הבדלים בין גרסאות בדף "לבנות ביטחון עצמי"

גרסה מ־12:01, 5 בינואר 2010

מאת: גקו וולמרנס.

תרגום: יעל גולדמן.

הקדמה למאמר: החוויות האישיות של Flygirl בבניית הביטחון העצמי:

(הערת המתרגמת: Flygirl הוא האתר בו פורסם המאמר. זהו אתר בלוג של מרחפת בעלת הישגים מדרום אפריקה בשם גיינור שומן, המכנה את עצמה "Flygirl" ("נערה מרחפת"). בחרתי לתרגם גם את הערותיה האישיות למאמר)

Flygirl כותבת בשנת 2009: השנה גיליתי שהסביבה היא גורם חשוב בבניית הביטחון העצמי. הגעתי למקום בו אני מרגישה רצויה ואהובה - וכעת אני יכולה להשתחרר בטיסות. והשמיים הופכים להיות מקום ידידותי - מגרש משחקים בו אני מרגישה שוב כמו ילדה קטנה.

Flygirl כותבת בשנת 2008: חלק מהטייסים המקומיים מכירים את ההיסטוריה שלי ואת המאבק בפחדים שאותו ניהלתי בשנתיים האחרונות. כאשר לפתע התחלתי לטוס טיסות מרחק של 100 קילומטרים ומעלה ועשיתי זאת בהצלחה חמש פעמים בעונה, הם שאלו אותי כיצד התחולל בי השינוי? מה גרם לי להתמודד עם פחדי ולחזור לטוס היטב כמו בעבר - ולמעשה, טוב יותר מבעבר?

התשובה שלי היתה שלא התגברתי על הפחד, אבל הבנתי מה מקורו וכיצד לקבל את הפחד, לעבוד איתו ולמרות קיומו: להנות מהטיסה. היה לי המזל לפגוש מרחפים שעברו חוויות דומות והנחו אותי כיצד לבנות תוכנית התמודדות, צעד אחר צעד.

תודה לגקו וולמרנס על תובנותיו ועל המאמר שכתב.

זה קורה כמעט לכולנו. אתה מרגיש בטוח ברמת טיסה שלך, וממריא ביום לא טוב - משהו קורה ואתה מאבד את בטחונך.

אתה מתחיל להמנע מלטוס בימים שנראים לך חזקים או סוערים. אח"כ אתה מוצא את עצמך מתרץ מדוע לא כדאי לטוס גם בימים טובים ורגועים, וכשאתה סוף סוף משכנע את עצמך לצאת לאוויר - אתה מביט בשעונך ומכריח את עצמך להישאר באוויר עוד קצת, לפחות שעה. אתה לא באמת נהנה מהטיסה.

אם כך הוא המצב, במהרה תמצא את עצמך שואל שאלות כגון: "למה אני מענה את עצמי?" בנקודה זו, יהיה זה רק הגיוני למכור את הציוד ולפרוש מהספורט לצמיתות. טייסים רבים עושים זאת - אחוז הנטישה בספורט הרחיפה הוא גדול מאוד.

נטישת הספורט בצורה שכזאת בדרך כלל תשאיר טעם של כישלון. זוהי הסיבה שטייסים רבים, גם אחרי שחוו קריסה מבעיתה או חוויה מסמרת שיער אחרת שמערערת את ביטחונם העצמי, לא ממהרים למכור את הציוד: הם שומרים את ציוד הרחיפה שלהם בארון, כי יום יבוא וביטחונם העצמי יוחזר - ואז הם יחזרו לשחקים.

אבל איך עושים זאת? אם אתה טייס שמצנח הרחיפה שלו נרקב בארון אבל עדיין שותה את נס הקפה שלך בבוקר בספל עם סמל של "רוח הקודש" - אתה כנראה אחד המורעלים שלעולם ישאף להיות באוויר. אני מקווה שהמאמר הזה יצליח להחזיר את ביטחונך העצמי.

