הבדלים בין גרסאות בדף "נחיתה"

גרסה מ־13:09, 11 בפברואר 2010

ערך בהקמה.

"הטיסה היא הדבר השני הכי מרגש עבור האדם. הדבר הראשון הוא הנחיתה...

נחיתה ברוח חזקה

• נחיתה ברוח חזקה

תזמון הפלייר

נחיתה באפס רוח יכולה להיות עסק לא נעים אם לא יודעים כיצד לנחות.

מתי למשוך? כמה למשוך? נכון שאין תחליף לניסיון, וכמעט כל מרחף טרי, בשלב זה או אחר, ימצא את עצמו נוחת על הישבן או סתם מבצע נחיתה שמלווה במבטי "אני ממש מקווה שאין אף אחד שראה את זה!!! (ותודה לאל על כרית האוויר)...".

האיורים הבאים, בתוספת המאמר תזמון הפלייר בנחיתה יכולים קצת לעשות "סדר בעניינים".

נחיתה מושלמת א'

נחיתה מושלמת ב'

מהלכי נחיתה - מאמר מאתר "עגור"

מאת: ארנון הר לב.

היום נדון בנושא חשוב שניקרא הנחיתה. כידוע לכם בטיסה יש 3 שלבים ברורים:

1. ההמראה, כאשר אנו מתחילים את ההמראה בהתחברות לציוד והנפת המצנח ועד אשר אנו עוזבים את אתר ההמראה במצב טיסה עם מהירות וכיוון. את ההמראה אפשר להפסיק במידה ומשהו משתבש! (החלטה להמריא)

2. טיסה, זה החלק המהנה שנמצא בין ההמראה לנחיתה.

3. הנחיתה, בה נדון היום.

את הנחיתה בכלים לא ממונעים אין אפשרות לבטל. (שיפוט לנחיתה).

הנחיתה מתחילה באיתור מקום הנחיתה שיתאים לנו. במטוסים ובכלים ממונעים אחרים נהוג לבצע מה שנקרא הקפה. מטרת ההקפה היא לזהות מכשולים כיוון הרוח ולהתארגן.

חמש צלעות להקפה:

א. צלע מתה, זו הצלע שבה אנו עוברים מעל המנחת ובודקים כיוון רוח ומכשולים.

ב. צלע צולבת, סו הפניה ימינית או שמאלית בהתאם לנוהג שדה הנחיתה או החלטת הטייס.

ג. צלע עם הרוח, צלע זו מביאה אותנו לבסיס השדה.

ד. צלע בסיס, צלע זו מאפשרת לנו להתמקם מול השדה.

ה. פיינל, זו הצלע הסופית שהטייס בה מנמיך לקראת מגע עם המסלול.

כמובן שלנו לא מתאים בדרך כלל לבצע הקפה אולם הגישה מאפשרת לנו נחיתה יותר בטוחה.

אנו ניגשים לשדה הנחיתה למה שאנו קוראים ב"סיס השדה" שהוא דומה לצלע הבסיס בהקפה. ב"בסיס השדה" אנו מבצעים שמיניות הנמכה (במידה והגענו גבוהה מידי). כאשר גובה הכניסה לפיינל וניראה לנו מתאים אנו פונים לפיינל.

בצלע זו אנו בוחנים את מצבנו אל מול נקודת הנחיתה אותה בחרנו מראש. כאשר מומלץ לעבור למצב עמידה בשלב זה.

מומלץ לשחרר את ידיות הברקס כדי להגיע למהירות ה"טרים" של המצנח, מומלץ ללפף ליפוף אחד את ה"ברקס" ולהרים ידיים.

אנו בוחנים את עצמנו אל מול נקודת הנחיתה ויש 3 מצבים:

א. מצב ראשון, אנו רואים את נקודת הנחיתה הנבחרת הולכת ויורדת אל מתחת לרגלינו, משמע שאנו גבוהים מידי, יש אפשרות למשוך את ידיות הברקס כדי להגדיל את הגרר ולהקטין את יחס הגלישה, ויש אפשרות לבצע S אשר יאריך את מסלול הגישה ויאפשר לנו לנחות בנקודה הנבחרת .

ב. אנו רואים את נקודת הנחיתה הנבחרת הולכת ועולה, משמע שאנו נמוכים מידי, במקרה זה עלינו להגדיל את יחס הגלישה ולכן נעבור למצב ישיבה נרים את הרגליים ונשחרר את הברקסים כך שנעבור דרך ארוכה יותר ונתקרב ככל האפשר לנקודה הנבחרת.

