גרסה אחרונה מ־11:43, 18 באוגוסט 2010

בעריכה

הועדה הציבורית הבינלאומית לגלשני אוויר ומצנחי רחיפה (ה-FAI) מגישה:

PARA PRO - תקנים בינלאומיים מומלצים בנושאי בטיחות והדרכה של מצנחי רחיפה[עריכה]

מהדורה: 2008. תרגום: יעל גולדמן, 2010.

תקנים אלו מיושמים בבית הספר לרחיפה 7Winds

מסמך זה מאושר לשימושו של כל אדם הפועל ויוזם להעלאת רמת הבטיחות והדרכה במצנחי רחיפה.

לא לשימוש מסחרי.

מקור: http://www.fai.org/hang_gliding/system/files/parapro_2008.pdf

מבוא: עקרונות השיטה הבטיחותית להדרכת רחיפה[עריכה]

הערה: מאמר מבוא זה נכתב בשנת 1980 על ידי שטיין ארנה פוסום (Stein Arne Fossum), כאשר הגה לראשונה את שיטת PARAPRO. פרט לשמות השלבים, אשר שונו, מובא לפניכם המאמר המקורי.

ייתכן כי פסקאות מסוימות במאמר יראו מעט מיושנות, אך העקרונות הבסיסיים המובאים במאמר זה הינם נצחיים. מאמר זה מתייחס להמראה רגלית בלבד (לא גרירה). ההיסטוריה של מצנחי הרחיפה נכתבה תוך מספר מועט של שנים, כאשר מחסומים ושיאים נשברים מידי יום ביומו.

פעילות הרחיפה התפתחה בזמן קצר לפעילות אווירית ענפה, ועל כן הצטרפות לספורט ללא הדרכה נאותה הופכת לדבר מסוכן ומורכב הרבה יותר משנה לשנה, בעוד הצטרפות לספורט בלווי הדרכה מסודרת והדרגתית מקטינה את הסיכונים באופן משמעותי.

המרוץ בין חברות מצנחי הרחיפה לפיתוח כנף יעילה יותר, מהירה יותר וטובה יותר –מתייחס לעיתים קרובות באופן זניח לטבעו האנושי של האדם: האדם זקוק לתקופת הסתגלות על מנת לבצע משימות חדשות בצורה בטיחותית.

שיטות ההדרכה הבטיחותיות מתייחסות לתרגולים ממושכים על פני הקרקע, על אף שהמציאות שאליה נחשף הטייס החדש מציגה אשליה שזהו דבר פשוט לטוס גבוה יותר ורחוק יותר.

התבוננות בהיסטוריה של מצנחי הרחיפה גורמת לנו להתייחס בהערכה גדולה לרמות הטיסה המכובדות אליהן הגיע הספורט בזמן הקצר מאז היוולדו (בהתייחס להמראה רגלית ולטיסה לא ממונעת בלבד).

ניתן לחלק את התפתחות הספורט ל-5 שלבים עיקריים הדומים מאוד לשלבי התפתחותו של ענף גלשני האוויר (מלבד השוני הבא: במצנחי רחיפה, שני השלבים הראשוניים משולבים זה בזה, בגלל הנוחות והקלות שבהמראה ומהירות הטיסה הנמוכה יחסית לגלשן).

חמשת השלבים של התפתחות הספורט הם גם חמשת השלבים אותם טייס מתחיל צריך לעבור. תאונות עלולות לקרות בעיקר במעבר לרמה גבוהה יותר.

חמשת השלבים[עריכה]

5. טיסות מרחק (XC).

4. דאייה מתקדמת (דאייה בתרמיקות).

3. דאייה בסיסית (דאייה בתנאי רכס).

2. טיסות גובה (טיסות ותמרונים בסיסיים ללא דאייה). בשפת הסלנג המקומית: "גירזונים".

1. שליטה קרקעית.

כל שלב חדש מתבסס על השלב הקודם (שיטת "מדרגות") ודורש רכישה של ידע ויכולות חדשות. זהו סולם הדרגות הבסיסי בו אמור על תלמיד רחיפה לטפס על מנת לנהל בבטיחות את קריירת הטיסה שלו.

