ארצות הברית
ערך בהקמה.
תוכן עניינים
- 1 המזבלה, פאסיפיקה, קליפורניה pacifica, California, The dump
- 2 דונלאפ, סקויה פארק, קליפורניה Dunlap, saquia park, California
- 3 מארשל, סאן ברננדינו, לוס אנגלס, קליפורניה marshel, San Bernandino, L.A, California
- 4 פקסידל, אוסטין, טקסס packsadle, Austin TX
- 5 סיאטל, טייגר מאונטן Seattle, Tiger Mountain
- 6 מקורות ודיונים בפורום
המזבלה, פאסיפיקה, קליפורניה pacifica, California, The dump
| פסיפיקה, יולי 2007. לחץ לחיצה כפולה על הסרט להצגה במסך מלא. |
לא, לא, לא אני, זה קרה היום לשני טייסים בפסיפיקה הגעתי היום לפסיפיקה, מאושר וקורן מאושר, סוף סוף מזג האויר נרגע אחרי שבוע שלם של רוחות מטורפות באזור ה 70 קמ"ש, לא שעברה כאן איזה מערכת, פשוט זה היה משטר הרוחות כאן כל יום, בבוקר חלש ודרומי, וכשזה כבר התחזק מעבר ל 16 קמ"ש זה קפץ ל אזור ה 70 קמ"ש, אקיצר בילתי רחיף בעליל
המראתי מ TOMCAT שהינה נקודת המראה לטייסים מנוסים יותר כאן, אבל לא היתה כל בעיה להמריא, באויר היה נהדר, הענן המתמיד מעל לעמדה היה כ 150 מטר מעל קצה הרכס, כך שהיה אפשר לעלות לגובה של 300 מטר ללא בעיה, ככל שעליתי למעלה כך הרוח היתה חזקה יותר משמעותית, מדדתי עם ה GPS שלי 4 קמ"ש קרקעי והחלטתי לרדת לגובה הרכס שם חדרתי יותר טוב, הגעתי עד לאתר הגלשנים שנמצא בדרומה של סאן פרנסיסקו וחזרתי חזרה לעמדה, ואז פתאום אחרי שעה וחצי טיסה הרוח נגמרה בשניה אחת, גלשתי למטה ונחתתי ליד עמדת ההמראה LAMINGS לאחר כרבע שעה הרוח התחזקה ואנשים המשיכו לצאת, לא יודע למה, קשה לי להסביר את זה אבל איזה קול בראשי אמר לי לא לצאת, ופשוט עמדתי וצילמתי את המצנחים שהמריאו ונחתו, הרוח בעמדת ההמראה היתה חלשה מאוד, אבל אם גירדת והצלחת לעלות כ 50 מטר מעל היית מסודר עם רוח חזקה, אפילו חזקה מאוד, ואפילו מעבר למגבלות
לאחר שקיפלתי את המצנח, צעדתי חזרה למכונית ואז ראיתי שני מצנחים בבעית חדירה נוראית מקפלים טיפים וטסים אחורה, הם היו בגובה הענן (שהנמיך) והם פשוט עמדו במקום, ומדי פעם טסים אחורה, הבעיה מעבר לחוסר האונים שבטיסה אחורה היא שהעיירה פאסיפיקה פשוט נמצאת מאחורי העמדה, או באלגוריה זה כאילו לטוס כ 150 מטר מעל למצוק בנתניה צפון ולהגרר לתוך העיר עצמה, באיזה שהוא שלב מצנח אחד ביצע הזדקרות מלאה יזומה, שבה הוא איבד גובה מהר אבל זה הספיק בשביל לחדור ולצאת החוצה, מצנח שני פשוט נעלם בטיסה אחורה לתוך הענן ונעלם מעיננו (הכל נעשה לבן)
לאחר בירורים מסתבר שעוד מצנח נעלם בענן מעל לעיר, אבל למזלם לשני הטייסים שלום, אחד נחת בתוך העיר והשני ליד הקניון הגדול, מזל גדול
כל היום הזה מתועד בוידאו, הסרט מצורף כאן, כמו כן הנה לינק למי שמתקשה לראות אותו כאן
- סרט מפסיפיקה, אמיר.
כמו כן מצורפת גלרית התמונות מפאסיפיקה, לחצו כאן כדי לראות את הגלריה.
