הבדלים בין גרסאות בדף "טיסת המרחק הראשונה"

גרסה מ־11:11, 6 במאי 2010

טיסת המרחק הראשונה. כאן המקום לכתוב את סיפור טיסת המרחק הראשונה שלנו (בדומה למקבץ הסיפורים בערך כל ההתחלות).

תם לבנה: טוב שיש אוזנים לעצור את החיוך

מאי 1, 2010.

היה גדוללללל.

לא יודעת מאיפה להתחיל ...וטוב שיש לי אוזניים לעצור את החיוך שעד עכשיו מרוח לי על הפרצוף.

כנראה שכמו שתמיד אומרים "תפסיקי לצפות" (אורי- ציפית? מה ציפית? כיבסת את הציפיות?):

שמיים סגורים לגמרי. הפסימיות היתה באוויר ציפיות לא צופו שם...חשבתי מקסימום נרכס קצת.

לאחר התצוגה המרשימה של צ'ינו היו כמה ניצני אופטימיות יצאנו לאוויר עליה נעימה עם רוח כמו בהזמנה בול במידה הנכונה.

אחרי 10 דקות בערך בסביבות 900 אני כבר מעל המנזר מתלבטת אם לחזור קדימה או לצאת. מסתובבת עם כולם בסחיפה מערבה. חושבת לעצמי הנה זה קורה !!!\

הקבוצה מתחלקת ל-2. חלק מתרחקים מהר בגלייד קדימה. חלק יותר שמאלה ועולים. בחרתי בשמאל כי להגיע לעילוי. המרוחק מלפנים נראה לי רחוק.

מתקדמת עם העילוי בסיבובים עד שמחליטה לצאת לכיוון העילוי מימין לאנטנה. אחרי כפר כמה מגיעה בגובה יחסית נמוך, הכי נמוך מכולם.

אומרת לעצמי ולמצנח "לא - אין מצב שזה נגמר פה". לוחצת ספיד סיסטם (כך זה נראה כשמתרכזים) עד לעילוי. משתלבת ומתחילה לטפס תופסים גובה, חלק ממשיכים.

פתאום רואה את המאגר שכולם מדברים עליו, ואומרים שיש שם עילוי / או באנטנה בשרונה, שוב צריך להחליט ... (יותר מדי דילמות יש בספורט הזה, כל היום מתלבטת לנסוע לפה, אולי לשם עדיף ... לצאת, לא לצאת, לנחות, להמשיך לחפש, לעבוד, ללכת לרחף.... ).

נמצאת בסינק ורואה את אבי שאול באיזור שרונה מתחיל לטפס שוברת שמאלה ורצה לכיוונו מקווה להגיע. ואכן מגיעה מטפסת די הרבה זמן, ופתאום רואה את הכינרת נפרסת לרגלי: מחזה מדהים. בטח ביום עם ראות טובה זה מדהים ובטח רואים אותה הרבה לפני.

תוך חציית הרכס בסביבות ה800 מ' ממשיכה לטפס תוך כדי התקדמות לכיוון פוריה שם לדעתי הגעתי הכי גבוה: 1320מ'. היה איתי עוד מצנח שחור צהוב ששאל אם זו אני מי זה היה? לא זיהיתי. הוא יצא לפני אני המשכתי בסיבובים ובשלב הזה החלטתי לצלם כמה תמונות עדות שיהיו ראיות כי אף אחד כבר לא מאמין לי ... אחרי אחד באפריל, ואולי זה ישמע כתירוץ וגם אתם לא תאמינו אבל נגמרו הסוללות בgps אתם ודאי אומרים לעצמכם "כן כן נגמרו הסוללות בסדר..." אז להלן בתחתית הסיפור הארוך הזה.

בשלב מסויים יצאתי לכיוון אלומות ולמטה, כל הדרך בסינק מדי פעם הווראיו מצ'פר אותי באיזה ציפצוף קצר לקחת קצת אוויר אחרי כל היללות שלו (או יו יואוי).

שאלה: כשטסים עם ספיד סיסטם מרגישים הרבה פחות טרמיקות קטנות?

כי כל פעם שמרגישה איזה עילוי ומשחררת את הספיד הוואריו מצפצף הרבה יותר ברצינות מתארת לי שזה בגלל המהירות היותר איטית ולחץ חופה הדוק יותר עם הברקסים . אשמח לקצת דברי חוכמה וניסיון...