כמובן שקיימות דרגות נוספות כגון: טיסות מנוע, טיסות אירובטיקה וטיסות ניסוי, שכולן נחשבות כדרגות שאינן בטיחותיות לטייס מן השורה, ולכן לדרגות אלו יעברו רק טייסים מומחים על ידי תוכנית הדרכה אישית (עד שתמצא הדרך הבטיחותית ליצירת תוכנית הדרכה בטיחותית המתאימה לציבור הרחב).

הערת המתרגמת: הפסקה האחרונה נכונה אולי רק לטיסות ניסוי. בעולם כבר קיימות תוכניות הדרכה ציבוריות להכשרה של טייסי מנוע או קורסים באירובטיקה.

מלבד השלבים הבסיסיים המתוארים לעיל, ישנם שלבים משניים שטייס בדרך כלל נדרש לעבור: מעבר לציוד חדש, טיסה באתר לא מוכר.

בכל פעם ששלב חדש מתבצע על ידי לימוד עצמי, גדל הסיכוי לתאונה. לא מדובר על שלבים שהם יוזמה חלוצית (לילנטל*), אלא על שלבים או פעולות קיימות. ביצוע של תמרון "חדש" על ידי לימוד עצמי מעלה בעשרות מונים את הסיכוי לתאונה. בעוד ביצוע של אותו תמרון תוך הדרכה הולמת, מקטין את הסיכונים.

הערת המתרגמת: אוטו לילנטל (1848-1896) המוזכר במאמר, הוא טייס גרמני, אשר נחשב "ממציא" הדאייה הלא ממונעת.

אם נחקור אודות הסיבה לכך שהגורם מספר אחד למרבית התאונות הוא טעות טייס, נגלה שהטעות התבצעה בזמן שהטייס ניסה לבצע מטלה או משימה שאינו מכיר, או שפגש תנאים שאינם מוכרים לו, או שמעבר ליכולותיו. במילים אחרות: כאשר הטייס ביצע משהו שאסור היה לו לבצע.

האמצעים למניעת מרבית התאונות קיימים: הן בשל הידע שנצבר מניסיונם של קהילת המרחפים, והן בשל הידע שנצבר בעולם התעופה והדאייה הכללי. משמעותו של ידע, היא הן בידע אודות הדרך לביצוע, והן בידע אודות המגבלות הבטיחותיות לביצוע. אחת הדוגמאות היא טיסה בתוך עננים: כל טייס רחיפה שפוי יודע שזה מאוד מסוכן לטוס בתוך עננים - ניתן ללמוד זאת ממדריך או מהכתובים - ולא על ידי הרג עצמי.

כיום, בספורט הרחיפה, כמו כל שאר עולם התעופה, קיים הידע המאפשר התקדמות בטיחותית בסולם הדרגות. מה שנשאר הוא להכניס את סולם הדרגות למבנה של סילבוס הדרכתי.

סולם השלבים – מבט מקרוב[עריכה]

בואו נתבונן שוב בחמשת השלבים של סולם השלבים:

כפי שצוין קודם, תאונות יקרו בדרך כלל בעת המעבר לשלב גבוה יותר. הדרכה מסודרת הפועלת על פי שלבי קושי "תרכך" את המעבר בין השלבים השונים.

הערת המתרגמת: אין קשר בין הרמות המתוארות לעיל לדרגות רחיפה של האגודה הישראלית למצנחי רחיפה.

יכולתו של אדם להטיס מצנח רחיפה מתחלקת ל-4 מרכיבים עיקריים, שאותם ניתן לטפח:

1. ידע (תיאורטי)

2. מיומנות (ידע מעשי)

3. ניסיון

4. אוויראות (תרבות טיסה)

מיומנות. מיומנות של טייס הרחיפה היא דבר מדיד מכיוון שהיא נגזרת ישירה של יכולתו לבצע מטלות, תמרונים, ובשליטה שלו בכנף בתנאים שונים או בסיטואציות שונות. מיומנות הטייס היא גם נגזרת של אוויראות (תרבות טיסה) טובה – אולם אוויראות היא ענין שקשה לאמוד או לדרג אותו.

