נחיתה
ערך בהקמה.
"הטיסה היא הדבר השני הכי מרגש עבור האדם. הדבר הראשון הוא הנחיתה...
תוכן עניינים
נחיתה ברוח חזקה
תזמון הפלייר
נחיתה באפס רוח יכולה להיות עסק לא נעים אם לא יודעים כיצד לנחות.
מתי למשוך? כמה למשוך? נכון שאין תחליף לניסיון, וכמעט כל מרחף טרי, בשלב זה או אחר, ימצא את עצמו נוחת על הישבן או סתם מבצע נחיתה שמלווה במבטי "אני ממש מקווה שאין אף אחד שראה את זה!!! (ותודה לאל על כרית האוויר)...".
האיורים הבאים, בתוספת המאמר תזמון הפלייר בנחיתה יכולים קצת לעשות "סדר בעניינים".
שיטות לאיבוד גובה
מידע חסר
שדה הנחיתה
זיהוי ובחירת מיקום הנחיתה
- אזור הנחיתה צריך להיות פנוי ממכשולים: עצים, ממטרות, קווי מתח גבוה.
- מגובה רב קשה לראות את קווי המתח, ולכן יש לחפש את עמודי החשמל. בין שני עמודי חשמל - עובר קו מתח.
- מרחפים חדשים באתר חדש: לא מספיק "לדעת בערך" היכן שדה הנחיתה. הגיעו אל שדה הנחיתה לפני הגעתכם לעמדה - במיוחד בעמדות כדוגמת הכמון בה לא ניתן לראות את שדה הנחיתה מהעמדה. הפנייה לתחקיר אירוע רלוונטי פידרהיטה 20-06-2002.
זיהוי כיוון הרוח
- ניתן לזהות את כיוון הרוח באמצעות צמחייה, עשן, גלים על מקורות מים, כיוון נחיתה של ציפורים ומרחפים אחרים וכו'.
- רצוי לבחון את כיוון הרוח במספר נקודות בשדה.
גישה לפיינל
אם השדה מספיק רחב, רצוי ליישם את השיטה הבאה, המאפשרת קשר עין קבוע עם הבול:
בשיטה זו יש להגדיר את "בסיס השדה", ולהשלים שמיניות (בעלות סיבובים גדולים מ-180 מעלות - על מנת למנוע מצב שבו אנו מתקדמים תוך כדי השמיניות לכיוון הבול), מכוונים לכיוון הבול, ומתקנים עם S-ים אם יש צורך (לא קרוב לקרקע).
השיטה השניה, שתתואר להלן, מתאימה לשדה מוגבל יחסית (שיטה זו מיושמת במטוסים): איבוד גובה בספירלה, או ב-360 בסינק > גלישה במורד הרוח > גלישה בניצב לרוח > ביצוע גישה סופית (פיינל) נגד הרוח. חסרון השיטה הוא אובדן קשר עין עם הבול בזמן איבוד הגובה.
נחיתת דיוק
"נחתתי בטוות של כמטר אחד ממרכז הצומת, הבטתי מסביב גאה, אם מישהו ראה .... אם מי מהצופים מעריך את ההישג. באותו יעף של מבט אני רואה אנפה מגיעה פרושת כנפיים ומבלי משים נוחתת כבדרך אגב על קודקודו של עמוד חשמל.", אבנר קובלינר כותב ב"זן ואומנות הרחיפה במצנח"
הגדרה: דיוק בנחיתה או "נחיתת דיוק". אלמנט תחרותי נוסף בספורט מצנחי הרחיפה. באנגלית: Accuracy.
שיטת הנקודה הקבועה
לרוב אנו שואפים לשפר את ביצוענו בספורט בתחומי מרחק הטיסה, גובה הטיסה ומיומנות השליטה בחופה, אך לא תמיד מקדישים מספיק זמן לשיפור מיומנות הנחיתה: תכנון ודיוק בנחיתה. נכון, רבים יגידו שזה לא מה ש"קובע", אבל כולם יסכימו שידע בנחיתה מדוייקת יכול לפעמים לחסוך כסף ובריאות.