תחילה יש לזכור: אין פתרונות קסם! אין פתרון מהיר ואין פתרון אחד שמתאים לכל הטייסים. השתמש בטיפים שיראו לך מתאימים עבורך מתוך המאמר, וקבל מראש את הידיעה שהדרך להחלמה מלאה היא ארוכה.

החדשות הרעות הן, שביטחונך העצמי יחזור באוויר - לא על האדמה (זה בוודאי נשמע לך כמו לעקור שן כדי לסלק כאב). החדשות הטובות הן שהביטחון אכן חוזר.

אז אין ברירה וצריך לטוס. מצד שני, אתה חייב לבחור היטב את הרגעים בהם אתה יוצא לאוויר. בחירות רעות יובילו להחמרה במצבך. בחירות טובות וביטחונך יתחיל לשוב בהדרגה. בסופו של דבר, זה פשוט עניין של "להרגיש בשליטה": שליטה בתנאים בהם אתה בוחר לטוס, שליטה בסוג הציוד שעליו אתה בוחר לטוס ושליטה במחשבות שאיתן אתה בוחר לחמש את עצמך לפני העליה לאוויר.

טיפ מספר 1: קח צעד אחד אחורה

אם אתה טייס ליגה, רגיל לתנאים חזקים וטס טיסות מרחק: קח צעד אחורה ואל תכריח עצמך לטוס בתנאים חזקים...

חזור לטיסות נעימות בתנאים רגועים - אבל אל תיתן לאגו להצליף בך: אתה לא פחדן. מי ששבר את רגלו - האם יתחיל לרוץ בשניה שיורידו לו את הגבס? אתה מרפא בהדרגה את המחשבה שלך, בדיוק כמו שאדם ששבר את רגלו חוזר להשתמש בה באופן הדרגתי.

היה כן עם עצמך ועם חבריך לטיס. טייסים רבים מסתירים את פחדיהם וממציאים תירוצים. אם תדווח לחבריך שאתה בתהליכי החלמה משום שבטחונך נפגע, הם לא ינסו לשכנע אותך לטוס איתם בתנאים מערבולתיים. להיפך: הם יבינו לליבך וישכנעו אותך לטוס כאשר התנאים טובים.

כמובן שעליך לזכור, שהגדרת "תנאים טובים" היא אינדוידואלית לכל טייס וטייס: מה שטוב להם, לא בהכרח טוב למסלול ההחלמה שלך ולסט הפחדים שלך. כבד את הפחד שלך ופעל לפי תחושות הבטן האישית שלך. עדיף לחכות ליום אחר מאשר לטוס ביום שאינו מתאים לשלב זה של בניית הביטחון שלך.

טיפ מס' 2: שנה את הציוד שעליו אתה טס

אם אתה טס על כנף מתקדמת או תחרותית, חשוב על כנף בדרגה נמוכה יותר: DHV 1/2. אם אתה כבר טס על כנף "ביניים", בדוק את האפשרות לעבור לכנף איטית ויציבה יותר. כמו שכבר נכתב כאן: את האגו תשאיר בצד. אין בושה בשדרוג כלפי מטה!

בחר ציוד שמטשטש את הפידבק מהחופה: בשלב זה אתה לא זקוק למנה גדולה של מידע, ואתה לא זקוק לחופה שצריכה טיפול צמוד ואינטנסיבי על מנת לטוס (אקטיבית). חופות זריזות נוטות לתרגם תנועות אוויר חזקות לתנועות כנף חריפות שעלולות להתפרש על ידי הטייס כטיסה בתנאים מערבולתיים חזקים (הרבה מעבר למה שקיים במציאות). אתה לא זקוק לזה בשלב זה: טיסה ישרה ומאוזנת היא הטיסה המומלצת בשלב זה!

