הבדלים בין גרסאות בדף "שיעור טיסה מחיוויאי"

גרסה מ־20:07, 28 בדצמבר 2009

סיפורה של טיסה במבוא חמה בה חיוויאי הצטרף לצחי רייל לטיסה והראה לו איך עושה את זה המאסטר, חוויה מדהימה של פעם בחיים. קרא אודות החיוויאי בויקיפדיה העברית

שעור טיסה קצר מהמסטר:

טיסה משותפת יחד עם חוויאי במבוא חמה‏ 28.8.2008

התכנסנו לנו חברי רוח הקודש ל"אירוע אפקט" במבוא חמה מאותם אירועים שמתקיימים פעמיים שלוש בשנה, מתכונת האירוע פשוטה באים בחמישי בערב מרחפים עד השקיעה שאחרי זה ערב הווי,בידור והמון אוכל, ישנים באוהלים בעמדת ההמראה וטסים שוב בשישי בבוקר.

התחזית דיברה על רוחות חלשות ליום חמישי אז חשבתי שכדאי להגיע מוקדם כבר ב 17:00, אבל ב 14:00 כשבדקתי את השבשבת באינטרנט וראיתי שהרוח באזור ה20 קמ"ש החלטתי לצאת מוקדם יותר ולהגיע כבר ב 16:30, ההימור השתלם ובעמדה היו עוד מספר מרחפים שחשבו כמוני ובאו מוקדם. בזמן שאני מכין את הציוד לטיסה המריאו אוהד סחלב ויורם קדם והתמקמו להם בנוחות כ 100 מטר מעל העמדה (העמדה ב 360 מפ"י ו550 מעל שדה הנחיתה), מה שגרם לי רק למהר יותר.

נרתם למצנח, מפעיל את המכשירים וניגש להמראה, מוודא שוב שכל הרצועות סגורות המכשירים עובדים והברקסים לא מסובכים ואפשר להמריא. הנפה קלילה ,מסתובב ,שני צעדי ריצה ואני באוויר.

טרמיקות של 2-1 מטר/ש' רחבות מאוד ורגועות, אני מסתובב לי בסיבובים רחבים ועולה ללא מאמץ אני כבר בגובה של אוהד ויורם אבל אני נסחף אל מאחורי קו המצוק, אני עוזב את הטרמיקה וחוזר החוצה, מגיע לטרמיקה הבאה כמעט בלי לאבד גובה וממשיך לטפס, אחרי כ 10 דקות אני כבר ב 670 מפ"י (310 מעל העמדה) הנוף של הכינרת ורמה"ג מתחתי ועוד כמה מצנחים שבינתיים המריאו, הכול נראה טוב ויפה – אפשר להתחיל לטייל. קורא ליורם בקשר שיבוא איתי צפונה לאורך הרכס לכיוון כפר חרוב ועוזב את הטרמיקה צפונה.

אני מפסיק לעלות אבל זה נראה בהתחלה שברגע שאני עובר את השקע ברכס שבין העמדה לקיבוץ מבוא חמה אני חוזר לגובה, עובר את הקיבוץ ועדיין יורד אבל אומר לעצמי "נו טוב אז נטפס כבר בכפר חרוב". לכפר חרוב הגעתי כבר בגובה הרכס ואין שום סימן לעליה, מסתובב מול הקיבוץ ומתחיל לחזור דרומה, אני כבר מתחת לרכס ומולי מגיעים יורם בגובה שלי ואוהד מעט מעל הרכס, באזור ברכת הקצינים אני מוצא עילוי קטן ומתחיל לעבוד עליו אבל העילוי קטן לא יציב וחמקמק והמהירות הקרקעית שלי בסביבות ה30 קמ"ש (אין כמעט רוח) אבל אני עקשן ונלחם על כל מטר, יורם מצטרף אלי למלחמה ואוהד עובר מעלינו וממשיך צפונה (ואחרי שתי דקות שוקע לגובה מאוד נמוך מצפון לכפר חרוב), אחרי כמה דקות יורם עוזב אותי והולך לחפש את מזלו במקום אחר, אני ממשיך במלחמת ההישרדות שלי עוד 10 דקות ומצליח להגיע 20 מטר מעל הרכס אבל אז העילוי הולך ונחלש, רוב הזמן אני שומר גובה אבל כל מטר שאני מאבד אני כבר לא מצליח להחזיר.

7 דקות נוספות ככה ואני כבר 100 מטר מתחת לרכס, אני כבר מתחת למדרגה התחתונה של הרכס בריכת הקצינים הרבה מעלי ואני טס כ 10 מטר מהסלעים מגרד ומחכה שהעילוי היקר יחזור אבל הוא לא ואני בקושי שומר גובה.

פתאום משום מקום מופיע חוויאי ענק בגובה שלי וחותך אותי מצפון לדרום מטרים בודדים מהחופה שלי, ציפור ענקית עם מוטת כנפיים של כמעט 180 ס"מ שמסתכל עלי בעיניים צהובות בוהקות ונראה כאילו חושב לעצמו "וואי, איזה מוגבל". אני פונה ישר אחריו למרות שאני יודע שדורסים לא אוהבים לטוס יחד עם מצנחים מה גם שהוא מהיר ממני בכמה עשרות קמ"ש, אבל אני חושב שבמצבי אין לי מה להפסיד כי כבר מזמן אין לי אפילו גלייד לשדה הנחיתה של מבוא חמה וגם ככה אני כבר צריך לחזור דרומה אז נטוס אחריו עד שהוא יעלם אולי הוא יסמן לי משהו.

אני מתיישר מאחורי הציפור כ10 מטר מאחוריו כשהוא גבוה מהמצנח שלי במטר וחצי.

