גרסה מ־08:43, 7 ביולי 2010

תרגם, ליקט וערך: קרלוס אוסין, יולי 2010

איך להאריך טיסת קרוס - רשימה ראשונה

הקדמה

זכרון. יום שבת לפני שבוע. הרגשתי כמו משה רבנו. פעם ראשונה ראיתי את הארץ המובטחת. התבור יושב לו ממתין, כל כך קרוב ואם זאת, נותר כל כך רחוק...

טיפסתי מספר פעמים.

פעם ראשונה אחרי סכיני הגילוח המעופפות, אשר תוך דקות הותירו אותי מאחור. שילוב מיומנות טייס ויכולת כנף אשר מצביעים לעתיד ומורים לי דרכי חזרה לרכס, לתרמיקה הבאה.

בפעם השניה תיפסתי לכיוון ה500 וקיבלתי החלטה לצאת. הרגע הזה הוא קסום. רגע ההתנתקות, רגע היציאה להרפתקאה באוויר, רגע המעבר את נקודת האל חזור. תירמלתי יפה והגעתי לבסיס ענן בגובה 950. או אז ראיתי את התבור. איזה מחזה נפלא! ראותיי התמלאו באוויר ההרים הדליל והשתכרתי מהתרוממות הרוח. נתון בשכרון הרגע, נתתי לעצמי להיסחף עם הרוח...

זאת הייתה הטעות הראשונה.

בתחקיר הטיסה שביצעתי במהלך הימים הקרובים הרכבתי פאזל של כל הטעויות שעשיתי, אשר הביאו אותי לנחיתה עם פיינל מעל כביש 6, כעבור פחות משלושים דקות אחרי הביקור בבסיס ענן.

כאשר אתה גבוה, כאשר אתה נמוך...

להלן המסקנות, ועוד כמה דברים שלמדתי על הדרך, מבחירי הטייסים הוותיקים ורשימה בבליוגראפית מכובדת, עליה אני שוקד מאז. עיקרי הדברים באים מהספר של דניס פייגן, "להבין את השמיים". (בסגריים מספר העמוד.)

when you are high, fly the clouds;

when you are low, fly the ground;

and in between, fly both.

כאשר אתה גבוה, טוס לפי העננים

כאשר אתה נמוך, טוס לפי תוואי הקרקע,

ובאמצע, תשלב ביניהם.

אז,

כאשר אתה גבוה

הגעת לבסיס ענן, זהו מקום טוב להתרעננות, לשתות מים, לשחרר ידיים, לתת לראש להרגע. אנחנו יכולים להיות בריכוז גבוה רק 20 דקות מתוך שעה. זהו זמן טוב למלא מצברים. אנחנו לא בתחרות.

אל תעזוב ענן עם עילוי (ענן א') אלא לענן הבא אליו החלטת לטוס (ענן ב').

כאשר בבסיס ענן, את העילוי הטוב ביותר תמצא לרוב:

• באיזור הכהה ביותר של הענן
• באיזור הקעור של הענן, שם התרמיקה מסתיימת
• במעלה הרוח של הענן.
• בצד הפונה אל השמש.

את הענן הבא (ענן ב') תזהה תוך כדי העליה לענן א'. כאשר תגיע לענן א', יהיה קשה יותר לזהות.

מה לחפש?

• ענן שמתהווה, גדל.
• צמר גפן דק, כמו הצמר גפן שאוכלים בלונה פארק, רק לבן, לא ורוד...
• בתנועה, להבדיל מענן בשלבי הסיום שלו.
• דופן ברורה, בצבע לבן בוהק, להבדיל מצבע יותר צהבהב של ענן בסוף דרכו.

איך לחפש?

תוך כדי סיבוב, "לצלם" מספר קנדידטים לזכרון, וכך, כל כ15 שניות, להשוות למצב הקודם.

טיסה בגבהים נמוכים

צל ענן יכול להוריד את הטמפרטורה של הקרקע ולייצר הפרשי טמפרטורה לשחרור תרמיקה. במקרים קיצוניים הפרש זה יכול להגיע לכדי 50F, 27C.

צלע הר הוא מקור טוב לתרמיקות:

היא בזווית קטנה יותר לשמש מאשר הקרקע בעמק

צלע הר קעורה, בצורת קערה עדיפה על קמורה.

תרמיקות הזורמות במעלה צלע הר ישתחררו בנקודות של עליה וירידה תלולים בתוואי הקרקע – "עמק הדבש".

מתאים במיוחד לזכרון

בתנאי רוח (windy conditions) תרמיקות יכולות להישבר על ידי הרוח ולייצר שכבה של תרמיקות מעורבבות וסוערות,turbulent , הנסחפות עם הרוח עד לטריגר בצורה של רכס. עוד לא ראיתי הגדרה מהספר כל כך מתאימה לזכרון!

מחצבת אבן גיר מוגדרת כייצרן תרמיקות קלאסי. אכן, מחצבת שפייה נמצאת על הדרך של מסלולי קרוס רבים מזכרון.

מעל רכס יש שכבת אוויר מואצת כתוצר של תופעת הוונטורי.

• גובה השכבה יכול להגיע עד לגובה הרכס.
• לרוב נדרשת רוח של מעל 20 קמ"ש.
• האוויר זורם אל מקום ההתנגדות הנמוכה ביותר. במקום הנמוך ברכס נצפה לרוח חזקה יותר.(168)

בזכרון, מדובר בשכבה של 70 מטר גובה. בעת חזרה לרכס לכיוון הים, מעבר לוונטורי הצפוי, יש לקחת בחשבון את האוויר היורד במורד תרמיקות המתנתקות בקו הרכס, אלמנט נוסף המקשה על החדירה – אובדן גובה מואץ, עם ספיד סיסטם עד הסוף וזחילה קדימה – היא לא חוויה נעימה.