בחר ציוד שמתאים לטיסות בתנאים חלשים (הערת המתרגמת: בוודאי הכוונה היא לא לבחור חופה שבה אתה משקלך ברבע העליון של טווח המשקלים של החופה, או במשקל יתר): חופה שתאפשר לך לטוס בתנאים שבהם טייסים אחרים בוחרים לא לטוס. טיסה בתנאים רגועים מאפשרת לך מרחב גדול יותר והשמיים יהיו מזמינים ונוחים בעבורך. קשה להחזיק על תרמיקות רכות וקטנות, אבל מצד שני: הקצוות שלהן לא נושכים... וזה עושה חשק להאחז בהן בכל הכוח.

טיסות נעימות שכאלו, עם מצנח רגוע באוויר רגוע הן המפתח להחלמה, בעיקר משום שהן מאפשרות לך להתמקד במשהו אחר מלבד הפחד. תאר לך את הסיטואציה הבא: הצלחת לגרור את עצמך סוף סוף לאתר בהרים ביום שבת בבוקר. אתה מבטיח לעצמך שתתחיל את הטיסות שלך לפני שהתנאים מתחילים להיות אקטיביים - אז אתה ממריא ומיד מוצא את עצמך במסלול גירזון לעבר שדה הנחיתה... "לעזאזל כפול ומכופל" אתה חושב לעצמך, וכבר מתחיל לחשב כמה זמן יקח לך לעלות חזרה להר. כשאתה מבין שעד שתחזור להר התנאים יתחילו להיות קשוחים - והלכה לך השבת! אבל אז... אתה מוצא תרמיקה קטנטנה, ומתחיל נואשות להיצמד אליה. בהתחלה אתה נשאר באפס - אבל לא אכפת לך: אתה מחזיק אותה בשיניים. האפס הופך ל- 0.2 ואתה ממשיך להיצמד אליה. אחרי 20 דקות אתה נוחת עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן - מדוע? 1) כי היית עסוק מידי בשביל לפחד. 2) כי שרדת 20 דקות בטיסה שהיתה אמורה להיות גירזון של 5 דקות. 3) כי נשארת בחיים - בניגוד לכל הציפיות שלך!

שינויים ברתמה יעזרו אף הם לביטחונך העצמי: כיוונון הרתמה, סגירת רצועות החזה המישניות (או אפילו החלפתה ברתמה שבה המרחק בין הקרבינות ומושב גדול יותר) עוזרת להרגשת היציבות. כמובן שתנוחה יציבה מידי ברתמה תפגע ביכולתך להשתמש בהיגוי גוף, ויהא עליך להשתמש יותר בברקסים (זהירות: זה עלול להיות מתכון לכניסה לספין).

טיפ נוסף הקשור לציוד מגיע מטייס התחרויות ואלוף רחיפה קריג ריצ'ארדס: רי'ארדס הכניס עצמו למסלול לבניית ביטחונו העצמי בחזרה לאחר אירוע שליפת רזרבי שאירע לו על מצנח תחרותי. ריצ'ארד חזר לכנף מתחילים רגועה. רכוב על הכנף הרגועה שלו, אומנם דרוך על מערכת ההאצה עד סופה, הוא רודף אחרי המתחרים הגדולים בליגה הטסים על חופות מתקדמות ופעמים רבות - משיג אותם בטאסק...

הטיפ של ריצ'ארדס הוא לשנות את הגדרת מד הגובה, כך שהצפצופים שלו יהיו פחות מאיימים. קרייג ממליץ לכוון את הואריו לתגובה איטית יותר וקצב ציפצוף איטי יותר (חצי / כפול ממהירות שהיצרן כיוון). תגובה אקוסטית לכל צבירה של 40 ס"מ (טיפוס), כך תמצא את עצמך מחפש טרמיקות חזקות יותר ולא פיפסים.