ואז החוויאי עושה את מה שמעולם לא ראיתי ציפור עושה, הוא מציץ אלי אחורה מבין רגליו ומאט את מהירות טיסתו למהירות שלי, כאן הדמיון שלי קצת נכנס לפעולה כי הצווחה שיצאה מגרונה של הציפור נשמעה לי כמו "בוא אחרי מוגבל". אני מתיישר על קו הטיסה של הציפור ולא מאמין – אני שומר גובה למרות שהמהירות הקרקעית שלי 32 קמ"ש וברור לי שהרוח מאוד חלשה. ככה אנחנו ממשיכים בטיסה דרומה מגרדים את הרכס מעל הסלעים כשמדי פעם הציפור מציצה אחורה ושומרת על אותה המהירות שלי, הציפור גולשת בעדינות ימינה ועולה טיפה אני אחריה וגם עולה טיפה, הואריו שלי פולט צפצוף בודד וציפור עונה לו בצווחה קצרה, ממשיכים לטוס הציפור גולשת קצת שמאלה ושוב עולה טיפה אני שומר בקנאות על קו הטיסה שלה ועולה אחריה הואריו מוציא שני צפצופים והציפור שוב עונה לו בצווחה קצרה. אני בהלם ממה שקורה ורק חושב "איך הוא מרגיש עילוי כל כך קטן עוד לפני שהוא מגיע אליו?". ככה אנחנו ממשיכים בטיסה של כקילומטר כשהציפור מציצה עלי אחורה ומתקשרת עם הואריו בצווחות ואני מצידי מנסה ללמוד ממנה איך להרגיש עילוי כמעט אפסי כשברור לי שהשיעור לא ימשך לנצח ואני צריך ללמוד מהמסטר כל פיסת מידע שהוא משחרר לי, והוא טס בצורה מושלמת מנצל כל מולקולה של אוויר שעולה, מושך אותי בקו טיסה עקמומי אבל אפקטיבי בצורה מדהימה ואני חושב לעצמי "מושלמת, טיסה מושלמת".

קצת לפני קיבוץ מבוא חמה ועדיין הרבה מתחת גובה הרכס, הרכס מתחיל לקבל קימור למפנה יותר צפוני, קצת לפני הקימור יש וואדי עם צמחיה ירוקה שמעידה על מעיין, והציפור טסה ישר לתוך הוואדי כאילו שהוא לא רואה את הקיר מולו, אני מחליט לסמוך על המסטר ולשמור על קו הטיסה שלו. ממש לפני הקימור של הרכס הציפור פונה בקשת ימינה ומזנקת למעלה בכניסה מושלמת ישר לתוך הטרמיקה ונעמדת בתוך העילוי כמו שאנחנו נעמדים במעלית ולוחצים על הכפתור של קומה חמישית. אני מנסה לשמור על אותה קשת כמו הציפור והמצנח נכנס לעילוי בצורה חלקה שכמעט ולא צריך לרסן אותו אבל אני לא יכול לעמוד במקום אני צריך לעבוד עכשיו, העילוי טוב ואני מתחיל בשמיניות שאני בטוח שעכשיו הציפור תעזוב אותי, אני מושך יותר מדי דרומה ומבין את זה רק שאני כבר מחוץ לעילוי, פונה חזרה צפונה והנה היא מולי עומדת במקום במרכז העילוי בלי מאמץ בכלל. אני חוזר לעילוי וממשיך בשמיניות הפעם יותר הדוקות. בדיוק שאני עובר את גובה הרכס בטיפוס של 2 מטר/ש' הציפור עוברת כ 5 מטר מולי נועצת בי שוב את העיניים הצהובות בוהקות ומשחררת צווחה ארוכה שנשמעה לי כמו "מפה תסתדר לבד", שוברת ימינה חזק ונעמדת על הסלעים, התחלתי להסתובב 360 בטרמיקה, בסיבוב הראשון עוד ראיתי אותה מביטה בי כמו מורה שרואה את התלמיד שלו יוצא לדרך עצמאית, אבל אני עולה ב 3-2 מטר/ש' והרכס נעלם מהר מתחתי ואני מסתובב מנסה להבין מה בדיוק קרה לי כרגע.

עליתי עם הטרמיקה ל640 מפ"י ויצאתי דרומה לכיוון העמדה,אני מתחיל להביט מסביב כל המצנחים שבאוויר מתחת לגובה הרכס ובדרך לנחיתה למטה, יורם ואוהד כבר נחתו למטה מזמן. מעל הרכס יש רק את הגלשן של אילן סלם שבא מולי, בצד הדרומי של קיבוץ מבוא חמה אני מוצא עוד טרמיקה חלשלושה (הפעם בכוחות עצמי) אילן מצטרף אלי לטרמיקה ושנינו מסתובבים כשהוא מהיר ממני בהרבה ואני מקפיד לא להיות מעליו כי אני יודע שעם גלשן קשה לראות למעלה ואני רוצה שנשמור על קשר עיין, אני לא צריך לשמור על זה יותר מדי זמן כי הוא מסיג אותי למעלה ויוצא לנחיתה מאחור. אני ממשיך עם הטרמיקה החלשה עד ל630 וטס לכיוון העמדה, רציתי לנחות בעמדה אבל כל המצנחים היו מתחת לגובה העמדה מה שאומר שאם אני מפקשש את העמדה בנסיון הראשון אני יורד למטה, ב 470 אני פונה מזרחה לכיוון צומת הכניסה, נחיתה רכה על שביל הכניסה וחיוך מאוזן לאוזן.

שעה טיסה וחוויה לכל החיים.

עד כמה שישמע מוזר הסיפור הוא אמיתי לגמרי.

צחי רייל.

[קטגוריה:סיפורים]