הבדלים בין גרסאות בדף "שורשי העננים"

גרסה מ־13:04, 12 באוגוסט 2010

משנכנס אדר ב' מרבין בטיסה: סיפורו של אמנון האן על טיסה מיוחדת מהתבור לקיבוץ גשר.

הסיפור פורסם גם בגיליון 29 של "כנפיים"

מאת: אמנון האן

א' באדר ב' תשס"ה, 11/03/2005.

התחזית הייתה לרוחות מערביות בעוצמה של 44 קמ"ש, מעל ומעבר למגבלות שלנו, ולכן התכנון ליום השישי, א' באדר ב', הצטמצם להשלמת קניות לבית, עד להודעתה הטלפונית של זיוה בשעת הלילה המאוחרת על שינוי לטובה בתחזית.

יצאנו בבוקר לכוון התבור, ומקצה כביש 6 ועד אחרי עפולה, זכינו לליווי צמוד של ענן שהחליט להגשים את ייעודו. אריה מנתניה מספר שהשמיים נפתחו ואנשים ממריאים לאוויר.

שפי וחבורתו כבר הגיעו לעמדה המערבית בתבור והדיווח שלהם אופטימי.

הספקנו לקפה של בני. השמיים היו די סגורים. הרוח, צ' מע' חלשה, אך השמיים שממערב מוסיפים לאופטימיות ואני יורד עם הציוד ומתחיל לפתוח אותו ולהתארגן.

המראתי אחרי שלושה מצנחים שכבר היו באוויר, ותוך 5 דקות כבר חגתי בתרמיקה נעימה, בעלת ניחוח עשן זרדים, שהעלתה אותי לבסיס ענן מעל לצומת הכניסה לדבוריה.

הסחיפה היא בדיוק לכוון עין-דור ואני מחליט להישאר עם הענן הזה. לא נכנס אליו, 1,100 מטר, פונה לכוון התבור לאבד גובה בכוונה ולאחר כחצי דקה חוזר ופונה לאחור לכוון עין-דור והנה חוזר ריח ניחוחו המתוק של עשן הזרדים. רחש אוושתה של התרמיקה חוזר לפעום באוזניי ומציין לי שהיא פעילה, כיף גדול! אני חוזר להתברג ותוך מספר סיבובים מגיע שוב לגעת בבסיס הענן ומייד יוצא שנית לכוון התבור.

בדיוק כאן עובר נתיב תעופה אזרחי ולמרות שאני מעט מעליו, צריך להיזהר כאן שבעתיים. אוזניי כרויות לשמוע כל קול.

מתקרב לעין-דור. השמים זרועים בעננים. על פי קצב התקדמות הצל שלהם הרוח כאן באזור ולמעלה היא כבר מערבית כמעט ישרה. העננות היא 5/8 והראות - הראות מדהימה וממש בלתי מוגבלת. במערב ניתן בקלות להבחין בים התיכון ובארובות "אורות רבין" שבחדרה.

החלטתי לגלוש לכוון שדמות דבורה אל ענן בריא ולא מאיים שהפליג לו מעליה. בגובה 800 מטר כבר פגשתי תרמיקה שהחלה להעלותני ברכות. רוחבה היה נאה ומבטיח ואני מתחיל בפנייה בינונית, תוך התרכזות בשמיעת פעימות האוושה. העילוי נשאר די זהה לאורך כל הפניה.

התבור נראה יפה מתמיד, ברור, חד ומוריק כולו. שדות כפר תבור ציוריים בגוניהם הירוקים. כפר שיבלי כבר החל להתעטף באפרוריות צילו של התבור.

אני מביט בדקדקנות אל תחנת הדלק של כפר קמא. שוב מתאכזב לגלות שטרם חיברו שם את הדגלים אל התרנים שבחזית, שפעם היוו סימן נהדר לכוון הרוח ולעוצמתה שם.

ממשיך להסתובב. 900 מטר. התרמיקה רכה, נעימה ויציבה. משחרר לחץ מההגאים ומעביר את משקלי אל צידי הימני בכדי להיכנס לניהוג גוף בלבד. מן הרתמה בוקעת גניחתן המוכרת של הרצועות הנמתחות. ראשי מוטה בחוזקה הצידה ולאחור ואני שומע את קולות החיכוך של חוליות צווארי שהתייבשו בחורף הארוך האחרון. צריך להוריד את החלודה הזו.

