הבדלים בין גרסאות בדף "פורום בטיחות ואוויראות 2001-2002"
(דף חדש: המידע הנמצא זה הוא מידע ששוחזר מפורום בטיחות ואוויראות שהוקם על ידי רוני לזר בימי האגודה. פורום הבטיח…) |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
בדף זה נמצאות הודעות ותגובות שהועברו מתוך הפורום, ואין להם (בשלב זה) שיוך ישיר לאף אחד מערכי האינציקלופדיה הקיימים. | בדף זה נמצאות הודעות ותגובות שהועברו מתוך הפורום, ואין להם (בשלב זה) שיוך ישיר לאף אחד מערכי האינציקלופדיה הקיימים. | ||
| + | |||
| + | ==נושא: טיסות מרחק - השלכות...== | ||
| + | |||
| + | תאריך: 25/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: אורי שמיר | ||
| + | |||
| + | שלום לכולם! | ||
| + | |||
| + | סיפור טיסה ,כמו זה שאביא לפניכם, היה עד לשלב מסוים מתאים יותר לפורום הכללי, אך משלב מסוים, חוסר נסיון וטעות בקבלת החלטה לגבי המשך הטיסה גרם לסיפור טיסה זו להיות מתאים לפורום זה. | ||
| + | |||
| + | ביום שישי ה 24/5/02 המראתי מזכרון בשעה: 11:30 כאשר תוך פחות מ 20 אני בבסיס ענן כ 750 מטר מזרחית לחוות הברון. | ||
| + | |||
| + | בשלב זה תוך כדי כך שאני כבר שואף אדי מים , אני מחליט שאני יוצא לקרוס וכך תוך דילוג מענן לענן אני עובר מעל הר חורשן , כאשר עמיקם מדרום אלי הלאה לכיוון דליה שם אני מאבד גובה ל 500 מטר. | ||
| + | |||
| + | ענן שנמצא דרומית לי מעל הישוב אבן יצחק די קורץ לי לתפוס כיוון לאזור ואכן לאחר ירידה של 200 מטרים נוספים אני מקבל עילוי ומגיע לגובה של 750מטר לערך וזאת לאחר עבודה קשה של כ חצי שעה ובשלב הזה אני רואה מקרוב את עמק יזרעאל אבל... בגובה כזה לעבור את החורש בהרי מנשה??? | ||
| + | |||
| + | בשלב זה אני מחליט לחפש איזור נחיתה וזאת מבלי להסתכן ב "נחיתה על עצים" תוך כדי איבוד גובה בסינק אני רואה את "תל מגידו" מימין ממולי את "מדרך עוז" וביננו נהר של עצים (600 מטר מעל פני הים הם 200 מטר מעל פני השטח מתחתי) ואני מחליט לנחות בשולי החורש ממערב למדרך עוז. | ||
| + | |||
| + | וכאן מתחיל הסיוט: | ||
| + | |||
| + | אוסף את המצנח, שם את התיק על הגב , מזדהה לפי מפה בלבד ( ה GPS נפל לפני כ 4 חודשים בטעות לפח האשפה ו"מחירייה" הוא לא יכול לעזור לי עכשיו) למרות שהמיקום על המפה היה נכון ומדויק בדיעבד, הלכתי עם משקל של כ 25 ק"ג על הגב, בחורש של הרי מנשה בתנועה מעגלית מעל לשעתיים וחצי ולא מצאתי את הדרך "למדרך עוז" בשום פנים ואפן - פשוט סיוט . | ||
| + | |||
| + | בשעה 17:00 מגיעים איתמר נוינר ושאול שני לקצה המערבי של הישוב ואחרי זמן מה אני מזהה אותם חונים ליד אחד הלולים. | ||
| + | |||
| + | אבל. . . . . ואדי וחורש מפרידים ביננו. | ||
| + | |||
| + | למזלי הם פוגשים שני מושבניקים שעוזרים לחלץ אותי מהמקום ואחרי מעבר של שני גדרות בקר אני פוגש את שני המושבניקים ומסתיים הסיוט. | ||
| + | |||