דונלאפ, סקויה פארק, קליפורניה Dunlap, saquia park, California
הגעתי לארה"ב לפני שבוע וכמובן שעם כל הציוד, למרות שזה ביקור קצר בן שבועיים, זה עדיין נתן לי סוף שבוע שאפשרי לרחף בו
יצרתי קשר עם אליעד (הידוע בשמו עכסן) ונפגשנו כבר ביום שני לטיסה בפסיפיקה, הרוח היתה חזקה ומשווית וחוץ מאינסיין חוסיין insane hosain אף אחד לא ריחף, (בעצם אליעד ריחף איזה 40 שניות) לדאבוני באותו יום נפרץ לי הרכב והארנק נגנב מתוכו, ובילוי בתחנת המשטרה ולקיחת תביעת אצבעות לא שיפרה את מצב הרוח שלנו
לקראת סוף השבוע כבר החלה התארגנות לפליי אין fly-in (משהו דומה לארוע של רוח הקודש) בפוטטו היל, (גבעת תפוח האדמה?) שנמצא צפונית כ3 שעות נסיעה מסאן פרנסיסקו לקראת יום הנסיעה התברר שמערכת עומדת להכנס באזור הצפוני והוחלט לשנות את מיקום הפלי-אין לאזור הסקויה פארק לעיירה נידחת בשם דנלפ dunlap
באותו לילה דודי התקשר אלי (דודי, הינו בחור שעשה קורס מצנחי רחיפה לפני 15 שנה בעגור, ולפני שנה החליט לחזור לספורט וביצע קורס מחדש אצל ג'ף גרינבאום, וכבר יש מאחוריו כ 70 שעות טיסה ו קורס SIV) תיאמנו שעה לבוקר והתחלנו בניסעה לכיוון דרום מזרח אל סקויה פארק, נסיעה שעברה די מהר כשלאורך הדרך הרוח היתה חזקה מאוד, אבל כשהגענו לאזור הפארק הרוח בהחלט ירדה והיה נראה שיהיה מצב דודי לקח אותי לשדה הנחיתה, שהיה בעצם מגרש ביסבול ובדיוק היה שם משחק ליגה כך שנראה שלנחות באמצע משחק יהיה קצת מוזר, אבל החלטנו לעלות למעלה למרות שלא היה אף מצנח באויר
לאחר נסיעה של עוד 50 דקות הגענו לעמדה שנמצאת בגובה 1400 מטר ו800 מטר מעל לשדה הנחיתה, נוף מדהים נגלה לרגלינו כשמגרש הביסבול נמצא מעבר ליכולת הגלייד של המצנח, ולכן נמצאים בסביבה עוד כמה שדות לנחיתה, רק צריך להזהר מהחוות פרטיות שם הבעלים משחררים את הרוטוילרים שלהם אחר המרחפים (זה כבר קרה בעבר)
קיבלנו תדריך מזוסן (אחראית הפלי-אין, טייסת מדהימה, בת 60 בערך, ואישה נחמדה לכל הדעות) חתמנו על הטפסים והתחלנו לטפל בציוד, כולם חיכו לתנאים וכמה חברה שיצאו ראשונים בקושי הגיעו לשדות החלופיים, היה למה לחכות....
לאחר כשעה בסביבות השעה 12 התנאים החלו להתחזק באמת, וכשאני אומר מתחזק אני מתכוון לכך, כולם החלו לעלות מעל גובה העמדה, היה נראה טוב והיינו מוכנים בעמדה. הנפה חלקה של דודי, והוא עלה ישר במעלית למעלה, אני אחריו, נשאב למעלה במטוטלת עצבנית שדרשה ריסון חזק של המצנח, טיסה לאורך הרכס, המון טילטולים והמון כניסות לטרמיקות, המצנח רקד לצדדים אחורה קדימה, הזעתי כמו משוגע, ולא היה מצב להוריד את הידיים ולצלם, ראיתי שגם האחרים מתנדנדים והבנתי שאני לא היחיד
