טיסת המרחק הראשונה

טיסת המרחק הראשונה. כאן המקום לכתוב את סיפור טיסת המרחק הראשונה שלנו (בדומה למקבץ הסיפורים בערך כל ההתחלות).

יניב דדון: לבד בשמיים

היום, 18 לאפריל 2009, אחרי שנה וחצי של פעילות ו 140 שעות באויר אני מגיע לתבור.

קצת פרפרים בבטן - לא כל כך בטוח שאני רוצה לטוס. ערן שחר ואדרי די משכנעים שכדאי.

עמית קדמי ממריא לפני עם 40 אחוז קריסה של כנף ימין שומר כיוון מעולה אך לא מוצא עילוי ונוחת מתחת לעמדה וזה ממש לא עושה לי חשק לטוס.

יושב עוד 5 דקות בעמדה ומחליט שכדאי לטוס. במקרה הכי גרוע אם אני ארגיש לא נעים באוויר אני אנחת למטה.

ערן שחר יוצא לאוויר ואני אחריו טס לכיוון דרום על ההר מטפס ל +200.

לא מוצא כלום ורואה את ערן (בזוית העין) 50 מטר מתחתי בסינק. רואה שאין לי מספיק זמן אפילו לחצות את הכביש ומחליט לנחות במגרש כדורגל. ערן ניגש לנחיתה ואני ממשיך אל הנחיתה שלי במגרש. 100 מטר מעל המגרש מרגיש איזה עילוי קטן ומחליט להסתובב עליו. רואה שאני בעילוי לא רע +1.5 לא עוזב ממשיך בערך 8 – 10 דקות. מציץ בואריו ורואה 1200 מעל גובה העמדה.

ברגע זה אני די לבד בשמיים ומחליט שהגיע הרגע: אני יוצא לקרוס!

מתחיל בגלייד לכיוון תחנת הדלק.

מחשבות של היכן לנחות: מכוון לכיוון יבנאל, מאבד גובה... מעל תחנת הדלק אני מוצא את התרמיקה השנייה שלי בגובה של 755 מטר. מסתובב 3 דקות. חצי סיבוב בסינק חצי בעילוי אחרי 3 דקות לא הרווחתי כלום וגם לא הפסדתי.

משום מקום מצטרף דורס. הוא לא מבין מה אני עושה וההרגשה שלי היא שהוא אומר לי "דביל אתה בכלל לא במקום הנכון בוא איתי" אני טס אליו ואז אני ממש ממורכז ואני עולה עד 1100 מטר. בחצי סיבוב אני רואה את התבור ואומר לעצמי: "מה זה לא עשיתי כלום אני ממש קרוב לתבור" ובחצי השני של הסיבוב אני רואה את מרגלות יבנאל. ממשיך בגלייד לכיוון יבנאל-שרונה. ממש לא מזהים את המדרון של שרונה או יבנאל. מגובה כזה, זה ניראה כמו פלטו. עכשיו הגובה שלי הוא 400 מעפ"ש בוחן אופציה לנחות.

מוצא לעצמי תרמיקה של +6 וחצי. מטפס לגובה של 1550. שואל בקשר אם בגובה הזה שווה להמשיך... בכל זאת, פעם ראשונה שלי ואני לא יודע מה צפוי בעמק. אף אחד לא עונה לי.

אני מסתכל סביבי: אין אף אחד. הרגשה מוזרה. אף אחד לא איתי לאורך כל הדרך. עוברת בי הרגשה של בדידות מוזרה. טוב - מה עושים? ממשיכים.

מזהה את השטח. טוב - אני מכיר את הצפון. ממשיך לכיוון צמח. 800 מעל צמח מוצא פיפס כאן ופיפס שם - לא משהו ששווה להסתובב. הבעיה היא שאני לא מכיר היכן עוברים חוטי חשמל והיכן כדאי לנחות. אני מכוון את עצמי לפי קו המים של הכינרת עד תחנת הדלק של האון. יש לי עדיין גובה - מחליט לחצות את הכביש ומוצא שדא נורמאלי, בוחן את הרוח ונוחת נחיתה מושלמת.