| + | אני מקווה שנהנתם מהסיפור אך עלי להטמיע כאן כמה דברים בטרם אסיים לפחות כהבטחה לאיתמר ושאול: | ||
| + | |||
| + | א. אין לבצע טיסת מרחק ללא GPS לפחות בגלל שלב החילוץ. | ||
| + | |||
| + | ב. יש לתכנן את שלב הנחיתה והטיסה כך שיעבור באזור שבו קל לחלץ אותך ועל אחת כמה וכמה למצוא אותך (מקומות ישוב). | ||
| + | |||
| + | ג. נעלי הטיסה שלנו לא מתאימים למסעות ארוכים, יש לקחת סנדלים או נעלי הליכה נוחות בריתמה. | ||
| + | |||
| + | ד. מים, יש לקחת כמות מספקת של מים ולא רק לטיסה עצמה. | ||
| + | |||
| + | ה. לפחות בקטע העכשוי מסקנה שלי להימנע מטיסה נמוכה באזור תל מגידו עקב הסיכון הבטחוני בחציה לכיוון ואדי ערה ( היה לי הרבה יותר קל להחלץ דרומה לישוב ערבי קרוב אבל פחדתי למרות שהיה עלי נשק). | ||
| + | |||
| + | ה. ביום של טיסת מרחק יש לצפות שצוות החילוץ שלך יהיה מוכן לאחר הביתה ( את הראש שלי הם כמעט אכלו). | ||
| + | |||
| + | בברכת טיסות מרחק שקולות ומהנות | ||
| + | |||
| + | אורי שמיר | ||
| + | |||
| + | ===תגובה: נעליים === | ||
| + | תאריך: 25/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: איתי לנואל | ||
| + | |||
| + | בנעלי הסקרפה שלך ישנן הוראות לפתיחת הסקוט'ש על תומך הקרסול + התרת השרוכים בשליש העליון של הנעל. | ||
| + | |||
| + | לא נראה כל כך כיף לצעוד בסנדלים עם 25 ק"ג על הגב במשך שעתיים ביער. | ||
| + | |||
| + | איתי לנואל | ||
| + | |||
| + | שמיים מצנחי רחיפה | ||
| + | |||
| + | ===תגובה: הליכה לאיבוד בשטח קשה=== | ||
| + | תאריך: 26/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: איתמר | ||
| + | |||
| + | בתור זה אשר - יחד עם שאול שני - עשינו כמיטב יכולתנו לאתר את אורי ולחלץ אותו, אני מוצא לנכון להוסיף עוד כמה מילים: | ||
| + | |||
| + | ראשית, נחיתות צריך לתכנן. נחיתות אסור שיתבצעו ללא תיכנון, בשליפה של הרגע האחרון. מה שקרה לאורי, זה שהוא *פתאום* מצא את עצמו ב-400 מ' מעל פני הים, כ-200 מעל השטח. זה דבר שקורה כאשר הטייס לא חושב קדימה. טייס טוב נמצא כל הזמן לפני המטוס, במקרה זה - הסמרטף, ומביא בחשבון את כל האפשרויות. אורי היה צריך כבר כמה דקות קודם, ובגובה יותר גבוה, לקחת בחשבון מה יקרה אם הוא יכנס לסינק. וכבר קודם, בגובה, הוא היה צריך לוותר ולקחת לכיוון שדה נחיתה טוב. | ||
| + | |||
| + | במקום זה הוא סיפר לנו שבגובה 400 מ מעל פני הים, הוא הוציא את המפה, והתחיל לבדוק בה אם יש דרך למדרך עוז!!! | ||
| + | |||
| + | הוא היה צריך ללכת לנחיתה במקום מתאים. מקום מתאים לנחיתה זה לא רק שדה חופשי ממכשולים. בכל נחיתה צריך לתכנן כאילו אנחנו הולכים לשבור רגל בנחיתה. לכן אתר נחיתה מתאים הוא אתר שהוא קרוב למקום ישוב או כביש, במקום מוגדר שנוכל להסביר למחלצים איפה אנחנו נמצאים. | ||
| + | |||
| + | וכדי שנוכל להסביר למחלצים איפה אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים טלפון שמיש עם בטריה טעונה (!) בהישג יד, מפה בהישג יד שנוכל להזדהות, GPS שמיש, קשר רדיו (שוב, עם בטריה טעונה...) | ||