החלטתי להתרחק מההר, כי בכל זאת לקבל קריסה או פרונטל (המצנח רץ כמו משוגע) לא רציתי, ולכן יצאתי החוצה, ובאמת נהיה גם רגוע יותר (או כך חשבתי) לאחר כטיסה של דקה לכיוון דרום מערב( הרחק מההר) ראיתי שאני יורד בסינק עצבני עוד שמעתי בקשר את סוזן אומרת לי שאתחיל לחשוב על שדה הנחיתה החלופי ולטוס לשם, לא ידעתי עם אגיע לשם, אבל בקצה של כל סינק פראי יש כנראה טרמיקה פראית, נכנסתי אליה, לאיזה +6 המצנח נשאר מאחורי, הרגליים שלי קדימה, בלימה של המצנח והתחלתי להסתובב בתרמיקה, אמרתי לעצמי שכמה שאשאר בתוך התרמיקה (פחות לצאת ולהכנס) כך יהיה פחות נידנודים, אחחחח כמה שטעיתי, עליתי ב +6 כאשר מדי פעם אני מקבל נידנוד חריף יותר כאילו שמרכז הטרמיקה לידי ועדיין הוא יותר חזק, העדפתי לא לגלות והסתובבתי לי בעיגול גדול יותר בקצה התרמיקה שם העילוי היה +3 ופחות מנדנד, תוך כמה דקות הייתי חזרה ב 1600 מטר החלטתי לנטוש את התרמיקה ולהמשיך הלאה, פגשתי עוד תרמיקה ואותם נידנודים של המצנח, נידנודים חריפים ימינה, או אחורה או קדימה, כמה שלא משכתי או ניסיתי לחזות את אותם נדינודים לא הצלחתי, היה מחוטחט ואנשים החלו לנחות, יצאתי לנחיתה גם כן אבל פשוט אי אפשר היה, הכל עלה ביג אירז וספיד סיסטם עזר, אבל כ 100 מטר לקראת הנחיתה עליתי חזרה ל 400, שוב נאבק לרדת ולבסוף נחיתה מדליקה במגרש הביסבול (המשחק כבר נגמר) מנוחה, הסדרת הנשימה ולבסוף עליתי חזרה בטרמפ עם אחד המקומיים.
בערב גם אליעד הגיע עם המשפוחה, חגגנו בטיסת ערב קצרה של 15 דקות התנאים לא היו משהו אבל הצלחנו להגיע לשדה הנחיתה, הצבעים שצבעו את השמיים היו פשוט נהדרים, האויר היה חלק, פשוט תענוג
בלילה ישנו בביקתה בתוך השמורה עצמה, שינה מתוקה עד 9 בבוקר, התארגנות ויציאה לעוד טיסה, התנאים היו חלשים יותר, ויציאה בסייקל רע גרמה גם לי וגם לאליעד לבצע טיסה קצרה יחסית של 40 דקות עד לנחיתה, אני נחתתי ליד חוות הרוטווילרים, למזלי לא רדפו אחרי, ולאחר איסוף של אליעד חזרנו לעמדה לעוד טיסה אבל בסוף ויתרנו, היו לנו בכל זאת עוד 4 שעות נסיעה חזרה
- גלריית תמונות בדונלאפ סקויה פארק יוני 2008.
מארשל, סאן ברננדינו, לוס אנגלס, קליפורניה marshel, San Bernandino, L.A, California
The player will show in this paragraph
|
מארשל - סרט מדליק. לחץ לחיצה כפולה על הסרט להצגה במסך מלא. |
סיפור היום הראשון
טוב, אז הנה הסיפור של הטיול שלי למרשל בקליפורניה לפני שלושה שבועות התחיל קשר ביני ובין אליעד זקס דרך הפורום הזה, קשר שהתחיל בשיחת טלפון שגלשה לארוחת ערב שישי בבית משפחת זקס, רחיפה משותפת בפסיפיקה, כמו גם טיול בסאן פרנסיסקו,