בקיצור ...או שמסתבר שלא יצא כל כך קצר:

אני כבר בכינרת. מעל הצומת של כינרת מאבדת גובה מנסה לחשב אם אגיע לצמח שוב מתלבטת... רואה שדה נחיתה טוב ומנסה לזהות את כיוון הרוח. על המים לא רואה כלום עושה סיבוב ונראה לי אותו דבר לכל הכיוונים. למרות שהייתי בטוחה שתהיה מערבית. רואה שהעצים גם לא זזים יותר מדי ,כנראה שאין רוח. רואה מתח גבוהה שחותך את השדה מחליטה לעבור אותו עושה שמיניות, מתיישרת לגלייד ונחיתה רכה. צרחות לאוויר, טירוף חושים אושר צרוף.

שבירו לשאלתך אין לתאר לפחות חצי..... ובינינו לפעמים אפילו הרבה יותר טוב מזה.

זהו מקפלת את הציוד צ'ינו יורם ואמנון אומרים שהם בסביבה ומגיעים תוך שלוש דקות מתקרבים לכיווני חשבתי שהם באים לעזור וחטפתי מקלחת... אמנון צילם. תודה על האיסוף.

למי שהגיע עד כאן ולא נשבר... מהחפירות שלי תודה.

ולכל מי שהיה היום תודה על יום נפלא שיזכר לנצח.

אדרי יקירי אומנם באיחור אבל הרבה הרבה מזל טוב, מה שבטוח שאת היום הולדת שלך אני לא אשכח בחיים.

מזל טוב גדול גם לאלדד שחווה איתי היום לראשונה את אותו הריגוש בדיוק.

תראו מה השעה (תם כתבה את ההודעה ב-4 בבוקר). לא בא לי שהיום הזה יגמר אבל מה לעשות לכל דבר טוב יש סוף ...לפחות עד לטוב של מחר - אז לילה טוב.

מקור: שרשור הברכות, בפורום רוח הקודש.

מנדי סופר: הראש בעננים

מרץ 28, 2010.

ב"ה זכיתי היום לעשות טיסת מרחק ראשונה - זה היה פשוט מדהים.

בטח לרבים מכם אין זו פעם ראשונה, אך לי זו פעם ראשונה שאני יוצא מהרדיוס של הר תבור ויוצא במחול יחד עם הטרמיקה החביבה שהגיעה סוף סוף והעלתה אותי ל 1100 מטר ומשם צפונה לכיוון צומת גולני.

זה היה לאחר ששמעתי שגבריאל ואריה יעקובי מגיעים אל הר תבור, טסתי ישירות לעמדה ובשעה 12:00 המראתי במשב יפה עם רוח דרומית מערבית. שהוציאה אותה ישירות מעל העמדה. לאט לאט ובבטחה במשך דקות ארוכות טיסה בגבהים של 600-700, עד שהטרמיקה לה יחלתי - הגיעה, ולקחה אותי איתה מעבר להר.

זה היה פשוט הרגשה נפלאה, הרגשה שאני נישא על כנפי נשרים. בהמשך הדרך מעל שדה אילן הצטרפתי לחבורה עליזה של ציפורים שתירמלו והעלו אותי לגבהים בחזרה עד 850 - משם הדרך גלשתי ישירות לצומת לביא בשדה שליד גבעת אבני...

סיימתי עם חיוך על הפנים, ועם הרגשה שהיה שווה... ועם הרגשה שנכונו לי עוד טיסות נפלאות בחברת אנשים נפלאים.

שיהיה לכולם חג פסח כשר ושמח - אצלנו הפסוק 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' מתקיים במלואו...

כל טוב - מנדי

יניב דדון: לבד בשמיים

לבד בשמיים, עם ספורט 2.

היום, 18 לאפריל 2009, אחרי שנה וחצי של פעילות ו 140 שעות באויר אני מגיע לתבור.

קצת פרפרים בבטן - לא כל כך בטוח שאני רוצה לטוס. ערן שחר ואדרי די משכנעים שכדאי.

עמית קדמי ממריא לפני עם 40 אחוז קריסה של כנף ימין שומר כיוון מעולה אך לא מוצא עילוי ונוחת מתחת לעמדה וזה ממש לא עושה לי חשק לטוס.

יושב עוד 5 דקות בעמדה ומחליט שכדאי לטוס. במקרה הכי גרוע אם אני ארגיש לא נעים באוויר אני אנחת למטה.

ערן שחר יוצא לאוויר ואני אחריו טס לכיוון דרום על ההר מטפס ל +200.

לא מוצא כלום ורואה את ערן (בזוית העין) 50 מטר מתחתי בסינק. רואה שאין לי מספיק זמן אפילו לחצות את הכביש ומחליט לנחות במגרש כדורגל. ערן ניגש לנחיתה ואני ממשיך אל הנחיתה שלי במגרש. 100 מטר מעל המגרש מרגיש איזה עילוי קטן ומחליט להסתובב עליו. רואה שאני בעילוי לא רע +1.5 לא עוזב ממשיך בערך 8 – 10 דקות. מציץ בואריו ורואה 1200 מעל גובה העמדה.