| + | |||
| + | אני רוצה להדגיש שלפחות הטלפון צריך להיות על הגוף ולא בבגאז'. טייס פצוע אחרי תאונה לא תמיד יכול לצאת מן הרתמה ולהגיע לבגאז'. | ||
| + | |||
| + | הסוד בטיסה, כל סוג של טיסה, הוא לחשוב קדימה, לבחון כל הזמן את כל התרחישים, ביחוד אלה שאינם לטובתנו: מה קורה אם עכשיו נכנסת רוח חזקה, מה קורה אם פתאום אני נלכד בסינק פראי, מה קורה אם ברגע האחרון השדה שבחרתי לנחיתה מתגלה כבלתי מתאים בגלל שטוצרים או חוטי חשמל. אנחנו צריכים להיות מכוסים כל הזמן לכל האפשרויות. אסור לנו להיות אפילו רגע אחד בשמיים, בלי שיש לנו שדה נחיתה "מתאים", בטווח שנוכל להגיע אליו בתנאים הכי גרועים, ועל ידו שדה משני למקרה של שטוצרים וכו'. | ||
| + | |||
| + | |||
| + | אגב, אחרי כמה הערות מעליבות גמלה בי החלטה להפסיק את תרומתי לפורום בטיות הטיסה. חזרתי לכתוב רק אחרי פניה אישית של כמה אנשים שעודדו אותי להמשיך. | ||
| + | |||
| + | אם למישהו יש טענות או ביקורת על מה שאני כותב, אשמח לשמוע, אבל לא בצורה של השמצות ורכילות מאחורי הגב. | ||
| + | |||
| + | ואני שוב רוצה להגיד, שכל מה שאני כותב בפורום איננו תורה מסיני, ואף אחד לא הסמיך אותי להיות בר סמכא בנושא בטיחות. הייתה לי תאונה מחורבנת לפני הרבה שנים, וכשקבלתי את ההחלטה הקשה לחזור לטיסה במצנחים, אחד התנאים שהתניתי לעצמי זה שאעשה כמיטב יכולתי שלאחרים לא יקרה מה שקרה לי. כי תאונה זה דבר כואב, וזה כרוך בקרקוע ארוך (במקרה הטוב), | ||
| + | |||
| + | ובעיקר - את מרבית התאונות ניתן למנוע על ידי בגרות ואחריות, ולימוד מנסיונם של אחרים. ואת זה אנחנו עושים כאן בפורום הזה. | ||
| + | |||
| + | איתמר | ||
| + | |||
| + | ====תגובה: איתמר המשך לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ==== | ||
| + | תאריך: 26/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: אילן ארז | ||
| + | |||
| + | איתמר אנא המשך לכתוב! תמיד יש מישהו שיקרא את מה שכתבת, ויכול מאד שזה יציל את חייו. | ||
| + | |||
| + | אז בגלל כמה שחושבים שהם יודעים מספיק ע"מ ללגלג, זאת לא סיבה שכל השאר יפסיקו להנות הניסיונך! | ||
| + | |||
| + | גם, אם ,לא כל מה שאתה כותב זאת תורה מסיני. | ||
| + | |||
| + | (כמו שאתה אומר ) זה עדיין עדיף על הרבה שטויות, שכותבים כל מיני. אז אנא המשך לכתוב!? | ||
| + | |||
| + | מחכה לכתבה הבאה... אילן ארז. | ||
| + | |||
| + | ====תגובה: (ללא נושא) ==== | ||
| + | תאריך: 28/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: זיוה | ||
| + | |||
| + | איתמר, | ||
| + | |||
| + | כל מה שאתה כותב זוכה אצלי למחשבה ולעיתים אף דיון עם אחרים. ובטח לא מתקבל כתורה. | ||
| + | |||
| + | בעיקר הכתבה על בעיות השלפוחית והטיסה. | ||
| + | |||
| + | המשך - זיוה | ||
| + | |||
