ...
אז זהו, שזה באמת ככה, לפחות מבחינת הלחץ.
כמה תובנות אליהן הגעתי במהלך השנים, בעיקר כשעוד ניסיתי לשנות את הנטיה הטבעית הזו:
יש מצבי טיסה שמעלים את המתח. ככל שרמתך גבוהה יותר, פחות מצבים ילחיצו אותך ותרגיש\י נינוח\ה יותר במצבים שבעבר הלחיצו אותך.
להכריח את עצמך להתנהגות פיסית "נינוחה" כשאת\ה למעשה לא, טוב אולי כדי לעבוד על הקהל אבל למעשה מהווה דבר נוסף להתעסק בו ומקצה (הרבה) משאבים מנטליים שעדיף להפנות לגורמים אחרים.
אל תתעסקו בשטויות.
אם באופן לא רצוני אתם נשענים קדימה - משהו לא מוצא חן בעיניכם וכנראה דורש תשומת לב ותפעול זהיר, נכון ומדוייק של המצנח. הטיסו את המצנח ותדאגו לסטייל אחר כך. (אם המצב הוא כזה שתוספת הגרר של ישיבה זקופה מהווה את ההבדל בין מעבר מכשול לאי מעבר, אזי ההטסה הנכונה הינה מזעור מקדם הגרר: היינו הורדת זווית התקפה למינימום האפשרי, מעבר לתנוחת שכיבה- כשמרגישים את המעבולות של הנעליים על הפנים, ומיקום הזרועות מאחורי הויליינס). כשהמצב יראה לכם יותר בשליטה התנוחה ה"נינוחה" תבוא לבד.
יש סיבה לכך שאנו מרגישים טוב יותר בישיבה זקופה. הפרספקטיבה שלנו טובה יותר (והיא זו שאנו מורגלים בה בכל פעילות אחרת המשלבת תנועה עם תגובה) ושדה הראייה שלנו פתוח יותר.
בונוס נוסף של ישיבה זקופה: הסיכוי שלכם להיכנס לטוויסט במקרה של סחרור או רצף (CASCADE) קטן משמעותית מאשר במצב שכיבה בשל המומנט הנמוך בהרבה הפועל על גוף זקוף בסיבוב על ציר אנכי.
בונוס אחרון: בגובה נמוך קל יותר (או אולי קשה פחות) לבצע גלגול צנחנים ולהוציא נחיתה אם פחות נזקי גוף אם הרגליים כבר למטה.
היתרון היחידי (אבל עם פוטנציאל להיות קריטי!) של הישיבה ה"נינוחה" והלא נינוחה בעליל הוא ביצועים (מהירות אוויר ומכאן חדירות ויחס גלישה).
בתנאים גבוליים - זה יתרון כלל לא זניח, אבל ראבאק, אם הגעתם למצב כזה כדאי שתהיו מסוגלים להקצות משאבי מוח להכרחת הגוף לישיבה "נינוחה" מבלי לגרוע מיכולתכם להרגיש את האויר ולהטיס בהתאם.
בכל מצב אחר, אם עברתם שלא במודע לישיבה זקופה, כנראה שככה תטיסו טוב יותר.
לא מוצא חן בעיניכם? טוסו יותר.
עדיין לא מסתדר לכם? טוסו רק בתנאים רגועים.
עדיין לא? כנראה שאתם פשוט לא בנויים להטסת מצנחי רחיפה.
באשר לי, אני הפסקתי להילחם בזה לפני שנים. אני מאלץ ישיבה "נינוחה" בתחרויות, ובמצבי קיצון כשכל קמ"ש נחשב. בכל מצב אחר אני פשוט יושב ישיבה נינוחה.
שיהיה לכם רק נוח!