לאורך כל הדרך סיפר לי אליעד מנפלאות אתרי הרחיפה שבקליפורניה, כשבראשם אתר מרשל בסאן ברננדינו, הצעתי לאליעד להצטרף אלי לנסיעה ללוס אנג'לס ולרחף במרשל, לי היה תירוץ מושלם, הייתי צריך לבקר את אחותי שגרה שם, אליעד חשב על זה קצת ואחרי יום חזר אלי שהרעיון נראה לו ושהוא מצטרף, גם לו יש חברים לבקר. תיכננו את המסלול ואת מקומות הרחיפה האפשריים לאורך הדרך ללוס אנג'לס, בסוף סגרנו על מרשל, עקב הזמן הקצר והקצוב שעמד לפנינו, הנסיעה לעבר לוס אנג'לס עברה חלק ומהר, חמש שעות של נסיעה דרך השיממון בין סאן פרנסיסקו ללוס אנג'לס דרך כביש מספר 5, שמענו הרבה שירים, הרבה סיפורים, והדרך באמת עברה מהר להפליא, בלוס אנג'לס נפרדנו כל אחד לדרכו (אני לאחותי, אליעד לביקור חברים) וקבענו להפגש במרשל ב 16:00,
הגעתי אל אחותי, חיבוקים ונשיקות ועלינו על הרכב לכיוון מרשל, הכל היה טוב ויפה הבעיה היתה שלתנועת הרכבים בלוס אנג'לס יש את המומנטום שלה, ומצאנו את עצמנו משייטים לנו ב 10 קמ"ש על הכביש המהיר, הגענו למרשל ב16:50 אליעד ומשה (מויז) חברו כבר עמדו וחיכו לנו עם קוצים בטוסיק, מסתבר שהתנאים עמדו להסתיים ואליעד ומשה חיכו לנו וראו איך יש חגיגה באויר מעליהם של איזה 15 מצנחים וגלשנים,
העברתי מהר את המצנח למשה לאוטו, והתחלנו בעליה הגדולה לעבר עמדת ההמראה במרשל
כמה מילים על אתר מרשל, אתר מרשל נמצא בסאן ברננדינו מזרחית ללוס אנג'לס, בערך כשעה וחצי נסיעה ממרכז העיר (כמובן ללא תנועה) האתר נמצא בצמוד לרכס CRESTLINE וגובהו 1000 מטר מעל לפני הים וכ 650 מטר מעל עמדת הנחיתה, מרשל נמצא על רכס ארוך ובכללי מזכיר את רכס הר הארי אבל הרבה יותר ארוך ובהרבה מקומות הרבה יותר גבוהה, הנסיעה מאתר הנחיתה לאתר ההמראה אורכת כ 30 דקות, שעות פעילות האתר לרוב הם ב 15:00 ומעלה בעיקר בגלל החיטחוטים הרבים עקב תרמיקות חזקות מאוד שמשתחררות במשך היום, לעת ערב יש מין סוג של אפקט הכנרת ועילוי שקט נמצא בכל סביבת הרכס, "אוויר דבש" - לטעמי מזכיר את זכרון יעקב מהבחינה הזאת.
חזרה לנסיעה למעלה, פגשנו בדרך את מרסלו חבר ותיק של אליעד עוד מהתקופה שהיה מדריך מצנחי רחיפה באזור מרשל ואשר העביר את שמן הרכב שלו לשמן טיבעי ממוחזר, ובאמת מרכבו נדף ריח חזק של שמן טוגנים ממקדונלד , הגענו לאתר הרחיפה ואני ירדתי מהרכב להתפעל מהנוף, זה היה עוצר נשימה, כל לוס אנג'לס פרוסה מתחתינו, רכס הרים מסביבנו, נשרים באויר ביחד עם 10 מצנחים והאויר נראה חלק, ללא חיטחוטים מיוחדים, מהירנו לרכב הוצאנו ציוד ולאחר כ 10 דקות כבר היינו מוכנים להמראה.
בד"ח זריז, בדיקה של הרוח (שכבר היתה די חלשה) והנפה אחת, המצנח מעלי ואני מסתובב ורץ במורד העמדה כשאני משאיר עקבות בדשא הירוק, נכנס לתוך הרתמה מתיישב ותופס עלוי קטן מעל לעמדה, מבצע רכס ומתיישב להסתכל על הנוף, פשוט קשה לתאר את זה והתמונות מן הסתם יתקשו להעביר את התחושה, אבל הצבעים, הגובה, הנוף, ויתר המצנחים היו פשוט שילוב מקסים.