דברים שאולי לא ידענו על תרמיקות

לרוב אנחנו חושבים על תרמיקות כחמות יותר מהאוויר מסביב. החום משמש אמצעי לתוצר הרצוי, שהוא שהתרמיקה תהיה קלה יותר מהאוויר מסביב. יש מקרים בהם תרמיקות עולות כי הן לחות יותר, יש בהן יותר אדי מים מאשר האוויר סביב. תופעה באיזורים לחים. (204)

ייצור תרמיקות הוא פונקציה של שני משתנים: קרינת השמש וטמפרטורת הקרקע. שילוב שני המשתנים מביא לשיא בשעה 15:00. (אמיתי, לפי השמש, לא לפי הממשלה...) שיא התפוקה בין 14:00 ל 15:00. (195)

"הפסקת מנוחה של התרמיקות" – כחצי שעה אחרי תחילת המחזור של התרמיקות. ההפצצה הראשונה כלפי מעלה, מורידה אוויר קר בכמויות. רק כאשר אוויר זה מתחמם, מתחילה המחזוריות הרגילה. (196)

Dust Devils נוצרים כאשר אוויר "רץ" למלא את המקום מתחת לתרמיקה אלימה, הממריאה בתנאים "סופר-אדיאבטיים". (תרמיקה המאיצה ככל שהיא עולה כאשר פער הטמפרטורה בינה לבין האוויר סביב עולה עם הגובה). ניתן לדמיין כאוויר מטפס שמתברג מסביב לתרמיקה כמו שצמח מטפס מתברג מסביב לעץ. זהו אוויר שלרוב נמצא בתנועה עוד קודם לכן, מקבל סיבוביות נוספת מתופעת הקוריוליס והסיבוב מתמשך על ידי היניקה של התרמיקה. הוא נהיה דק בקצה התחתון כמו דבש הנוזל מכפית חזרה לתוך הכלי ממנו הוא נשלף.

דאסט דביל נראה כמו טורנדו קטן, אך להבדיל מטורנדו שיורד מהעננים, הוא עולה מהקרקע. מרביתם מסתובבים נגד כיוון השעון בהמיספרה הצפונית.

שמיים של מספרים

שדה בגודל של 100 מ"ר יכול לייצר תרמיקה בקוטר של 30 מטר. טרמיקה כזו תשקול מעל 19 טון. (!!!)

תרמיקה גדולה פי 2 בקוטר, תהיה פי 8 בנפח ובמשקל... 60 מטר רדיוס, מעל 150 טון. (214)

בהכללה, תרמיקה עובדת עד 10 דקות. (215)

נראה שתרמיקות מטפסות במסלול בו עלו תרמיקות קודמות. לפעמים הן נפגשות, ונוצרת תרמיקה מרובת ליבות. (219)

המרחק בין תרמיקות הוא לרוב בין פי 1.5 לבין פי 3 הגובה שלהן. (220)

תרמיקות תופסות 1/10 מהשמיים. בגבהים יש פחות תרמיקות אך רחבות יותר.

ביום תרמאלי טיפוסי עננים תופסים ¼ מהשמיים.

קוטר של טרמיקה טיפוסית הוא 1/3 מקוטר הענן שהיא מזינה.

כושר עלייתה של תרמיקה, כושר הציפה שלה, bouyancy, ומהירות העלייה שלה מוגדר על ידי הפרש הצפיפות density שלה בהשוואה לאוויר מסביב. הבויינסי עולה עם המסה והפרש הטמפרטורה. תרמיקה גדולה יותר עולה מהר יותר, שאר התנאים שווים.

עוצמתם של תרמיקות נקבע על ידי מפל הטמפרטורה, כמות קרינת השמש ורמת הלחות. מנתונים אלה ניתן להרכיב "אינדקס תרמלי" (Thermal Index) כמכשיר לחיזוי תנאי רחיפה. נתון זה ניתן לקבל באתר XCSkies.

האינדקס מתבסס על חישוב היציבות או אי היציבות באוויר, ומחשב את הפער בטמפרטורה בין גוש אוויר עולה לבין האוויר בגובה, בהנחה שלא נוצר ענן. (מחושב לפי מפל אדייבטי יבש) ערך חיובי מראה יציבות, האוויר מסביב חם יותר מהאוויר העולה. ערך שלילי מראה על אי יציבות, האוויר מסביב קר יותר. ככל שהערך גבוה יותר (שלילי יותר) כך גדלה אי היציבות.

ה "Lifted Index" מחושב לגובה 5,500 מטר.

ערכים של +10 ומעלה מורים על יציבות גבוהה

5 יציב

1-4 בשולי היציבות (Marginally Stable)

0 נייטרלי

1-4 (-) בשולי האי יציבות

5-9 (-) בלתי יציב

10 (-) ומטה מאוד בלתי יציב

רחובות עננים מרוחקים בין פי 2 לפי 3 מגובה העננים. ביניהם יש סינקים גדולים, המגיעים לעיתים עד הקרקע. הסינק בין העננים באותו רחוב קטן יותר. לפי כוון השמש לעיתים יש צורך לדלג מספר עננים קדימה ברחוב עד למציאת העילוי הבא. צל העננים היא הדרך הטובה ביותר לזהות ולבחור רחוב ענן. טוס כמה שיותר באותו רחוב.

על כל 300 מטר עליה בגובה יש ירידה של 4% בדחיסות האוויר (density) המלווה בעליה של 2% במהירות הטיסה.

כך כנף שטסה ב35 קמ"ש ברכס, תטוס 40 קמ"ש בגובה 1800 ו43 קמ"ש בגובה 3000.

המראות ונחיתות בטוחות,

קרלוס