ההרגשה מדהימה במיוחד שאלעד נחת לידי, אז היה לי למי לפרוק את פרץ השמחה שהתחוללה בנשמתי (כמו שאמרתי לאלעד: "אם לא היית מגיע, בוודאי הייתי מחבק עכשיו איזה עץ ומספר לו הכל...").

היה לי כבוד לטוס היום עם כולם תודה תודה תודה.

עוד משהו לא פחות חשוב: תודה מיוחדת לשימי. אחרי הכול אני כאן בזכותו. לא חושב שיכולתי לעשות את הטיסה הזאת ללא הליווי הצמוד שלו באויר בצורה מנטאלית, ועל זה אני חושב שמגיעה לו הערכה.

טיסות בטוחות וקרוסים לרוב.

שלכם יניב.

מקור: ברכות בפורום רוח הקודש.

ערן שחר: ערן כבר נוחת

היום התחיל לאט. תכניות לכמון התבטלו בעקבות שינוי תכנית של הרוח ממזרחית למערבית. בבוקר שימי מתקשר ושואל אם מתאים לי להגיע לתבור. שאלה שיש לה רק תשובה אפשרית אחת.

מגיעים: שימי, רוני והח"מ. שעה 12 מגיעים לעמדה, הריקה עדיין, לרוחות מערביות חלשות. רוני יוצא ראשון בקדמית וגולש עד לנחיתה בלי כלום בדרך. אני רואה כמה חברה שרואים את רוני, מתאכזבים מהיום ונוסעים משם.

אני מחכה למשב בינוני, מניף ויוצא. בהתחלה אין כלום. אני טס לאורך ההר ורק מאבד גובה, בסוף יוצא לכיוון שדה הנחיתה. טרמיקה קלה בדרך שנגמרת מהר. קצת דרומה לשדה הנחיתה יש מדורה של גזם. אני מושך לכיוון, כבר 100 מ' בערך מעל השדה, פוגש בריח עשן באף וציפצוף נעים באוזניים.

מתחיל לטפס ואז שומע את רוני שואל בקשר, לחכות לערן או עלות? חכה, שימי עונה לו, ערן כבר נוחת. ככה??? בסדר. תמשיך לחכות.

אני מתעקש על עשן המדורה, יוצא וחוזר כמה פעמים אבל בסוף מצליח לחזור לסביבות 400 ASL. שימי מציע לי לחזור לכיוון ההר. אני פונה מערבה והפעם הטרמיקות יותר טובות. מתחיל לתרמל ב 360 ועובר לשמיניות קרוב להר. ממשיך לצבור גובה כל הזמן. כשאני מגיע לגובה העמדה גם שימי יוצא.

אני מטפס עוד מעל העמדה יחד עם שימי. בשלב מסוים הטי טי טי של הואריו מתחלף ל-טיטיטיטי. מכירים את התחושה? מגניב מבט מידי פעם למסך הואריו - 680 מטר, 750 מטר, 900 מטר, הקור מתחיל להיות מוגזם. למה לא חשבתי על זה כשמתתי מחום בעמדה עם 4 שכבות בגדים? 1150 מטר, מעל גובה בסיס ענן שלידינו, שימי יוצא מערבה ואני אחריו. הקור לא מצליח להקהות את תחושת האושר העילאי. זהו, זה קורה. אחרי העבודה הקשה של התירמול אני מרשה לעצמי לנוח קצת והביט מסביב – התבור מאחורינו וראות לא רעה בכלל.

מעל כפר קאמה – עוד ענן ואני עולה מתחתיו בחזרה עד 900. שימי בערך 100 מטר מעלי. ממשיכים לכיוון שרונה לעוד ענן, אבל שם זה פחות או יותר נגמר כבר. עוד גלישה לכיוון יבנאל, עכשיו הקור מתחיל להיות נסבל. אני מוצא שדה נחמד לייד הכביש ונוחת. שימי גם נחת באזור דקה אחרי ורוני עשה איסוף.

זהו בקיצור. איזה יום מדהים. רק עכשיו אני מתחיל לעכל.

ערן

מקור: דיון בפורום רוח הקודש.