הרוח היתה חלשה והעילוי כבר לא מי יודע מה חזק, אני משה ואליעד נאבקים להצליח לעלות מעל עמדת ההמראה אבל זה קשה, אני מצליח פעמיים לעלות מעל העמדה וישר אני מוצא את עצמי בסייקל שאחריו אני מתחתיה, ממשיך לגרד כך עוד כ 40 דקות באותו גובה אבל ללא יוכלת לעלות מעל עמדת ההמראה, אני נוטש לאזור עמדת הנחיתה, טיסה בניחותה תוך כדי שאני מצלם מעט,
נחיתה רכה במרכז העיגול הירוק של עמדת הנחיתה ואני פשוט מתפעל מהמקום הזה עמדת נחיתה ירוקה לחלוטין,
דשא סמיך ורך שפשוט בא לך להתגלגל עליו, עשרה אנשים יושבים להם ומדברים רק על מצנחים, כמה מצנחים עוד
פרוסים על הדשא לאחר נחיתה, כמה טייסים מבצעים אימוני הנפות בצד המערבי של העמדה וכמה גלשנים מתחילים
את שלב הפירוק, תוך כדי כך אני רואה גלשן מגיע לנחיתה, אבל הטייס בכלל יושב הפוך על הגלשן, שניה אחרי
זה הוא מסתובב תוך כדי טיסה ותופס שוב את הבר התחתון, ושוב פעם, הפעם תוך כדי שהגלשן מסבסב לימין,
אחרי כן
הוא טס ללא ידיים בכלל וכ 10 מטר לקראת הנחיתה הוא שם את הרגליים שלו על הבר, בנחיתה ברגע הפלייר עצמו הוא הוריד את הרגליים בתיזמון מושלם ונחת נחיתה מושלמת - מסתבר שזו ההצגה היומית כאן והבחור נחת אפילו פעם אחת בתוך סלון של בית שנמצא בתחילת עמדת ההמראה, תארו לכם את המשפחה של אותו בית שפתאום נחת להם אורח בסלון "תרתי משמע"
לאחר הרבה דיבורים קיפול המצנח וסיפורי חוויות אנחנו נפרדים ומתכוונים להגיע למחרת למרשל הרבה יותר מוקדם
היום השני,
לשמחתי הרבה התנועה על הכבישים היתה דלילה בהרבה מהיום הקודם כך שמצאתי את עצמי ואת נועה האחינית שלי במרשל בשעה 14:00, נועה באה בתקוה לרחף בטנדם עם אליעד, בתקווה שיהיו תנאים, אליעד ומשה כבר נמצאים במקום, אנחנו מתארגנים עם עוד 3 בחורים שנראים שני טיפות מים כמו חברי להקת ZZ TOP האגדתית, אנחנו עולים לעמדת ההמראה וכבר יש 5 מצנחים גבוהה מעל לעמדה מסתובבים בתרמיקות, המצנחים מתנדנדים מדי פעם, וקשה להחליט אם זה מחוטחט או חזק או שלא אנחנו מתארגנים להמראה, משה יוצא ראשון והוא כבר מתחיל לעלות והוא מעל לעמדה, אני רתום ומחכה לתחילת המשב, מבט אל שק הרוח ואני מרגיש שזה מגיע, אני מניף ויוצא ישר לתוך תרמיקה, קיפול טיפ שנפתח בזריזות מבשר את בואה של עוד תרמיקה, התרמיקות התחילו לבוא בצרורות כשכל פעם אני בולם בחזקה את המצנח, בכניסה לתרמיקה המצנח נבלם ממש בחזקה אבל בהמשך התרמיקה העילוי עומד על +3 בממוצע, לעיתים המצנח מסבסב לבד ואני צריך לבלום אותו מלעשות ככל העולה על רוחו, אני מצליח להגיע ל 1600 מטר, וכך אני משחק בין 1400 ל 1600 כאשר כל פעם מגיעה תרמיקה ושוב המשחק הזה עם המצנח שמאיט ואני בולם, נידנודים, קפיצות, ונפילות מוזרות, החלטתי שאולי רחוק מההר יהיה פחות אלים כי התרמיקות לא יאיצו על צלע ההר, כמובן שלא יכולתי לצלם בשלב הזה, אי אפשר היה לעזוב ידיים, המלחמה היתה בעיצומה!
יצאתי לעבר שדה הנחיתה תוך שכל 2 דקות לערך אני עובר תרמיקות אלימות, אני מחליט לחצות אותם ולא להתפתות ולהסתובב עליהם, קודם שנהיה מעל שדה הנחיתה אני חושב לעצמי, אני מגיע מעל שדה הנחיתה ובאמת קצת יותר רגוע, התרמיקות ממשיכות להגיע אבל בפחות עצבנות, אני מתפתה ועולה שוב ל 1600 מטר, ונשאר שם עוד כחצי שעה כשאני כל הזמן שומר את המצנח מעל לראש, מדי פעם מצלם איזו תמונה, אבל זה היה די קשה בהתחשב בתנאים
לאחר כחצי שעה החלטתי להפסיק להסתובב ולהתחיל להנמיך, אבל זה היה ממש קשה, ווינג אוברז פשוט לא עשו את זה, כל ווינג אובר שני הסתיים באיזו תרמיקה שהעלת אותי חזרה ל 1400 מטר, כל פעם גלשתי ל 1100 ונכנסת תרמיקה רחבה שמחזירה אותי ל 1400 מטר, וחוזר חלילה, אני מתרחק מעל שדה הנחיתה מוצא מאגר מיים קטן ומעליו כמובן יש סינק, אני מסתובב בסינק ומאבד גובה ל 600 מטר, אני חוזר לעמדת ההמראה ושוב אני ב 1000 מטר, הבנתי את העניין וחזרתי עליו עד שהייתי בגובה 200 מעל שדה הנחיתה ואז חזרתי לשדה, עדיין היה קשה לרדת, עוד ווינגים איבדתי גובה ונחיתה מושלמת בעיגול הדשא
קיפלתי את המצנח תוך שאני פוגש שני ישראלים שמרחפים, שגיא וצביקה, אנחנו מדברים ובנתיים ליעד שנחת למעלה ממריא עם נועה בטנדם, הם טסים כ 40 דקות באוויר דבש, עד לנחיתה
יום פשוט מושלם, טיסה של 90 דקות בגובה עצום עם תרמיקות בריאות להפליא, פסטורליות על הדשא במרשל, זולה ענקית בצל, פשוט גדול
עכשיו אני כבר בבית בסאן חוזה מחכה לטיסה הבאה - אולי בפסיפיקה, ואם לא אז בשבוע הבא בארסוף!