ברגע זה אני די לבד בשמיים ומחליט שהגיע הרגע: אני יוצא לקרוס!

מתחיל בגלייד לכיוון תחנת הדלק.

מחשבות של היכן לנחות: מכוון לכיוון יבנאל, מאבד גובה... מעל תחנת הדלק אני מוצא את התרמיקה השנייה שלי בגובה של 755 מטר. מסתובב 3 דקות. חצי סיבוב בסינק חצי בעילוי אחרי 3 דקות לא הרווחתי כלום וגם לא הפסדתי.

משום מקום מצטרף דורס. הוא לא מבין מה אני עושה וההרגשה שלי היא שהוא אומר לי "דביל אתה בכלל לא במקום הנכון בוא איתי" אני טס אליו ואז אני ממש ממורכז ואני עולה עד 1100 מטר. בחצי סיבוב אני רואה את התבור ואומר לעצמי: "מה זה לא עשיתי כלום אני ממש קרוב לתבור" ובחצי השני של הסיבוב אני רואה את מרגלות יבנאל. ממשיך בגלייד לכיוון יבנאל-שרונה. ממש לא מזהים את המדרון של שרונה או יבנאל. מגובה כזה, זה ניראה כמו פלטו. עכשיו הגובה שלי הוא 400 מעפ"ש בוחן אופציה לנחות.

מוצא לעצמי תרמיקה של +6 וחצי. מטפס לגובה של 1550. שואל בקשר אם בגובה הזה שווה להמשיך... בכל זאת, פעם ראשונה שלי ואני לא יודע מה צפוי בעמק. אף אחד לא עונה לי.

אני מסתכל סביבי: אין אף אחד. הרגשה מוזרה. אף אחד לא איתי לאורך כל הדרך. עוברת בי הרגשה של בדידות מוזרה. טוב - מה עושים? ממשיכים.

מזהה את השטח. טוב - אני מכיר את הצפון. ממשיך לכיוון צמח. 800 מעל צמח מוצא פיפס כאן ופיפס שם - לא משהו ששווה להסתובב. הבעיה היא שאני לא מכיר היכן עוברים חוטי חשמל והיכן כדאי לנחות. אני מכוון את עצמי לפי קו המים של הכינרת עד תחנת הדלק של האון. יש לי עדיין גובה - מחליט לחצות את הכביש ומוצא שדא נורמאלי, בוחן את הרוח ונוחת נחיתה מושלמת.

ההרגשה מדהימה במיוחד שאלעד נחת לידי, אז היה לי למי לפרוק את פרץ השמחה שהתחוללה בנשמתי (כמו שאמרתי לאלעד: "אם לא היית מגיע, בוודאי הייתי מחבק עכשיו איזה עץ ומספר לו הכל...").

היה לי כבוד לטוס היום עם כולם תודה תודה תודה.

עוד משהו לא פחות חשוב: תודה מיוחדת לשימי. אחרי הכול אני כאן בזכותו. לא חושב שיכולתי לעשות את הטיסה הזאת ללא הליווי הצמוד שלו באויר בצורה מנטאלית, ועל זה אני חושב שמגיעה לו הערכה.

טיסות בטוחות וקרוסים לרוב.

שלכם יניב.

מקור: ברכות בפורום רוח הקודש.

ערן שחר: ערן כבר נוחת

ינואר 10, 2009.

היום התחיל לאט. תכניות לכמון התבטלו בעקבות שינוי תכנית של הרוח ממזרחית למערבית. בבוקר שימי מתקשר ושואל אם מתאים לי להגיע לתבור. שאלה שיש לה רק תשובה אפשרית אחת.

מגיעים: שימי, רוני והח"מ. שעה 12 מגיעים לעמדה, הריקה עדיין, לרוחות מערביות חלשות. רוני יוצא ראשון בקדמית וגולש עד לנחיתה בלי כלום בדרך. אני רואה כמה חברה שרואים את רוני, מתאכזבים מהיום ונוסעים משם.

אני מחכה למשב בינוני, מניף ויוצא. בהתחלה אין כלום. אני טס לאורך ההר ורק מאבד גובה, בסוף יוצא לכיוון שדה הנחיתה. טרמיקה קלה בדרך שנגמרת מהר. קצת דרומה לשדה הנחיתה יש מדורה של גזם. אני מושך לכיוון, כבר 100 מ' בערך מעל השדה, פוגש בריח עשן באף וציפצוף נעים באוזניים.

מתחיל לטפס ואז שומע את רוני שואל בקשר, לחכות לערן או עלות? חכה, שימי עונה לו, ערן כבר נוחת. ככה??? בסדר. תמשיך לחכות.