מדריך טוב נמדד בכך שתלמידיו הם בעלי רמה גבוהה של תרבות טיסה, עוד בטרם יצאו לטיסתם הראשונה.

ידע תיאורטי וניסיון הם רק ה"כלים" התורמים לשיפור מיומנות הטייס והאוויראות שלו ובכך משפרים את יכולת הטיס שלו. כלים אלו הם מרכיבים חשובים בתהליך הלמידה, אולם הם כשלעצמם אינם מספיקים למדידת יכולת הטסה.

מיומנות, אם כן, היא דבר מדיד. ידע תיאורטי וניסיון, על אך שהינם מדידים - אינם מאפשרים מדידה של יכולות הטסה. בהתבסס על שתי הטענות הנ"ל, נבנתה תוכנית האימונים של חמשת השלבים. תוכנית זו נועדה ללוות את ההתקדמות הטבעית של החניך, והמעבר בין השלבים מבוסס על מדידה של מיומנות. כמובן ששלושת המרכיבים הנוספים שהוזכרו לעיל באים לידי ביטוי בתוכנית, אך אינם מהווים בסיס למעבר בין שלבים.

בעולם התעופה הכללי, כל אדם שטס מחזיק ברישיון: רישיון מתלמד או רישיון טייס. רישיון מתלמד יאפשר לטייס לבצע פעילות כלשהי רק במסגרת הדרכתית, ועל פי הוראות המדריך שלו. קבלת רישיון טיס מלמדת על כך שהטייס יכול לבצע פעילות עצמית, ולמעשה משמעותה: הטייס יכול לדאוג לעצמו ולבטיחות שלו. קבלת רישיון טיס אינה מלמדת על כך שהמחזיק ברישיון "יודע הכל" ואינו זקוק לשום הדרכה נוספת. הטייס מסוגל לדאוג לעצמו בתוך מעטפת המגבלות של הדרגה אליה הוא שייך. כאשר ירצה להמשיך לדרגה הבאה, יזדקק להדרכה מתאימה.

קידוד הדרגות בצבעים[עריכה]

(ה"חגורה השחורה" של עולם הרחיפה)

כל רמה תקודד בצבע עבור זיהוי מהיר. הרעיון הוא שהטייס או המתלמד יענוד סימן זיהוי כלשהו בצבע התואם לרמתו, על מנת להבחין בין חניך ובין טייסים בדרגות השונות (מעבר בין דרגות יעשה באישור מדריך).

מלבד תרומת הסימון בצבע לשמירת הסדר בעמדות ההמראה, לסימון תרומה חשובה בהדרכת מתלמדים: שיטת המדרגות לא רק יוצרת מוטיבציה אצל החניך להגיע לדרגה גבוהה יותר, היא גם מפרטת לחניך את הדרך להשיג דרגה זו באמצעות טיפוס לדרגה הבאה שנראית "שפויה" ומושגת ביחס לקודמתה.

הערה: הדרגות מתויגות מצהוב לחום. הדרגה השחורה (כמו "חגורה שחורה") מתארת דרגת מסטר או הדרגה הגבוהה ביותר של אוויראות, מיומנות, ידע וניסיון.

תאור כללי של תוכנית ההדרכה PARA PRO[עריכה]

מטרת התוכנית היא לסייע לעוסקים בספורט הרחיפה להתקדם בבטחה ובהנאה עד הפיכתם לטייסים אמיתיים.

משמעות הדבר, שחובה עליהם להיות מסוגלים לקבל בהנאה ובהערכה את היופי והחופש בספורט, ולא לקחת סיכונים מיותרים העלולים לגרום לפציעה או להשעייתם מפעילות (כתוצאה מחוסר רצונם לדאוג לבטיחות, להנאה ולחופש של עצמם וגם של הסובבים אותם).