אמיר
התמונות הודות לצילומים של אליעד, ניצה, נועה, אמיר ומשה -
* כל התמונות בגלרית רוח הקודש,
והמון המון תודה לאליעד זקס על העזרה, ההכוונה, וממש על הכל, בלעדיו זה בטוח לא היה יוצא אל הפועל!
פקסידל, אוסטין, טקסס packsadle, Austin TX
בואו ואספר לכם איך זה לטוס באוסטין טקסס - או יותר נכון טקסס סטייל
עוד לפני חודשיים לפני הגעתי לאוסטין טקסס התקשרתי עם קבוצת מרחפים מקומית מאוסטין אשר מתאגדת תחת השם paraglidtexas וכמובן האתר שלהם http://www.paraglidetexas.com/ דרך הקבוצה התקשרתי עם המדריך הראשי שלהם פול גרינווד, וכבר מהשיחה הראשונה שלנו הוא הסביר לי שמכיוון שטקסס די שטוחה אין להם הרבה מקומות לעופף בהם, יש גבעה אחת packsaddle אשר מתנשאת לגובה עצום של 100 מטר (אמרתי שטוחה לא) ומעבר לזה פשוט גוררים או פרהמוטור (ממ"ר בעברית) לפני שבועיים ביקרתי אותם כשביצעו גרירות, מכיוון שהגעתי עם עוד כמה ישראלים שהיו די חסרי סבלנות מכל ההתארגנות האיטית משהו של האמריקאים, החלטתי בסוף לפרוש עקב התנאים היציבים להפליא שהיו, אבל לפחות ניפגשתי עם קבוצת המרחפים והרגשתי קצת יותר שייך לפני שבוע עברה סערה מעל טקסס כך שלא היתה אפשרות אפילו להוציא את הראש מהבית
לעומת זאת ביום שישי (להזכרכם, בארה"ב שישי = היום האחרון של השבוע) התקשרתי לפול והבנתי ממנו שיום שבת אבוד עקב רוחות חזקות אבל יום ראשון יהיה טוב וכנראה נטוס, בשבת דיברתי איתו והוא הסביר לי שכנראה ניסע לגרור באיזהשהוא אגם צפונית מזרחית לאוסטין
התיצבתי אצל פול (45 דקות נסיעה מהבית שלי) ב 10:00 בבוקר בדיוק, פול עמד ליד הוינץ' (מערכת הגרירה) וריתך אליה חלקים, מסתבר שזו מערכת גרירה חדשה ישנה שלו שהוא רוצה לבחון היום, והיה עליו להכין מתאם בשבילה לסירה, עזרתי לו לקדוח חורים במערכת והוא אח"כ השחיז וריתך עוד מני מתאמים ושאר ירקות למערכת, לאט לאט החלו מתקבצים סביבנו חברים מהמועדון, גרי P4- נשיא המועדון ויד ימינו של פול, איימי P2 - אישתו של פול שגם מרחפת, דאן P2 וחברתו P1(שכחתי את שמה) שניהים מרחפים, כריס P1, ואריק שהגיע עם מנוע על כל מקרה שיהיה
ה-P ליד השם זה בעצם דרגתו ורמתו של האדם לפי חוקי USHPA, מה שאומר P1 חניך עד 25 טיסות P2 טייס עד 200 שעות P3 מעל 200 שעות, P4 תואר כבוד
עד שעה 14:00 עבדנו על הציוד שיהיה מוכן, ובאמת לאחר 4 שעות של עבודה המערכת היתה מתואמת על הסירה של פול, יצאנו ונסענו לאגם, לעוד 45 דקות נסיעה (בדרך עצרנו במסעדת מזון מהיר וחטפנו משהו לדרך) הגענו לאגם ב 15:00 הורדנו את הסירות למיים, פול בחן את הסירה הלוך ושוב ונראה שהכל בסדר, הראשון ליציאה היה כריס P1 שזו היתה לו הגרירה השניה בחייו והראשונה במיים, לטעמי הוא עמד די קרוב לשפת המים אבל זה מה שפול ביקש ממנו, כריס נרתם די בחשש, ואני זוכר את התחושה הזאת כשהייתי ממריא במבוא חמה בקורס גובה, לקח לי להרתם