גרסה מ־10:53, 4 באוגוסט 2010

המידע הנמצא זה הוא מידע ששוחזר מפורום בטיחות ואוויראות שהוקם על ידי רוני לזר בימי האגודה.

פורום הבטיחות והאוויראות עלה לרשת באוגוסט 2001 ונסגר ביוני 2004.

בדף זה נמצאות הודעות ותגובות שהועברו מתוך הפורום, ואין להם (בשלב זה) שיוך ישיר לאף אחד מערכי האינציקלופדיה הקיימים.

ההודעות הנמצאות בדף זה הינן משנים 2003 ועד לסגירת הפורום ביוני 2004.

הודעות מעניינות נוספות משנים 2001-2002, נמצאות כאן.

רקוויאם לעונת הרכס - טנדמים

תאריך: 25/10/2003

מאת: עמית דונסקי

עכשיו, כאשר התנאים ברכס הולכים וגוועים, אפשר לשבת רגע ולחשוב על מה שראינו שם בעונה.

אז כבר דיברנו על נושא העומס והצפיפות ועל אספקטים שונים של בטיחות, אבל עניין אחד ברצוני להזכיר שוב - למרות שכבר דובר בו בעבר, והוא עניין הנחתת טנדמים.

כמו כולם, יצא גם לי לראות ולהגיש עזרה בהנחתת טנדמים. במבט לאחור ברור לי כי:

1. הנחתת טנדם טובה דורשת טכניקה של הטייס אך גם תפקוד של צוות הקרקע ותיאום ביניהם.

2. מעבר בין נחיתה חלקה למצב קטסטרופה יכול להיות עניין של שנייה, או פחות.

3. כפי שיש עניין בטיחותי בהכשרת גוררים, יש עניין בהכשרת מנחיתים. שווה מינימום "דיבור" בערב בטיחות. חוסר הבנת תהליך הנחיתה גורם לתגובות שגויות של המנחית. הרגעים הקריטים מתחילים כאשר הברקסים אצל המנחית; אז השליטה כבר לא בידי הטייס.

מאחר ואינני סמכות מקצועית, אשאיר את הבמה לאלו שכן. אוכל רק להפנות דבר אחד אל טייסי הטנדם, אשר הינו עניין בטיחותי בפני עצמו: *חשוב מאוד* שההוראות אשר אתם נותנים למנחית יהיו ברורות וחד משמעיות! צעקה בסגנון "לא" - לא מספיקה. צריך לתת הוראה ברורה קצרה ומהירה, על מנת שהתגובה תהיה נכונה ובזמן.

ודרך אגב: הכתוב לעיל נכתב בלשון נחיתה למען נוחות הכתיבה בלבד. בכל מקום בו נאמר "נחיתה" הכוונה היא לנחיתה ולהמראה כאחד.

מדריכים וטייסי טנדם; בבקשה...

משהו להתרעננות

תאריך: 06/11/2003

מאת: יניב קונקי

לקט של ציטוטים ואמרות בענייני אוויראות:

• כל המראה היא רשות, כל נחיתה היא הכרחית.

• טיסה היא לא מסוכנת. ההתרסקות זה מה שמסוכן בה.

• תמיד עדיף להיות למטה על האדמה ולרצות להיות למעלה באוויר, מאשר להיות למעלה באוויר ולרצות להיות למטה על האדמה.

• הזמן היחיד שיש לך יותר מידי דלק זה כשאתה עולה באש.

• כשאתה בספק שמור על גובה, אף אחד לא התרסק אף פעם בשמיים.

• נחיתה טובה היא נחיתה שממנה אתה יכול לקום וללכת, נחיתה מצוינת היא נחיתה שאפשר להשתמש בכלי שוב.

• תלמד מטעויות של אחרים, אתה לא תחייה מספיק זמן כדי לעשות את כולם בעצמך.

• תמיד תשתדל להשאיר את מספר ההמראות שלך שווה למספר הנחיתות שלך.

• יש שלושה חוקים עיקריים כדי לעשות נחיתה מוצלחת, הבעיה היא שאף אחד לא יודע אותם.

• אתה מתחיל עם שק מלא במזל ושק ריק מניסיון, הטריק הוא למלא את השק של הניסיון לפני שאתה מרוקן את השק המזל.

• החלטות נכונות באות מניסיון. למרבה הצער הניסיון בדרך כלל בא מהחלטות לא נכונות.

• תמיד חשוב לזכור לכוון את החלק המחודד של הכלי קדימה.

• תזכור, כוח המשיכה הוא לא סתם רעיון, הוא חוק וזה לא עניין לוויכוח.

• יש טייסים זקנים ויש טייסים נועזים. אבל אין טייסים זקנים ונועזים.

הדוחף בעל הכוונות הטובות

תאריך: 28/11/2003

מאת: זיוה

היום, יום שישי רחפתי ביבניאל , הרוח להנפה היתה סבירה, ורק בצעדים האחרונים לפני הניתוק מהקרקע היה לי קשה לחדור מול הרוח. קשה, אבל לא בלתי אפשרי. פתאום חשתי דחיפה חזקה ומישהו בעל כוונות טובות לעזור, דחף אותי את כמה המטרים האחרונים.

בדחיפה, למרות הכוונות הטובות, היתה מפתיעה, ברוטלית במעט ואף מיותרת.

שווה במצבים כאלו, שלא היה בהם מן החרום, לשאול את הנדחף.

היום בהר הארי, או: מקשטי השיחים

תאריך: 29/11/2003

מאת: מיכל סחף

היום בהר הארי (וגם אתמול ביבניאל) היו המראות ברוח אפסית עד קלה. לרוב לא היתה בעיה להניף: המצנח עלה ונשאר מעל הראש, כשהוא נושא את משקלו העצמי בלבד ונותן למרחף הרגשה של חוסר מתח בחופה. נו, אז מה?