| + | ====נושא: איתמר - כתיבתך מבורכת ויפה - אנא המשך==== | ||
| + | תאריך: 28/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: תיאודור קליין | ||
| + | |||
| + | אני אישית מצפה שוב ושוב למאמריך. | ||
| + | |||
| + | הם מסוגננים ואחראים תמיד. | ||
| + | |||
| + | אנא המשך זאת, ואם ניתן אף יותר מן הרגיל, הרעיונות שאתה מעלה חשובים ומרעננים. | ||
| + | |||
| + | כמו בחיים, גם כאן בפורום, תמיד יהיו אלה שלא ידעו לפרגן. ככה זה בישראל - זו התכונה החסרה ביותר ביננו. | ||
| + | |||
| + | לפני עשר שנים קראתי את ספרך "שעה שש" ונהנתי אז. לא היתה לי ההזדמנות לומר לך אז. תודה. | ||
| + | |||
| + | אנא המשך. | ||
| + | |||
| + | תיאו. | ||
| + | |||
| + | ===תגובה: יותר פשוט!=== | ||
| + | תאריך: 26/05/2002 | ||
| + | |||
| + | מאת: אילן ארז | ||
| + | |||
| + | יותר פשוט, מאשר לקחת גי פי אס (אם אין לך) ופחות ללכת ברגל.(נעלים או סנדלים) ולא לסחוב 20 או25 ק"ג על הגב . | ||
| + | |||
| + | זה ...............לטוס לאורך ה...נכון! הכביש!! ואז לא חשוב איפה תגיע לקרקע, תמיד יהיה כביש קרוב! | ||
| + | |||
| + | נקודה למחשבה! (ואם לא ניראה לכם, לכו ברגל!) | ||
==נושא: מרחפי התבור מהיום: התוודו ! == | ==נושא: מרחפי התבור מהיום: התוודו ! == | ||
גרסה מ־13:29, 17 במאי 2010
המידע הנמצא זה הוא מידע ששוחזר מפורום בטיחות ואוויראות שהוקם על ידי רוני לזר בימי האגודה.
פורום הבטיחות והאוויראות עלה לרשת באוגוסט 2001 ונסגר ביוני 2004.
בדף זה נמצאות הודעות ותגובות שהועברו מתוך הפורום, ואין להם (בשלב זה) שיוך ישיר לאף אחד מערכי האינציקלופדיה הקיימים.
תוכן עניינים
נושא: טיסות מרחק - השלכות...
תאריך: 25/05/2002
מאת: אורי שמיר
שלום לכולם!
סיפור טיסה ,כמו זה שאביא לפניכם, היה עד לשלב מסוים מתאים יותר לפורום הכללי, אך משלב מסוים, חוסר נסיון וטעות בקבלת החלטה לגבי המשך הטיסה גרם לסיפור טיסה זו להיות מתאים לפורום זה.
ביום שישי ה 24/5/02 המראתי מזכרון בשעה: 11:30 כאשר תוך פחות מ 20 אני בבסיס ענן כ 750 מטר מזרחית לחוות הברון.
בשלב זה תוך כדי כך שאני כבר שואף אדי מים , אני מחליט שאני יוצא לקרוס וכך תוך דילוג מענן לענן אני עובר מעל הר חורשן , כאשר עמיקם מדרום אלי הלאה לכיוון דליה שם אני מאבד גובה ל 500 מטר.
ענן שנמצא דרומית לי מעל הישוב אבן יצחק די קורץ לי לתפוס כיוון לאזור ואכן לאחר ירידה של 200 מטרים נוספים אני מקבל עילוי ומגיע לגובה של 750מטר לערך וזאת לאחר עבודה קשה של כ חצי שעה ובשלב הזה אני רואה מקרוב את עמק יזרעאל אבל... בגובה כזה לעבור את החורש בהרי מנשה???
בשלב זה אני מחליט לחפש איזור נחיתה וזאת מבלי להסתכן ב "נחיתה על עצים" תוך כדי איבוד גובה בסינק אני רואה את "תל מגידו" מימין ממולי את "מדרך עוז" וביננו נהר של עצים (600 מטר מעל פני הים הם 200 מטר מעל פני השטח מתחתי) ואני מחליט לנחות בשולי החורש ממערב למדרך עוז.