השמיים נפתחים מעט יותר והגוון הכחול שלהם מעמיק ומחריף. 1,100 מטר ואני כבר מעל לבריכת המים הידועה של יבנאל וכאן, כהרגלי מאז תאונתו אני צועק בכל כוחי: יוסי! יוסי ! י ו ס י !

ההטיה הקבועה במהלך הטיפוס המתברג, בתוך הזרם העולה, מלווה בתצוגה פנורמית משכרת של נוף וצבעים. כל הצבעים צועקים ובוהקים בתערובת מדהימה ולבי הולם בחוזקה מהתפעמות. ירוק השדות, חום האדמה, כתמי צל העננים הגדולים והכהים על השטיח שלמטה, הכחול העז של השמים. בוהק צבעם הלבן של העננים מסנוור ואני חש בצריבה על לחיי. אפרוריות בסיסיהם מעט מאיימת. בטני רוטטת קלות מהתרגשות ומרעידה את כל גופי.

משיג את הענן, נוגע בו ומתעטף קלות באדיו. תמיד יותר חמים שם. הלא זהו החום הכמוס שמזכיר חווית רחצה בחמאם תורכי. מתיישר עם הפנים לתבור המעורפל ממערב לי והוואריו משתתק כשאני יוצא מהעילוי. שקיעה של כמה שניות, מביט לאחור ומוודא שהענן לא נעלם, לאחר הפסד של 100 מטר אני חוזר לגלוש עם הרוח ושם כוון הישר אל זרבובית משפך האדים האפור המתערבל לו בתחתית הענן ומסמן במדויק את נקודת ההזנה של התרמיקה. בפעם הראשונה שאני חווה התהוות כזו מוחשית ולבי הולם בחוזקה.

טלטלה חזקה מאשרת את המפגש המחודש, פעימותיה הלוחשות של התרמיקה הומות באוזניי בחוזקה ואני חוזר לפנות מעגלית עוד טרם שהחל הוואריו לפצוח בנגינתו. וככה, שוב 1,200 מטר, ושוב אני מתיישר לתבור - ושוב שוקע.

אחרי הפעם השלישית אני מחליט לדלג מתחת למשפך של הענן הידידותי הזה ולגלוש אל זה שנע מלפניו, בעיקר מאחר שגם אליו מחובר משפך אפרפר יפה.

את הטיסה מתחתיו אני עובר תוך שקיעה נמוכה עד אפסית. 700 מטר ואני בתרמיקה של הענן שמלפנים שמעלה אותי שוב ל- 1,200 מטר והפעם אל מעל לאלומות.

רמת הגולן נראית חדה וברורה יותר מאי פעם. הדופן המשתפלת אל הכנרת מכוסה בפלומה ירוקה כשטיח ומשתקפת במלוא הדרה מתוך המראה הטבעית ששמה הכנרת, הנקייה וצלולה באופן שכל אגם אוסטרי מטופח היה מתקנא בה.

עמק הירדן חוגג בשלל צבעיו החיים משני צידיו של נהר הירדן המתפתל מבסיסו של כינור הכנרת כחבל פלטינה שזה עתה הותכה.

כל אזור השדות שמדרום אלי, מקו הכביש דוברת - כפר תבור ועד לעמק הירדן, הואר כולו באור השמש האביבית החמימה.

כשנמצאים 1,200 מטר מעל אלומות והרוח היא עם רכיב מערבי, הרמזור למבוא חמה כאילו מתחלף בדיוק לירוק ואין אף אחד שיפריע. אבל, אני מהסס... פתאום, פשוט לא בא לי! מה לעשות? לא בא לי על השגרה הזו!

מדרום אני מבחין בתופעה חדשה: קבוצה של אדים המיתמרים כמו וילונות עדינים, כמו היו עשן, עולים באלכסון מהשדות שבמעלה רמת צירין, בגובה של כ- 300 מטרים מעל לשדות. וילונות מתרוממים מעלה באיטיות אל מעבר לשיאה של רמת צירין. אני מחליט לטוס לכוונם ומתחיל ללחוץ בעדינות על ה"ספיד סיסטם" תוך שאני עובר למדרגה הגבוהה - למהירות המרבית.