יכולתו של טייס רחיפה מבוססת על ידע (תיאורטי), מיומנות, ניסיון, איכויות אישיות (כישרון) וגישה בריאה. יכולת זו מאפשרת לחניך להתפתח בהדרגה לטייס עצמאי ו"אמיתי" כפי שמתארת מטרת התוכנית. התפתחות של יכולת זו היא עניין של חינוך. הדרך היעילה, הנוחה והבטוחה ביותר להקנות חינוך נכון היא באמצעות תוכנית לימוד מסודרת, הדרגתית ובטיחותית.

תאור התוכנית[עריכה]

תוכנית ההדרכה כוללת 5 שלבים – שיטת המדרגות. השלבים הטבעיים שנבנו עבור תוכנית ההדרכה הם בעצם נגזרת של שלבי התפתחותו של ספורט הרחיפה מאז היוולדו. שיטת מדרגות משמעותה שכל שלב הוא מעט קשה יותר ומתקדם יותר משלב שלפניו. תוכנית זו מכילה גם את ההפרדה בין שלבי "חניך" ושלבי "טייס": חניך אינו יכול לפעול בשום מקרה באופן עצמאי. טייס יכול לבצע פעולות עצמאיות במעטפת השלב בו הוא נמצא.

חמשת השלבים[עריכה]

1,2 שליטה קרקעית וטיסות בגובה (כתום – חניך) 3 דאיית רכס (ירוק – טייס)

4 דאיית תרמיקות (כחול – טייס)

5 טיסות מרחק (חום – טייס).  

הפרדה בין סוגי המשתתפים[עריכה]

חניך:

חניך הוא אדם המפעיל מצנח רחיפה בשלבי לימוד ראשוניים. יכולתו לדאוג לבטיחות אישית היא מוגבלת. משמע, שכל פעולות הרחיפה שלו חייבות בהנחיית מדריך. המדריך יהא זה אשר ידאג לקבלת ההחלטות ולביצוען ברמת בטיחות נאותה.

טייס:

טייס הוא אדם המפעיל מצנח רחיפה, אשר מסוגל לדאוג לבטיחות האישית והקבוצתית במסגרת מעטפת השלב בו הוא נמצא, מסגרת החוקים, כללי האוויראות הנהוגים ורמת אימונים מספקת.

מן הסתם, טיסה עצמאית בתוך מעטפת שלב מסוים, דורשת רמת טיסה גבוהה יותר מהרמה הנדרשת לטיסה מודרכת באותו השלב. טיסה עצמאית משמעותה עצמאות מבחינת: קבלת ההחלטות, זהירות (בטיחות), שיקול הדעת. שיקול הדעת גם כולל את ההחלטה האישית של הטייס מתי לקבל הדרכה או עזרה נוספת.

המלצות בנושא הדרכה ומגבלות בטיחות[עריכה]

חניך. חניך יטוס תמיד בהשגחת מדריך.

חניך יטוס תמיד על חופה ורתמה המתאימות לרמת חניך, ואשר נבדקו על ידי המדריך שלו. כל שינוי או תיקון בציוד בו משתמש החניך יבוצע רק באישור המדריך. חניכים יטוסו רק בתצוגות או בתחרויות אשר הולמות את שלב ההדרכה בו הם נמצאים, וגם זאת – רק בהשגחת מדריך.

טייס. הדרישה הראשונית והבסיסית ביותר מאדם שהוגדר כטייס היא להכיר ולנהוג על פי הנהלים המקובלים באתרי הרחיפה השונים, ולפעול על פי נהלי וקודי האוויראות המקובלים.

טייס חייב לטוס במעטפת המגבלות של הדרגה שלו. טייס לא יטוס בתצוגות או בתחרויות אשר דורשות רמת תעופה גבוהה מהדרגה אליה הוא שייך. גיל מינימלי. הגיל המינימלי המומלץ להטסת מצנח רחיפה הוא 16 שנים. מרחף שעדיין לא מלאו לו 18 ידרש באישור כתוב מהוריו או מאפוטרופוס חוקי.  