כל העצות שהובאו בסעיף זה מדגישות את החשיבות של בחירת הציוד הנכון - הציוד שמתאים למסלול השבת הביטחון. ציוד שמאפשר טיסה בתנאים לא מאיימים ומקטין את מפלס הסכנה והפחד. אך שים לב: הציוד שתבחר צריך להיות תואם את סגנון הטיסה: אם אתה זקוק לחופה שמסוגלת לבצע סיבובים הדוקים, כי אתה רוצה להיות מסוגל להישאר בתוך ליבה של תרמיקה קטנה - עליך לבחור חופה שמאפשרת סיבוב הדוק. כאשר החופה תואמת את סגנון הטיסה שלך, תוכל להרגיש בשליטה, וזו הרי המטרה.

טיפ מס' 3: הגדר יעדים

אין דבר שיהרוס את הביטחון העצמי שלך יותר מאשר המראה לתוך תנאים חזקים, ובעקבותיה עמידה במקום מעל עמדת ההמראה, רועד כעלה נידף ותרמיקות מכות בך כשק אגרוף.

להגדיר לעצמך מטרה של "להישאר באוויר יותר מ-30 דקות, או יותר משעה" לא יעזור לך להתגבר על הפחד! מטרה שכזאת תכריח אותך להמריא כאשר התנאים לגמרי בשלים, ואתה תמצא את עצמך נלחם בפחדים ומסתכל בשעונך: לא יהיה לך במה להתמקד מלבד התחרות עם הפחדים הפנימיים שלך.

הסוד הוא להציב מטרות קטנות ולהשיג אותן. בסופו של דבר תגיע למטרה הגדולה: לעוף רחוק והרבה - אלו יהיו תופעות המשנה לעבודה שלך באוויר, בזמן שאתה מתמקד בהשגת המטרות הקטנות.

השגת מטרה קטנה ועוד אחת מועדדת אותך לחזור לטיסות רגילות (במקום לחפש תירוצים). החיזוק שמתקבל הוא חשוב לתהליך.

איזה מטרות כדאי להציב? נראה כמה זמן אוכל להחזיק באוויר, בתנאים חלשים? נראה אם אוכל, למרות התנאים החלשים, לצבור מספיק גובה כדי לנחות באזור ההמראה (תרומה נכבדה לבטחונך העצמי תהיה נחיתה טובה ליד חבריך בעמדת ההמראה, כאשר הם מוקירים את יכולתך להחזיק בתנאים החלשים וגם לנחות בעמדה... ובעיקר עוזר להרגיש שהם מוקירים את זה שהתגברת על הפחדים שלך. תרופה שכזו מומלץ ליטול במנות גדולות).

הפידבק המתקבל מהסביבה על השגיך בהתגברות על הפחד, והפידבק העצמי המתקבל כאשר אתה מצליח להשיג את המטרות שקבעת לעצמך - שני אלו יחד הם הנשק האולטימטיבי במסלול להשגת רגשות חיוביים בזמן הטיסה. ככל שתתמיד במסלול שכזה, כך הזכרונות מהטיסות ה"רעות" ילכו ויתפוגגו לזיכרון רחוק והתחושות הנפלאות ימלאו שוב את שק הזיכרונות שלך.

תאריך עדכון אחרון: 9 ביולי, 2009.

הערות המתרגמת:

Many Thanks to Mr. Wolmarans for allowing me to translate this article.

בתשובתו למכתבי, הוסיף גקו הערת סיכום למאמר: "בניית הביטחון העצמי הוא מסע ארוך ולעיתים אינסופי: עד עצם היום הזה אני משתמש בשלבים על מנת לבנות את ביטחוני. עליך להכיר ולהשלים עם העובדה שהפחד אינו נעלם לעולם. אין להתבייש בפחד -יש לכבד אותו: להכיר ביכולות שלך ובמגבלות שלך. עשי זאת, ותוכלי להנות מקריירת טיסה ארוכה. חגגתי זה עתה 20 שנות רחיפה. אני אוהב ונהנה מהטיסות בדיוק כמו בתקופה שבה התחלתי, אבל מרחף הרבה פחות, כי אין בי את הצורך להוכיח שאני טייס מצוין.

בברכת הצלחה,

גקו וולמרנס"

מקור: Building Confidence by Jaco Wolmarans