שיטת הנקודה הקבועה הוזכרה לראשונה בסיפרו של דניס פאגן בהתייחסות לנחיתה של גלשן אוויר, אולם שיטה זו ניתנת ליישום גם כאשר טסים במצנח רחיפה: "אם נבחן את הנגלה לעינינו בזמן הטיסה, נוכל להבחין כי חלק מהעצמים המופיעים בשדה הראייה עולים באופן יחסי וחלקם יורדים, כאשר ביניהם קיימת נקודה הנשארת קבועה במקומה. נקודה זו היא מקום הנחיתה העתידי. אחד היתרונות של שיטה זו, שהיא משקללת את השפעתם של כיווני הרוח, התרמיקות וכדומה, המתבטאת בתזוזת הנקודה הקבועה. תוספת גובה תזיז את הנקודה כלפי מעלה (הנקודה מתרחקת), ואיבוד גובה, כתוצאה מאיבוד גובה, כתוצאה מזרם יורד, יזיז את הנקודה כלפי מטה (הנקודה מתקרבת).
דוגמה לשימוש בשיטת הנקודה הקבועה: אם אתה מתקרב לשדה הנחיתה, וברצונך לוודא שתצליח לעבור את קו המתח הגבוה בבטחה, בחר עצם כלשהו הנמצא מאחורי קו המתח. לצורך הדוגמה נניח שבחרת בשיח. עתה, אם השיח עולה ביחס ביחס לקו המתח, קיימת סבירות שתעבור מעל הקו, ולהיפך: אם השיח יורד ביחס לקו המתח, משמע שלא תעבור. כמובן שתרמיקות וזרמים ישנו את התוצאה, אך עדיין תתקבל תחזית די טובה לגבי אופי הנחיתה, ותוכל לחפש שדה חלופי אם תראה שיש צורך בכך.
על הזדקרות בנחיתה
מאת: אלעד סיני, יוני 2008.
הרבה אנשים נגשים לנחיתה עם ברקסים משוכים (מדי) מה שמגדיל את זווית ההתקפה של מצנח.
אמנם המצנח עדיין לא מזוקר אבל תרמיקה קטנה שנכנסת עלולה להגדיל את זווית ההתקפה של המצנח ולגרום להזדקרותו.
לפני נחיתות בהרים אנחנו צוברים מהירות לפני ההצפה: אותם החוקים חלים ברכס.
אמנם ברכס אנחנו נוטים להרגיש בטוחים כי יש רוח שאנחנו נעמדים מולה ואנחנו לא צריכים לרוץ בנחיתה אבל הרבה אנשים שוכחים שהמצנח מזדקר גם כשיש רוח, לכן לא מומלץ לעמוד מול הרוח עם ברקסים משוכים יותר מדי. עדיף ללכת סביב ולנסות שוב עד שרוכשים את המיומנות לנחות בלי צורך להעמד מול הרוח עם ברקסים משוכים עד התחת.
יש לי חבר שחווה את אותו הדבר בזכרון בגובה 3-4 מטרים בנסיון נחיתה בעמדת ההמראה לאחר 5 נסיונות מוצלחים הרגיש בטוח בעצמו ובפעם האחרונה באה תרמיקה והמצנח הזדקר. הבחור פרק את כף ידו בגלל ששלח את הידיים אחורה מהפחד.
בקיצור: אם הצלחתם פעם אחת או פעמיים ואפילו חמש זה לא אומר שפעלתם נכון, וחשוב ללמוד מנסיונם של אחרים ולהבין איך פועלים הדברים. אני תמיד מעיר לאנשים שלא שמים לב לדברים מסוכנים שהם עושים חלק מקשיבים ולצערי הרב הרבה מאוד בגישה של "אני בסדר גמור, מה אתה מבלבל לי את המוח".
חשוב מאוד להבין שישנם עוד גורמים שצריך להביא בחשבון בכדי להמנע ממצבים שפיקח יודע לצאת מהם, לא חבר שלי שהתרסק בזכרון ולא דוד פרנק ולא עוד הרבה אנשים שחוו את זה האמינו שזה יקרה להם, הם פשוט לא לקחו בחשבון את אחד הגורמים שהוא הכי לא ידוע.
מקור: דיון בנושא שבירת מרפק בנתניה, הזדקרות טנדם.
כללי
- חוק מרפי של הנחיתה לטייס החדש: אם תתמקד באובייקט שעליו אינך רוצה לנחות... תנחת בדיוק עליו.