אני מתעקש על עשן המדורה, יוצא וחוזר כמה פעמים אבל בסוף מצליח לחזור לסביבות 400 ASL. שימי מציע לי לחזור לכיוון ההר. אני פונה מערבה והפעם הטרמיקות יותר טובות. מתחיל לתרמל ב 360 ועובר לשמיניות קרוב להר. ממשיך לצבור גובה כל הזמן. כשאני מגיע לגובה העמדה גם שימי יוצא.

אני מטפס עוד מעל העמדה יחד עם שימי. בשלב מסוים הטי טי טי של הואריו מתחלף ל-טיטיטיטי. מכירים את התחושה? מגניב מבט מידי פעם למסך הואריו - 680 מטר, 750 מטר, 900 מטר, הקור מתחיל להיות מוגזם. למה לא חשבתי על זה כשמתתי מחום בעמדה עם 4 שכבות בגדים? 1150 מטר, מעל גובה בסיס ענן שלידינו, שימי יוצא מזרחה ואני אחריו. הקור לא מצליח להקהות את תחושת האושר העילאי. זהו, זה קורה. אחרי העבודה הקשה של התירמול אני מרשה לעצמי לנוח קצת והביט מסביב – התבור מאחורינו וראות לא רעה בכלל.

מעל כפר קאמה – עוד ענן ואני עולה מתחתיו בחזרה עד 900. שימי בערך 100 מטר מעלי. ממשיכים לכיוון שרונה לעוד ענן, אבל שם זה פחות או יותר נגמר כבר. עוד גלישה לכיוון יבנאל, עכשיו הקור מתחיל להיות נסבל. אני מוצא שדה נחמד לייד הכביש ונוחת. שימי גם נחת באזור דקה אחרי ורוני עשה איסוף.

זהו בקיצור. איזה יום מדהים. רק עכשיו אני מתחיל לעכל.

ערן

מקור: ברכות בפורום רוח הקודש.

ליאב סויסה: מחשבה אחת על ברד פסיפלורה

אוגוסט 02, 2008.

ראשית תודה לכל המברכים

כמה רציתי כבר לכתוב "הקרוס הראשון שלי". אז הנה זה הגיע.

סיפור טיסה: המראה בתבור 10:30- לאחר ריכוס של לפחות 45 דקות היא הגיעה תרמיקה של +5.7.

מגובה העמדה לגובה 850 מטר, תוך פחות מחמש דקות.

והנה אני מתרמל עם אריה יעקבי בתרמיקה של 3.5 עד גובה של 1200מטר QNH אני מחליט לצאת ואריה ממשיך עד 1500 משם מזרחה מעל כפר תבור סינק 3-4, מעל שדמות דבורה מרגיש מעט שהסינק נחלש, עכשיו אני בסינק סביר -1.5 מתקדם עם ספיד סיסטם במהירות של 65 קמ"ש בגובה 750 מטר QNH לעבר השדה השרוף מזרחית לשדמות דבורה ושם המתינה תרמיקה +5.5 שהעלתה אותי לגובה 1000מטר וסחפה אותי מזרחה עד העמדה ביבניאל.

בגובה הזה התקדמתי מעל יבניאל לכיוון אלומות.

בדרך מצד ימין לכביש כ-2 ק"מ לפני אלומות בגובה 400 מטר התחלתי לעלות עם תרמיקה יציבה +2.5 שכנראה הפיקו החממות תחתי עד לגובה 650 מטר.

בגובה זה אני מחליט על יציאה לכיוון אלומות מעל אלומות בגובה 420 מטר סיבוב רחב והינה היא שוב מעל הבריכה של אלומות מעט לפני המדרון תרמיקה שהתחילה +1 שהסתיימה מעל נהר הירדן בגובה 880מטר עם +4.7.

וכך להנאתי אני משקיף לראשונה בחיי בנוף עוצר הנשימה שנגלה לעיניי בגובה 880 מטר ורק מחשבה אחת על ברד פסיפלורה חולפת בראשי להשלמת הסיפור לאדרי ואבי בסוף היום.

חלפתי מעל הפסיפלורה בגובה 400 מטר מנפנף לשלום מלמעלה ומנסה לגמוע עוד כמה ק"מ לכיוון שדה נחיתה של מבוא חמה שוב תרמיקה +1.5 מסתובב ושומר גובה עד קיבוץ האון.

ואז נזכר שאבי הפנה אותי לאתר של שימי לראות סרט וידאו מהתבור לחוף האון ונזכר בדשא והחוף היפה למטה ואז תוך כדי שמיניות הנמכה מעל הרוחצים בחוף התיישרתי לנחיתה לפי הדגלים שהצביעו על צפונית נחתתי על הדשא נחיתה חלקה.

אך איזה יום.

שלא יגמר לעולם.

מקור:ברכות בפורום רוח הקודש.