וכאן מתחיל הסיוט:
אוסף את המצנח, שם את התיק על הגב , מזדהה לפי מפה בלבד ( ה GPS נפל לפני כ 4 חודשים בטעות לפח האשפה ו"מחירייה" הוא לא יכול לעזור לי עכשיו) למרות שהמיקום על המפה היה נכון ומדויק בדיעבד, הלכתי עם משקל של כ 25 ק"ג על הגב, בחורש של הרי מנשה בתנועה מעגלית מעל לשעתיים וחצי ולא מצאתי את הדרך "למדרך עוז" בשום פנים ואפן - פשוט סיוט .
בשעה 17:00 מגיעים איתמר נוינר ושאול שני לקצה המערבי של הישוב ואחרי זמן מה אני מזהה אותם חונים ליד אחד הלולים.
אבל. . . . . ואדי וחורש מפרידים ביננו.
למזלי הם פוגשים שני מושבניקים שעוזרים לחלץ אותי מהמקום ואחרי מעבר של שני גדרות בקר אני פוגש את שני המושבניקים ומסתיים הסיוט.
אני מקווה שנהנתם מהסיפור אך עלי להטמיע כאן כמה דברים בטרם אסיים לפחות כהבטחה לאיתמר ושאול:
א. אין לבצע טיסת מרחק ללא GPS לפחות בגלל שלב החילוץ.
ב. יש לתכנן את שלב הנחיתה והטיסה כך שיעבור באזור שבו קל לחלץ אותך ועל אחת כמה וכמה למצוא אותך (מקומות ישוב).
ג. נעלי הטיסה שלנו לא מתאימים למסעות ארוכים, יש לקחת סנדלים או נעלי הליכה נוחות בריתמה.
ד. מים, יש לקחת כמות מספקת של מים ולא רק לטיסה עצמה.
ה. לפחות בקטע העכשוי מסקנה שלי להימנע מטיסה נמוכה באזור תל מגידו עקב הסיכון הבטחוני בחציה לכיוון ואדי ערה ( היה לי הרבה יותר קל להחלץ דרומה לישוב ערבי קרוב אבל פחדתי למרות שהיה עלי נשק).
ה. ביום של טיסת מרחק יש לצפות שצוות החילוץ שלך יהיה מוכן לאחר הביתה ( את הראש שלי הם כמעט אכלו).
בברכת טיסות מרחק שקולות ומהנות
אורי שמיר
תגובה: נעליים
תאריך: 25/05/2002
מאת: איתי לנואל
בנעלי הסקרפה שלך ישנן הוראות לפתיחת הסקוט'ש על תומך הקרסול + התרת השרוכים בשליש העליון של הנעל.
לא נראה כל כך כיף לצעוד בסנדלים עם 25 ק"ג על הגב במשך שעתיים ביער.
איתי לנואל
שמיים מצנחי רחיפה
תגובה: הליכה לאיבוד בשטח קשה
תאריך: 26/05/2002
מאת: איתמר
בתור זה אשר - יחד עם שאול שני - עשינו כמיטב יכולתנו לאתר את אורי ולחלץ אותו, אני מוצא לנכון להוסיף עוד כמה מילים:
ראשית, נחיתות צריך לתכנן. נחיתות אסור שיתבצעו ללא תיכנון, בשליפה של הרגע האחרון. מה שקרה לאורי, זה שהוא *פתאום* מצא את עצמו ב-400 מ' מעל פני הים, כ-200 מעל השטח. זה דבר שקורה כאשר הטייס לא חושב קדימה. טייס טוב נמצא כל הזמן לפני המטוס, במקרה זה - הסמרטף, ומביא בחשבון את כל האפשרויות. אורי היה צריך כבר כמה דקות קודם, ובגובה יותר גבוה, לקחת בחשבון מה יקרה אם הוא יכנס לסינק. וכבר קודם, בגובה, הוא היה צריך לוותר ולקחת לכיוון שדה נחיתה טוב.
במקום זה הוא סיפר לנו שבגובה 400 מ מעל פני הים, הוא הוציא את המפה, והתחיל לבדוק בה אם יש דרך למדרך עוז!!!