ג. אנו רואים את נקודת הנחיתה לא עולה ולא יורדת, משמע אנו נמצאים בקו הגלישה המתאים להגיע לנקודה הנבחרת.

בכל המצבים מומלץ בגובה של כ 3 מטר לסחוט ברקסים לגובה הכתף ובערך בגובה של 1.5 מטר למשוך ברקסים עד הסוף. כמובן שמשיכת הברקסים היא יחסית ומתאימה לעוצמת הרוח ולמשתנים אחרים.

טיסה ונחיתה בטוחים!! ארנון הר לב עגור.

שיטות לאיבוד גובה

מידע חסר

שדה הנחיתה

זיהוי ובחירת מיקום הנחיתה

• אזור הנחיתה צריך להיות פנוי ממכשולים: עצים, ממטרות, קווי מתח גבוה.
• מגובה רב קשה לראות את קווי המתח, ולכן יש לחפש את עמודי החשמל. בין שני עמודי חשמל - עובר קו מתח.
• מרחפים חדשים באתר חדש: לא מספיק "לדעת בערך" היכן שדה הנחיתה. הגיעו אל שדה הנחיתה לפני הגעתכם לעמדה - במיוחד בעמדות כדוגמת הכמון בה לא ניתן לראות את שדה הנחיתה מהעמדה. הפנייה לתחקיר אירוע רלוונטי פידרהיטה 20-06-2002.

זיהוי כיוון הרוח

• ניתן לזהות את כיוון הרוח באמצעות צמחייה, עשן, גלים על מקורות מים, כיוון נחיתה של ציפורים ומרחפים אחרים וכו'.
• רצוי לבחון את כיוון הרוח במספר נקודות בשדה.

גישה לפיינל

אם השדה מספיק רחב, רצוי ליישם את השיטה הבאה, המאפשרת קשר עין קבוע עם הבול:

בשיטה זו יש להגדיר את "בסיס השדה", ולהשלים שמיניות (בעלות סיבובים גדולים מ-180 מעלות - על מנת למנוע מצב שבו אנו מתקדמים תוך כדי השמיניות לכיוון הבול), מכוונים לכיוון הבול, ומתקנים עם S-ים אם יש צורך (לא קרוב לקרקע).

השיטה השניה, שתתואר להלן, מתאימה לשדה מוגבל יחסית (שיטה זו מיושמת במטוסים): איבוד גובה בספירלה, או ב-360 בסינק > גלישה במורד הרוח > גלישה בניצב לרוח > ביצוע גישה סופית (פיינל) נגד הרוח. חסרון השיטה הוא אובדן קשר עין עם הבול בזמן איבוד הגובה.

נחיתת דיוק

"נחתתי בטוות של כמטר אחד ממרכז הצומת, הבטתי מסביב גאה, אם מישהו ראה .... אם מי מהצופים מעריך את ההישג. באותו יעף של מבט אני רואה אנפה מגיעה פרושת כנפיים ומבלי משים נוחתת כבדרך אגב על קודקודו של עמוד חשמל.", אבנר קובלינר כותב ב"זן ואומנות הרחיפה במצנח"

הגדרה: דיוק בנחיתה או "נחיתת דיוק". אלמנט תחרותי נוסף בספורט מצנחי הרחיפה. באנגלית: Accuracy.

שיטת הנקודה הקבועה

לרוב אנו שואפים לשפר את ביצוענו בספורט בתחומי מרחק הטיסה, גובה הטיסה ומיומנות השליטה בחופה, אך לא תמיד מקדישים מספיק זמן לשיפור מיומנות הנחיתה: תכנון ודיוק בנחיתה. נכון, רבים יגידו שזה לא מה ש"קובע", אבל כולם יסכימו שידע בנחיתה מדוייקת יכול לפעמים לחסוך כסף ובריאות.

שיטת הנקודה הקבועה הוזכרה לראשונה בסיפרו של דניס פאגן בהתייחסות לנחיתה של גלשן אוויר, אולם שיטה זו ניתנת ליישום גם כאשר טסים במצנח רחיפה: "אם נבחן את הנגלה לעינינו בזמן הטיסה, נוכל להבחין כי חלק מהעצמים המופיעים בשדה הראייה עולים באופן יחסי וחלקם יורדים, כאשר ביניהם קיימת נקודה הנשארת קבועה במקומה. נקודה זו היא מקום הנחיתה העתידי. אחד היתרונות של שיטה זו, שהיא משקללת את השפעתם של כיווני הרוח, התרמיקות וכדומה, המתבטאת בתזוזת הנקודה הקבועה. תוספת גובה תזיז את הנקודה כלפי מעלה (הנקודה מתרחקת), ואיבוד גובה, כתוצאה מאיבוד גובה, כתוצאה מזרם יורד, יזיז את הנקודה כלפי מטה (הנקודה מתקרבת).