תיאור מרכיבי השלבים: ידע תיאורטי, מיומנות מעשית וניסיון[עריכה]

ידע תיאורטי[עריכה]

חניכי שלבים 1, 2 ו-3 יקבלו הדרכה עיוניות, תדריכים לפני טיסות, תחקירים אחרי טיסות ומבחנים בכתב על מנת לוודא שרכשו את הידע התיאורטי הנדרש לשלב בו הם נמצאים. החניך יהא זכאי לקבל הדרכות עיונית נוספות וחוזרות כל עוד הוא דורש זאת. שיטות ההדרכה והעברת החומר הן אישיות וניתנות לשינוי על פי שיקול דעת המדריך.

חניך הנמצא בשלב 3 יהפוך לטייס רק לאחר שיעבור מבחן בכתב בנושא חוקי דרך, תקנות, ואוויראות טובה. מבחן זה מטרתו להבטיח שהחניך רכש את כל הידע התיאורטי הנדרש על מנת לפעול נכון ובטוח באוויר וגם בעמדות ההמראה.

טייסי שלבים 4 ו-5 ירכשו ידע תיאורטי חדש על פי שיקול דעתם דרך השתתפות בדיונים, בהרצאות או בתדרוכים של בתי הספר. (הערת המתרגמת: במסמך המקורי אין התייחסות לרכישת ידע תיאורטי באמצעות קריאה של חומר כתוב, אך זוהי בהחלט דרך לגטימית). בכל מקרה, לפני שחניך בשלב כל שהוא עובר לשלב הבא, המדריך או הבוחן יבדוק לעומק האם החניך עומד בכל דרישות הידע התיאורטי של השלב הרלוונטי.

מיומנות מעשית[עריכה]

חניכי שלבים 1,2 ו-3 יקבלו את התדריכים הדרושים לביצוע כל פעולה. לפני ביצוע תמרון, החניך יקבל הנחיות לביצוע תמרון אשר כוללות: מטרה, אופן הביצוע הנורמלי של התמרון, טעויות או תקלות אפשריות ואופן תיקונן, סכנות ומרווחי בטיחות. כל פעולה או תמרון יתורגלו עד אשר המדריך משוכנע שהחניך שולט בתמרון בצורה משביעת רצון, אשר תואמת את הדרגה בה החניך נמצא. אם נדרש, התמרון הסופי יחולק למספר קטעי לימוד. טיסת מבחן אינה בגדר חובה.

טייסי שלבים 4 ו-5 ירכשו את ההנחיות הנדרשות לפני ביצוע תמרון חדש על פי שיקול דעתם ובמסגרת כללי הבטיחות – אולם בטרם יבצעו את התמרון, עליהם לדאוג למדריך, צופה או משגיח אשר יפקח על ביצוע התמרון במרווחי הבטיחות המתאימים ובמסגרת השלב בו הטייס נמצא.

ניסיון[עריכה]

ניסיון לבדו, אינו מדד ליכולות טיסה, אולם הניסיון יכול להבטיח שהידע התיאורטי, המיומנות המעשית והאוויראות תורגלו מספר מינימלי של פעמים בסיטואציות שונות.

ניסיון משמעותו שכל המרכיבים תורגלו כנדרש – חלק נכבד וחשוב מתהליך השינוי בהתנהגות – הוא ה"למידה".

הניסיון יתועד ביומן הטיסות "לוגבוק" (Logbook). הרישום ביומן הטיסות ילווה ברישום של עדות מהימנה. אם המדריך אינו משוכנע לחלוטין שהרישומים מדויקים – החניך יידרש להציג הוכחות נוספות.

אוויראות[עריכה]

המדריך (או המשגיח) יהא משוכנע שהטייס מסוגל לדאוג לבטיחות האישית והקבוצתית במסגרת מעטפת השלב בו הוא נמצא, מסגרת החוקים, כללי האוויראות הנהוגים ורמת אימונים מספקת.