ולבדוק את עצמי בפעמים הראשונות משהו כמו 10 דקות כל פעם, בכל מקרה הוא נרתם הניף כמה פעמים והודיע שהוא מוכן, גרי חיבר אותו לחבל הגרירה, תוך כדי שהוא שואל אותו שאלות מה הפרוצדורה אם הוא נוחת בתוך המיים? איך רצים בגרירה? למה לבדוק את המצנח כל הזמן? ממש כמו חניך דרגה אחת, ביקשנו מפול שימתח את החבל, כריס הניף והחל להמשך על ידי החבל, משום מה פול לא החזיק את המתח על החבל והיה נראה שכריס הולך להכנס בתוך המיים, הוא באמת נגע במיים עם תחתית הרתמה אבל אז לפתע המתח חזר לחבל וכריס החל להתרומם, הבעיה היתה שהרוח נשבה מכיוון מערב, ופול גרר לכיוון דרום (אילוצים של האגם) מה שאומר שכריס היה צריך לתקן חזק שמאלה, בשלב הזה אחרי הנגיעה במים כריס היה עסוק יותר עם המים ולא שם לב שהמצח היה ב 90 מעלות אליו והנחיתה במיים היתה בילתי נמנעת, הוא נחת במיים, והחל להתרחק מהמצנח, פול חזר אליו עם הסירה והיה חייב לכבות אותה כדי שלא יסתבך עם החוטים, העלו את כריס לסירה אבל אז המנוע שבק, מערכת הגרירה גמרה את הסוללות של הסירה. פול ודאן הוציאו את המשוטים ופידלו דרכם חזרה למזח ושם הנענו אותם שוב עם כבלים מהאוטו, היינו מוכנים בשנית, והפעם גרי נשיא המועדון ומדריך מוסמך עמד להמריא. גרי הניף ממקום מרוחק יותר, הנפה מוצלחת שני צעדים והוא היה באויר, גרירה מושלמת עם כבל שהגיע עד ל 900 מטר (בשלב הזה נגמר האגם) ואז הוא שיחרר את הכבל, כלום, נאדה, גורנישט, אויר יציב כמו מרגרינה, והוא מגובה 900 מטרים גולש חזרה אלינו על שפת האגם, לדאבונו של פול נכבה לו המנוע של הסירה, והסוללות היו מתות, לאחר חצי שעה של חוסר אונים דאן מצא שיש בעצם כבל התנעה ידני לסירה ולאחר 10 משיכות חזקות המנוע הניע והם הגיעו אלינו, החלטנו שזהו זה וכנראה נקרא לזה עוד יום של כשל בציוד, עשיתי הרבה תרגולי הנפות עם מצנח ארכוס של כריס (כדי ליבש לו את המצנח) והבנתי שכנראה רק להניף ייצא לי היום, השעה היתה כבר 16:45 והתאספנו לסכם את היום, פול הבחין שהרוח דרום מערבית מה שאומר שיתכן ואולי אפשרי לטוס בגבעה, קצת טלפונים ויש לנו דיווח על רוח דרום מזרחית 5-10 מייל, מושלם. התארגנו (די לאט אני חייב לציין) ויצאנו לדרכנו לגבעה שרוחות דרומיית מתאימות לה, הגענו לגבעה ב 19:00 הרוח היתה צפון מזרחית ופול אמר שיש נקודת המראה צפון מזרחית שרק ל P3 מותר להמריא בה, מכיוון שאני גרי ופול היינו היחידים שמדורגים P3 עלינו למעלה, גם כריס הצטרף אלינו, הוא התכוון לגרזן למטה מהעמדה הדרומית (אם הרוטור לא יהיה חזק מדי) הבנות עלו ברגל, ואנחנו העמסנו את הציוד ודהרנו למעלה, הדרך למעלה היתה מטלטלת ואפשרית רק לרכב 4X4, באמצע הדרך המצנח שלי בא לבקר אותנו מהחלון, כן הוא ירד מהגג ונשאר תלוי דרך חביקה של הקסדה שלמזלי היתה בתוך המצנח, מכיוון שלא היתה אפשרות לעצור באמצע העליה המשכנו כך עד העמדה כשהמצנח תלוי מהקסדה לצד