הוא היה צריך ללכת לנחיתה במקום מתאים. מקום מתאים לנחיתה זה לא רק שדה חופשי ממכשולים. בכל נחיתה צריך לתכנן כאילו אנחנו הולכים לשבור רגל בנחיתה. לכן אתר נחיתה מתאים הוא אתר שהוא קרוב למקום ישוב או כביש, במקום מוגדר שנוכל להסביר למחלצים איפה אנחנו נמצאים.
וכדי שנוכל להסביר למחלצים איפה אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים טלפון שמיש עם בטריה טעונה (!) בהישג יד, מפה בהישג יד שנוכל להזדהות, GPS שמיש, קשר רדיו (שוב, עם בטריה טעונה...)
אני רוצה להדגיש שלפחות הטלפון צריך להיות על הגוף ולא בבגאז'. טייס פצוע אחרי תאונה לא תמיד יכול לצאת מן הרתמה ולהגיע לבגאז'.
הסוד בטיסה, כל סוג של טיסה, הוא לחשוב קדימה, לבחון כל הזמן את כל התרחישים, ביחוד אלה שאינם לטובתנו: מה קורה אם עכשיו נכנסת רוח חזקה, מה קורה אם פתאום אני נלכד בסינק פראי, מה קורה אם ברגע האחרון השדה שבחרתי לנחיתה מתגלה כבלתי מתאים בגלל שטוצרים או חוטי חשמל. אנחנו צריכים להיות מכוסים כל הזמן לכל האפשרויות. אסור לנו להיות אפילו רגע אחד בשמיים, בלי שיש לנו שדה נחיתה "מתאים", בטווח שנוכל להגיע אליו בתנאים הכי גרועים, ועל ידו שדה משני למקרה של שטוצרים וכו'.
אגב, אחרי כמה הערות מעליבות גמלה בי החלטה להפסיק את תרומתי לפורום בטיות הטיסה. חזרתי לכתוב רק אחרי פניה אישית של כמה אנשים שעודדו אותי להמשיך.
אם למישהו יש טענות או ביקורת על מה שאני כותב, אשמח לשמוע, אבל לא בצורה של השמצות ורכילות מאחורי הגב.
ואני שוב רוצה להגיד, שכל מה שאני כותב בפורום איננו תורה מסיני, ואף אחד לא הסמיך אותי להיות בר סמכא בנושא בטיחות. הייתה לי תאונה מחורבנת לפני הרבה שנים, וכשקבלתי את ההחלטה הקשה לחזור לטיסה במצנחים, אחד התנאים שהתניתי לעצמי זה שאעשה כמיטב יכולתי שלאחרים לא יקרה מה שקרה לי. כי תאונה זה דבר כואב, וזה כרוך בקרקוע ארוך (במקרה הטוב),
ובעיקר - את מרבית התאונות ניתן למנוע על ידי בגרות ואחריות, ולימוד מנסיונם של אחרים. ואת זה אנחנו עושים כאן בפורום הזה.
איתמר
תגובה: איתמר המשך לכתוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תאריך: 26/05/2002
מאת: אילן ארז
איתמר אנא המשך לכתוב! תמיד יש מישהו שיקרא את מה שכתבת, ויכול מאד שזה יציל את חייו.
אז בגלל כמה שחושבים שהם יודעים מספיק ע"מ ללגלג, זאת לא סיבה שכל השאר יפסיקו להנות הניסיונך!
גם, אם ,לא כל מה שאתה כותב זאת תורה מסיני.
(כמו שאתה אומר ) זה עדיין עדיף על הרבה שטויות, שכותבים כל מיני. אז אנא המשך לכתוב!?
מחכה לכתבה הבאה... אילן ארז.
תגובה: (ללא נושא)
תאריך: 28/05/2002
מאת: זיוה
איתמר,
כל מה שאתה כותב זוכה אצלי למחשבה ולעיתים אף דיון עם אחרים. ובטח לא מתקבל כתורה.
בעיקר הכתבה על בעיות השלפוחית והטיסה.
המשך - זיוה
נושא: איתמר - כתיבתך מבורכת ויפה - אנא המשך
תאריך: 28/05/2002
מאת: תיאודור קליין
אני אישית מצפה שוב ושוב למאמריך.