דוגמה לשימוש בשיטת הנקודה הקבועה: אם אתה מתקרב לשדה הנחיתה, וברצונך לוודא שתצליח לעבור את קו המתח הגבוה בבטחה, בחר עצם כלשהו הנמצא מאחורי קו המתח. לצורך הדוגמה נניח שבחרת בשיח. עתה, אם השיח עולה ביחס ביחס לקו המתח, קיימת סבירות שתעבור מעל הקו, ולהיפך: אם השיח יורד ביחס לקו המתח, משמע שלא תעבור. כמובן שתרמיקות וזרמים ישנו את התוצאה, אך עדיין תתקבל תחזית די טובה לגבי אופי הנחיתה, ותוכל לחפש שדה חלופי אם תראה שיש צורך בכך.

מקור: מאמר בנושא נחיתה של גלשני אוויר, מאת מרק מנועים, מאגזין "כנפיים", גיליון 11.

שיטה נוספת לשימוש בנקודה הקבועה, במצנחי רחיפה בלבד: בוחרים את הנקודה הרצויה (למשל: קו המתח), נשארים עם המבט עליה ומרימים את השפיץ של הנעל שלנו שיגע בה או יסתיר אותה... ומשם ממשיכים לפי אותו הרעיון המתואר בקטע לעיל.

על הזדקרות בנחיתה

מאת: אלעד סיני, יוני 2008.

הרבה אנשים נגשים לנחיתה עם ברקסים משוכים (מדי) מה שמגדיל את זווית ההתקפה של מצנח.

אמנם המצנח עדיין לא מזוקר אבל תרמיקה קטנה שנכנסת עלולה להגדיל את זווית ההתקפה של המצנח ולגרום להזדקרותו.

לפני נחיתות בהרים אנחנו צוברים מהירות לפני ההצפה: אותם החוקים חלים ברכס.

אמנם ברכס אנחנו נוטים להרגיש בטוחים כי יש רוח שאנחנו נעמדים מולה ואנחנו לא צריכים לרוץ בנחיתה אבל הרבה אנשים שוכחים שהמצנח מזדקר גם כשיש רוח, לכן לא מומלץ לעמוד מול הרוח עם ברקסים משוכים יותר מדי. עדיף ללכת סביב ולנסות שוב עד שרוכשים את המיומנות לנחות בלי צורך להעמד מול הרוח עם ברקסים משוכים עד התחת.

יש לי חבר שחווה את אותו הדבר בזכרון בגובה 3-4 מטרים בנסיון נחיתה בעמדת ההמראה לאחר 5 נסיונות מוצלחים הרגיש בטוח בעצמו ובפעם האחרונה באה תרמיקה והמצנח הזדקר. הבחור פרק את כף ידו בגלל ששלח את הידיים אחורה מהפחד.

בקיצור: אם הצלחתם פעם אחת או פעמיים ואפילו חמש זה לא אומר שפעלתם נכון, וחשוב ללמוד מנסיונם של אחרים ולהבין איך פועלים הדברים. אני תמיד מעיר לאנשים שלא שמים לב לדברים מסוכנים שהם עושים חלק מקשיבים ולצערי הרב הרבה מאוד בגישה של "אני בסדר גמור, מה אתה מבלבל לי את המוח".

חשוב מאוד להבין שישנם עוד גורמים שצריך להביא בחשבון בכדי להמנע ממצבים שפיקח יודע לצאת מהם, לא חבר שלי שהתרסק בזכרון ולא דוד פרנק ולא עוד הרבה אנשים שחוו את זה האמינו שזה יקרה להם, הם פשוט לא לקחו בחשבון את אחד הגורמים שהוא הכי לא ידוע.

מקור: דיון בנושא שבירת מרפק בנתניה, הזדקרות טנדם.

כללי

• חוק מרפי של הנחיתה לטייס החדש: אם תתמקד באובייקט שעליו אינך רוצה לנחות... תנחת בדיוק עליו.