מה כבר יכול לקרות? מה? יש לי גובה! מקסימום אגלוש לי מזרחה ואנחת קרוב לכביש הבקעה לאיסוף. אבל, על הוילונות האלה, שטרם פגשתי כמותם, לא אוותר.

תחושת הבטן שלי אומרת שהוילונות הללו הם התרמיקות, העולות מהשדות שהתחממו ואידו את מי הגשם שזה עתה ירד. אני ניזכר שכך גם אמרתי לאילן קרני כשהבחנתי בוילון כזה בכוון כפר קמא, כשהיינו בעמדה בתבור ולגמנו מהקפה.

הוילון הראשון התרומם והתפתח במהירות לענן צעיר ורענן וכשהגעתי אליו כבר נאלצתי לקפל אוזניים ולהתיישר עם הפנים לתבור לזמן ארוך על מנת לצאת מהעילוי שלו שהיה חזק ויציב.

ואז מופיע מולי מר חסידה ובאדישות מופלגת מתחיל לחוג כ- 50 מ' לפניי. כביתי מייד את קולות הוואריו. חסידה באה אליי? הכיצד? הרי הן תמיד בורחות מאיתנו! מה קורה היום? אני מאבד עוד 100 מטר באופן יזום ופונה שמאלה בניהוג גוף, דרומה אל הוילון הבא. ה"ספיד סיסטם" עדיין לחוץ. מעליי אני מבחין בשיירה של חסידות הטסות מזרחה, בניפנוף כנפיים, אל הענן שהתפתח ואז אני מזהה להקה של כ- 50 חסידות מתרמלות בבסיסו של אותו הענן. לתדהמתי אני מבחין שהן מתחילות להיספג אל תוך הענן, להיבלע בתוכו, פשוט להיטמע ולהיעלם לי מראייתי. מה, הן לא מכירות את החוקים הבסיסיים? או שמא יש להן מערכות IFR לטיסת מכשירים שאני לא מכיר? זהו, אף חסידה אינה נראית לעין יותר!

הוילונות ממשיכים לעלות, ומאחר שאינם בדיוק באותו הקו אני מתחיל לעשות סלאלום מעליהם, מרגיש כמו גולש במזחלת שלג, שרגליי מושטות לפנים על מדרגת המוט ואני מכוון את עצמי בעזרת הטיות הגוף.

וככה ממשיך הטיול אל קצה הוילון. שם ה- GPS מראה שאני מול רוח דרומית של כ- 15 קמ"ש.

זהו, צריך להתארגן לנחיתה. 1,000 מטר מעל פני הים משמע כ- 1200 מטר מעל עמק הירדן. אני מתאפס על משטח ירוק שממערב לכביש, לפני יישוב מטופח.

עכשיו יש לי הרבה זמן. בחישוב מהיר יש לי יותר מעשר דקות להסתכל סביב וליהנות מכל החוויה המשכרת הזו של תערובת המראות, הריחות, הכוחות וחברתן של החסידות האדישות.

נחיתה רכה אל שדה ירוק ורטוב. ריח הניחוח העז של הירק הלח, שזה עתה נחתך ברגליי הרומסות, עולה בחוזקה באפי ומזכיר את קערת סלט ביתי רענן.

ממעל נשמעים בחוזקה ציוציהם הצוהלים של הסיסים, המתהוללים בתזזיתיות האופיינית רק להם, על ארוחת הברחשים הבלתי נראים שעלו עם הרוח במדרון הגבעה.

אני אוסף את חופת המצנח ומייבשו בשביל אספלט שליד הכביש. מקפל ויוצא למסע קצר לפתח הישוב, שמתברר כקיבוץ גשר.

לא הספקתי להתייבש 5 דקות כשמהרכב היוצא מהשער מציצות פנים מוכרות, עם אותו החיוך רחב ועיניים נוצצות שכה מוכר לאחר טיסה מוצלחת.

אמנון חביב החביב. ואני כלל לא ידעתי שהוא בן קיבוץ גשר. תודה לך אמנון, תודה על הטרמפ המדהים.