הם מסוגננים ואחראים תמיד.
אנא המשך זאת, ואם ניתן אף יותר מן הרגיל, הרעיונות שאתה מעלה חשובים ומרעננים.
כמו בחיים, גם כאן בפורום, תמיד יהיו אלה שלא ידעו לפרגן. ככה זה בישראל - זו התכונה החסרה ביותר ביננו.
לפני עשר שנים קראתי את ספרך "שעה שש" ונהנתי אז. לא היתה לי ההזדמנות לומר לך אז. תודה.
אנא המשך.
תיאו.
תגובה: יותר פשוט!
תאריך: 26/05/2002
מאת: אילן ארז
יותר פשוט, מאשר לקחת גי פי אס (אם אין לך) ופחות ללכת ברגל.(נעלים או סנדלים) ולא לסחוב 20 או25 ק"ג על הגב .
זה ...............לטוס לאורך ה...נכון! הכביש!! ואז לא חשוב איפה תגיע לקרקע, תמיד יהיה כביש קרוב!
נקודה למחשבה! (ואם לא ניראה לכם, לכו ברגל!)
נושא: מרחפי התבור מהיום: התוודו !
תאריך: 31/05/2002 מאת: לא ידוע
כל מי שהיה שם היום, יודע יפה מאוד שהיו שם לפחות שני "כמעטים" רצינים.
לא הזדהיתי בשמי, ע"מ שלא להכריח את המעורבים להזדהות. אך אני מבקש מכם: אנא פרסמו את מה שקרה שם היום. המקרה צריך להוות דוגמא לשיקולי המראה, לפני ההמראה !
בברכת המרחף.
תגובה: היום יום ו' בתבור
תאריך: 31/05/2002
מאת: שאול שני
אני דווקא כן חושב שצריך להזדהות בכתיבה בפורום זה בטח כאשר העניין הוא בטיחות ואו זלזול מוחלט בבטיחות, מה שהיתי עד לו היום בתבור,הרי הזדהותי תעניק משנה תוקף לטענות המובאות כאן.
היום מרגע שהגעתי לתבור בשעה עשר לערך למשך כול זמן המתנתי, עוצמת הרוח נעה סביב ה-30 קמ"ש במשב אשר נארך כול פעם לפרק זמן של כ- 6 עד 7 דקות ובירידה עוצמתה ירדה לכדי 5 קמ"ש בלבד ,יען כי ההפרש בין המשבים נע תמיד סביב ה-25 קמ"ש דבר אשר אמור היה להדליק לא מנורה אלא "קסנון" אדום,לנגד עיניהם של אילו אשר התארגנו בעמדה להמראה,(התארגנו בעמדה, כלומר על אף הרוח איש לא ראה לנכון להתארגן למעלה כדי להקטין את הסיכון לאולי היתלשויות לא מתוכננות).
אם היה צופה מהצד בחור אשר בא להתרשם מהספורט הנפלא הזה,אני משוכנע שהיה בורח כול עוד נפשו, בריאותו , ועצמותיו שלמות ובבעלותו.
כול ההמראות היום באתר למעט אחת ,גבלו בסכנת נפשות ושניים מהם אפילו דרשו ריצה של שאר החברים לכיוון ההיסחפות של הממריא אשר הודיע מפורשות כי הכול בשליטה מלאה וכי הוא טס במכוון ובבטחון מלא לעבר ה-לי סייד,ומשם לעמדה התחתונה.המראה זאת נסתימה בשלום כנראה רק הודות לנס ובטח לא לטייס.
מה שהכי בלט היום הוא חוסר הסבלנות של החברים ואי שיקול הדעת שנבעו כנראה מהצורך להיות כבר באויר, וכמו שכתבתי כבר בעבר הלא רחוק,יש בנינו כאילו שחושבים בטיחות רק מעל לדפי הפורום ולא בשום מקום אחר.
אילו הם אלה אשר יפגעו בראש ובראשונה בעצמם(וזו רק שאלה של זמן)ואחר כך גם בכול אחד מאיתנו,ובספורט כולו.
חבל לכולנו
שאול שני