קצת ברקסים, ולרוץ! לרוץ! לרוץ! לא לרקד כפרפר על פרח, ולא לטופף כאנפה, אלא לרוץ כבת יענה מבועתת, בצעדים גדולים וגוף מוטה קדימה.

ואז, לא לזנק לרתמה כקוף במרומי העץ. לפעמים המצנח רק מתנתק לרגע, כדי לבדוק אם זה רעיון טוב לעוף היום, ואז חוזר-שוקע קלות, ומי שכבר ברתמה ואינו מושיט רגליו וממשיך לרוץ - אכל שיח. לא ראיתי את פרטי הדברים כי כבר הייתי באוויר, אבל זה בערך מה שקרה היום לשני מצנחים ברצף (!), שקישטו את מדרונות הר הארי.

ועוד: לרוב העמדה מלאה בבעלי כוונות טובות, שחלקם צועק: "רוץ!" וחלקם צועק: "ברקסים!", וחלקם צועק לסירוגין:"רוץ, לא, בטל, יש לך קשר במיתרים! רוץ!". אז במהומת ההמראה, אין תחליף למבט קצר למעלה כדי לברר את מצב החופה לפני הניתוק.

תגובה: התאור של מיכל חוזר על עצמו כל שנה ובכל האתרים

תאריך: 29/11/2003

מאת: יעקב גרזון

שלום לכולם

התאור של מיכל כל כך מוכר, ומנסיוני אני יודע כי אם בעמדה משהו מארגן את העניינים, זה לא קורה, למשל במצוקי דרגות בהמראות המחייבות ריצה בסגנון שמיכל מתארת (תאור נפלא מיכל), עומד משהו תמיד בנקודת הניתוק מהצוק, והוא האחראי הבלעדי לעצור המראה, ואו לזרז את המרחף, ויתר המרחפים עומדים כצופים בלבד, וזה דבר שאפשר להנהיג בכול עמדה, ובודאי כל מרחף שרוצה בכך יכול לבקש ממשהו שיעמוד שם כשהוא ממריא - ורק הוא ידבר אם צריך.

זה נכון שהצורך בכך גדל כשהרוח חלשה, וניתן להמריא רק בריצה מהירה קדימה.

פעמים רבות יש צורך בתדרוך של המרחפים לפני המראה. בתי הספר עושים זאת כשיגרה לפני יום המראות, אבל מרחפים ותיקים יותר לא מרגישים צורך בכך.

מיכל אני משוכנע שאם היום היה משהו לוקח יוזמה, ומזכיר למרחפים את ההתנהגות הנכונה לתנאים בעמדה, כולם היו רצים כאיילות שלוחות בהמראה.

בשום ספר אין התיחסות להדרכה כזאת בעמדה. נראה לי כי מרחף ותיק שמזהה את הבעיות צריך לקחת יוזמה אישית, ולתדרך את הצעירים יותר בנסיון, מרבית המרחפים לא יעלבו מכך, ולהערכתי הוא יזכה לתודות, כנראה לשפעמים צריך לא להתבייש, ולקחת אחריות , אף כי אחריות זאת לא הוענקה לנו באופן פורמלי.

אנחנו מכירים די טוב אחד את השני, ויודעים מי יודע פחות , ומי מנוסה ובעל ידע. ויש לנו באגודה הרבה מאד מרחפים עתירי נסיון.

שיהיה לנו חורף גשום ומוצלח

והרבה ימי רחיפה טובים

יעקב גרזון

שוב! נימוסי עמדה

תאריך: 27/03/2004

מאת: מיכל סחף

והפעם - היום בכמון.

מרחף יקר, שחביב עלי מאוד בשעות הפנאי, עמד בתחתית העמדה, כדי שאם נרצה להמריא נצטרך לדרוך על חופתו, ועסק בשלו: כפפות, קסדה, וי-ליין (מסובב? לא מסובב?). כנ"ל עשה אחד מאנשי עפקו תוצרת-חוץ, ללמדכם שבחו"ל הם לא יותר מנומסים מאיתנו. הערתי. לא עזר. הרי הם "עוד רגע יוצאים". אה, והקסדה. והכפפות, והקשר. שניה. זה לא משב טוב (אולי אם לא תעמוד בתחתית של התחתית של העמדה, תרגיש יותר את המשבים?). ובינתיים שאר קצרי הרוח (בשל הרוח היורדת) מתחילים לזרוק הערות והצעות, שאינן תורמות לאווירה העצבנית ממילא.

עכשיו תסבירו לי מה הרעיון: הרוח לא היתה חזקה. היה צורך להמריא מהחלק העליון של העמדה כדי שיהיה מקום לרוץ קצת. בסוף שני הנ"ל אכן המריאו מהחלק העליון של העמדה. אז למה לעמוד בתחתית כמו פקק בחבית של בירה (שהחלה לתסוס מעצבים)?

קחו, תעשו כדור, תחשבו מאיפה אתם רוצים להמריא, ובדרך לשם תסדרו את כל מה שצריך (קסדה חובשים לפני שנרתמים. לא, הווי-ליין שלך לא מסובב. נו תמריא! ). נהגו יפה כמה אנשים שלמרות העצבים הראו נכונות (לעיתים אפילו מוגזמת, ברוח "עופו כבר") לעזור לאחרים בהתארגנות כדי להחיש את יציאתם.

לא נורא, התרמיקה שלי ושל טלי פיצתה על זה. אתם נראים נורא חמודים מלמעלה, כשאתם יושבים בערימה בשדה הנחיתה...

הבטחתי לנ"ל פוסט עצבני בפורום. קיימתי.