החלון שלי, קפצנו לראות את העמדה הצפון מזרחית, רוח על האף אבל בעמדה יש רמפת גלשנים (למי שלא מכיר, זו רמפת עץ שבעצם מרחיקה את הגלשן מההר, כאילו תלויה לה משום מקום) הבעיה עם הרמפה הזאת שאין עליה מקום לשים מצנח וללכת 7 מטר ממנו כדי למתוח את המיתרים, אם אתה רוצה למתוח את המיתרים אתה צריך להיות תלוי בין התהום והחיים שלך, לא התאים לי והחלטתי לנסות את העמדה הדרומית הרגילה בעמדה הדרומית הרוח נשבה מכיוון כלל מזרח, אבל ללא רוטור, לאורך הצוק המזרחי ריכסו להם נשרים אמריקאים מה שהראה בבירור ששם זה המקום להיות, רק איך להגיע לשם.... כריס יצא וגירזן למטה, ראיתי שאפשרי להמריא, הגיע משב שהיה קצת יותר דרומי, הנפתי ורצתי החוצה היה עילוי חלש מאוד אבל הצלחתי לרכס לאורך המצוק עד שהגעתי לצד המזרחי, ואפילו עברתי את קווי המתח הגבוהה ללא בעיה, כן היה עילוי גם בצד הדרומי וגם בצד הצפוני, עילו חלש של +0.4 אבל עילוי, ריכסתי הלוך ושוב ותפסתי גובה עד 150 מעל. גרי יצא, ואחריו פול עם מצנח טנדם בטיסת סולו, פול שהוא די גדול מימדים נמצא בתחום התחתון של הטנדם שלו. ריכסנו וריכסנו, והיה ממש נעים כמו אפקט הכנרת בקטן, צבעים מדהימים של השקיעה, נוף מהמם של אגמים ונהרות מסביב, נשרים מסביבנו, והנה אני כבר בקושי רואה משהו, הורדתי את משקפי השמש אבל עדיין היה יחסית חשוך, ועכשיו אני גם רואה מטושטש (אין לי עדשות מגע) ואני זוכר שהיו קווי מתח גבוהה היכן שהוא למטה אבל אני לא זוכר היכן בדיוק, אני צועק לפול וגרי שצריך לרדת, בדיעבד הם לא שמעו אותי, עכשיו כבר התחלתי להזכר באותו אפקט הכנרת שנחתנו בחושך וכמה זה היה מפחיד, אבל לשמחתי גם גרי וגם פול יצאו לנחיתה ואני אחריהם, החלטתי שאני נוחת היכן שהם נוחתים, זה פשוט היה הכי בטוח מבחינתי, הם נחתו ליד המכוניות ואני אחריהם עם overshoot של 20 מטר, יוההווו איזה טיסה, אני אוסף את הפטריה וחוזר אליהם, הם משבחים אותי על הטיסה ועל האופן שאני טס, ואני מדבר איתם על מה שראינו באויר, על הרכס, קווי המתח, על זה שלא ראיתי כלום בנחיתה, מקפל מהר, ובסוף הקיפול כבר חושך מוחלט, מתארגן על הציוד וכולם נוסעים ל chili's מסעדה מתוך רשת מסעדות מקסיקנית בארה"ב, לא אלעה אותכם בפרטי השרצים שאכלתי אבל היה מעולה, 22:15 ואנחנו עוזבים את המסעדה ונוסעים חזרה לביתו של פול, המכונית שלי שם, 23:30 אנחנו מגיעם לביתו של פול ונפרדים, 00:30 אני מגיע הביתה, מתקלח ומתישב לכתוב את הסיפור הזה
אז תגידו לי, כמה פעמים יצא לכם לצאת מהבית ב 9:00 בבוקר לרחף וחזרתם ב 00:30?
בכל מקרה מאוד נהנתי היום, ו50 דקות של טיסה בנוף מהמם עם נשרים אמריקאים פשוט עשו לי את זה מצפה לזה בסוף שבוע הבא
סיאטל, טייגר מאונטן Seattle, Tiger Mountain
מקורות:
מקורות ודיונים בפורום
- בוסטון, אביב.
- גלריית תמונות בדונלאפ סקויה פארק יוני 2008.
- טיסה בג'רסי, יובל נחמני.
