הבדלים בין גרסאות בדף "על התמכרות וגמילה במצנחי רחיפה"

גרסה מ־18:03, 27 בינואר 2010

מאת: אריה יעקבי, 2006.

(מרצה במכללה לחינוך גופני ולספורט במכון וינגייט)

ספורט-אתגרי הנו מונח כללי לפעילויות הכוללת מרכיבי אתגר, אומץ ונחישות. ניתן לאפיין ברוב הפעילויות מדדים של מהירות, גובה וסיכון. בספורט-האתגרי הספורטאי נמצא במרכז העשייה וההוויה, כאשר המקצוע הספורטיבי משמש ככלי שרת להובלת הספורטאי לרמות אתגר ואומץ גדלים והולכים. על הספורטאי להפגין רצון עז להצליח במשימה ולרוב תידרש נחישות מול הסכנה התמונה בפעילות. ההצלחה בביצוע המשימה בזמן נתון הנה רק שלב ביניים בניסיון להתקדם לשלב גבוה, מאתגר ונועז יותר.

החופש להמציא תרגיל חדש ולנסות לשפר את המיומנות עד לקצה גבול היכולת של המשתתף היא המניע העיקרי בספורט. כך למעשה מגיע שלב שהספורטאי מעז יותר ויותר וככל שהיכולת משתכללת התיאבון לעסוק בספורט גדלה עד לשלב של התמכרות. בספורט האתגרי אופיינה באופן מדעי התמכרות לפעילות האקסטרים. "זרם האדרנלין" אינו פוסח על ספורט מצנחי הרחיפה. המכורים המכירים במצבם יכולים לתת את הסימנים

כיצד מתמכרים לספורט בכלל ולספורט אתגרי כמצנחי רחיפה בפרט? ומה זה התמכרות לאדרנלין?

כדי לענות על שאלות אלו או אציג את הסטטיסטיקה האישית שלי במצנחי רחיפה.

בשנים הראשונות שלי בספורט היו לי כ-20 ימי פעילות לשנה בממוצע. ובשנים האחרונות זה השליש את עצמו ואפילו התרבע. אז כיצד ניתן לתאר את ההרגשה שחש המכור?

ביום עם עננים יפים ודיווחים על פעילות באתר זה או באתר אחר, המכור מאבד כל עניין בכל מה שקורה מסביב ורוצה רק להגיע לאתר, לפרוס ולהמריא. במקרה שאין אפשרות להגיע ולהמריא עלולה להתעורר בעיה חמורה. פשוט עלולים לקבל "קריז" שמתבטא בחוסר עניין בכל עיסוק למעט מחשבות שאינן מפסיקות לנכר בראשו של המכור.

הסיכון הגדול בתהליך ההתמכרות שהמכור עלול להגיע למצבו העגום מבלי להרגיש ולהבחין בסכנות הגלומות במצב זה. מכור עלול לעוות מציאות לטובת הסיפוק המיידי, עלול לעשות מעשים לא שקולים ופזיזים. כל אלו עלולים בספורט אתגרי כמצנחי רחיפה לעלות ביוקר למכור, קרי, בתאונה או בפציעה ואפילו חלילה למוות.

להלן מספר דוגמאות לסיכון במצב של התמכרות למצנחי רחיפה:

ביום שהתחזית קודרת, ובחוץ אין תנאים כלל, המכור משכנע את עצמו שיש סיכוי שמזג האוויר ישתפר (שזה ממש שקר וכזב) ובכל זאת מגיע לאתר.

עוצמת הרוח והכוון בכלל לא מתאימים, אז והמכור משכנע את עצמו שוב, שזה סתם טרמיקה שנכנסה ופורס בכל זאת כי אולי רק יתאמן בהנפות. ואז שהכל פרוס ומוכן הוא ימשיך לשקר לעצמו וימריא בתנאים לא תנאים-וכאן יש סכנה מוחשית גדולה שמובילה באופן ברור לתאונה.

כיצד ניתן לאפיין תהליך של גמילה?

ראשית, להכיר ולהודות במצב החמור שנמצאים בו, זאת אומרת להבין שמכורים למצנחי רחיפה.

לעבור בכביש החוף פעמיים ולא לעלות אפילו פעם אחת לעמדה בזכרון, כי עוצמת הרוח וכוונה לא מתאימים. לטייל עם המשפחה ולא לתקשר אף לא פעם לתא הקולי לצורך שמיעת דיווחים. מכור חייב לעובד על עצמו חזק וזה ממש לא פשוט. מהרצאה של מכור לחומרים אחרים הבנתי שאין מצב שמתמכר יחשב נקי לעולם. תמיד מאיימת הסכנה ליפול בחזרה לחומר הממכר, והמלחמה היא יום יומית. במקרה שלי רק מצנחי רחיפה הוא אותו "חומר ממכר". רצוי לבדוק את הסימפטומים, לעשות הבחנה מהירה ולתת דיאגנוזה אישית לכל משתתף פעיל בתחום מצנחי הרחיפה.

לשם המחשה ברצוני לתת דוגמה לכך שתהליך הגמילה שלי מצליח.

שבוע ללא שעות אוויר למרות התחזית עגומה מתעורר לבוקר שימשית מדהימה (כאן בכפרינו הקטן בצפון).

אץ רץ למחשב בוחן את הרוח בזיכרון, ומוצא אותה מתאימה בכוון ואפילו בעוצמה!!! בתנאים שכאלו, לפני תהליך הגמילה, הייתי עוזב הכל ונוסע ללא דיחוי לעמדה מתוך כוונה לרחף. אך כעט אני לוקח נשימה עמוקה, מתאפק ובוחן את מצלמת החוף בשדות ים, אין כמעט עננים ורוח חביבה על האף.

נו, מה עושים? בודק שוב את התחזית, וראוה שגם רוח וגם גשם היא מבטיחה. מחליט להישאר בבית! הגשם הגיע קצת אחרי, ואיתו משבים חזקים מאד של רוח. הודית לאלי הטוב על תהליך הגמילה המוצלח שלי. כך שעדיין ממתין לעונת מעבר שתפצה על הסבלנות שלי על הקרקע.