הבדלים בין גרסאות בדף "טיסת המרחק הראשונה"

גרסה אחרונה מ־12:15, 27 ביולי 2010

טיסת המרחק הראשונה. כאן המקום לכתוב את סיפור טיסת המרחק הראשונה שלנו (בדומה למקבץ הסיפורים בערך כל ההתחלות).

וכמו שנאמר:

"There is No Place Like Cloud-Base"

רולי שטיין: לכל דבר בחיים יש פעם ראשונה[עריכה]

יוני 01, 2010.

אחרי הגירזון הראשון, בהשוואה לאתמול, שכול כמה מטרים היה טרמיקה פעילה, לא ציפיתי להרבה.

למרות שביקשתי חופש מעבודה כי לא רציתי עוד פעם להגיע להחלטה של טיסה לוקל עם גובה לקרוס לרדת מהר קיפול טיפים.

....אבל ההפתעה היגיעה.... טרמיקות שסוחבות אותי לעט לעט צפונה..ורומן קטן למטה...אני מחכה לו ומצטרף ללהקה של עגורים? או חסידות?? או פרות ורודות? כי בחלומות לפעמים יש כאלה...

עד שעובר את ה1500...מודיע לו בקשר שקיבלתי מאבנר קובלינר (בלי אנטנה לא עבד) שאני יוצא. מקובע על צומת גולני (אם יש דרומיות למעלה, זו המטרה), אני יצאתי בגובה מכובד לגלישה ארוכה לכיוון כביש 65, מתיישר מעליו וטס צפונה.

פעם הראשונה שרוא את הכינרת..אני לא מאמין שעושה את זה.... פעם הראשונה. מנסה לשמור כול פרט בזיכרון.... ושמח שהמצלמה פועלת (מקווה) כי בטיסה של אתמול (יופי של טיסה) לא יצא כלום...

מגלה את הברכה של בית קשת... וטרמיקות אין... שלוש פי פים ולא יותר פעמיים...רואה צומת כבר בהישג יד...יכול להיות כבר גולני? מהר מידי.. שראיתי כול הדרך טס במהירות של כ' 50 קמש.

מערבה באילנית כבר מרגיש משהוא יותר רציני ומטרמל סיבוב או 2 ....לא מאבד ולא מוסיף... ..מתחיל לחשוב על "איפה לינחות".מגיע לצומת (ממש למלה) ולא עוצר באדום. פונה שמאלה מעל החוטי מתח גבוה ומרגיש שהדרומי כבר לא כולכך יש מערבי...לא בקושי אבל הרבה יותר לעט... זה אמר 2 דברים:

לטוס את הפיינל דרומה לא צריך.

אם היתי מגלה את זה קודם הייתי חותך צפון מזרחה ליפני ולפגוש את רומן שהיגיע לחוף תמר......אבל כמו שאמרתי קודם... אני הייתי נעול למטרה....ולי גם טוב לשמוח 10 פעמים על 10 מדרגות ניפרדות מלשמוח פעם אחד על קומה שלמה.

נחיתה רכה מול התחנה דלק (סונול?)....לכיוון מערב,צהקה לא צפויה (כמו של אנדראי)... בדיקה שהמצלמה פעלה. מחפס שלט וקורה מחנה צ... שטורען ממול.

הולך עד צומת גולני ברגל,עולה אל אוטובוס (11 שח) יורד בצומת דבוריה. משם טראמפ עד סונול תבור...

לכול דבר בחיים. להתחיל מחברת, השער הראשון, ההאבה הראשונה, הפעם הראשונה, היום הראשון ביסודי..הטיסה הראשונה והיום הקרוס (בגלייד, אני יודע) הראשון..צרוב לתמיד בזיכרון.

רומן: תודה ענקית על סבלנות ועל פירגון..

הטיסה: http://www.holywind.net/component/option,com_leonardo/Itemid,321/

אריה:

לקחתי לסומת ליבי וטסתי עם ברקסים הרבה יותר משוחררים... רומן כבר אמר לי... היום היה אחרת. תודה אריה (גם זה מסביר למה לא קיבלתי קריסות כמו יורם או יונתן....

לגבי הליסייד , אני לא עובר לצד השני גם ב1000מר.....הגזמה. עדיף פינגווין חי על קונדור מת.......

גם זה לא הפעם הראשונה שאני אומר..... הכיף איתכם באוויר הכייף בלקרוא מה שכותבים.. לשבת על כוס קפה או על סטייק...או מיסביב למדורה עם גיטרה מנגן....

לא מובן מאליו. יש לי מזל.

מקור: שרשור ברכות בפורום.

צוק: צוק מחפש את הקונברסיה או עניין של הרבה הרבה מזל[עריכה]

מאי 22, 2010.

צוק מחפש את הקונברסיה, אבל לא מבין שהוא טס בעצם בליסייד. סיפור עם מוסר השכל ואזהרת בטיחות חמורה.

קרוס ראשון של צוק

קרוס ראשון של צוק

אני בעננים! עשיתי היום קרוס ראשון, ולא סתם קרוס, המראתי מכתף שאול, הרוח התחלפה למערבית, (איך קוראים לזה קונברסיה או אינברסיה?) בקיצור חבל שאין לי גיפיאס, נחתתי בכוכב הירדן!!! הגעתי נדמה לי הכי גבוה ל1500, יותר מאוחר אני אבדוק איך מוציאים את הזכרונות מהואיריו!

תמונות דיי מעפנות מהפל' אני יעלה בערב ויכתוב על היום יותר בפירוט.

לפני שאני מתחיל לכתוב את סיפור הטיסה, הערה חשובה:

משיחה עם איתי ונתי, כל אחד בנפרד, הבנתי בדיעבד שההמראה בגלבוע והחיפוש של הקונברסיה היו מאוד מסוכנים!

המפגש בין המזרחית למערבית, שיוצר את העילוי הרחב עלול להיות מאוד אלים, חוץ מזה אם המערבית הייתה נכנסת כשאני מתחת גובה העמדה, ולא מעל העמדה כמו שהיה, כמובן שהייתי מוצא את עצמי בלי סייד!

מה שגרם לי להמריא בכתף, כשידעתי מהתחזיות שאמורה להכנס מערבית, זה קודם כל חוסר ידע על הסכנה, שנית הסיפור של אורן קלדניצקי בפאראויקי על הקונברסיה, שקראתי אותו בשעות ארוכות מידי של חמ"ל (ערך אקראי), ודבר אחרון זכרתי שבחורף האחרון תום תפסה את הקונברסיה בכתף.

בשום מקום לא נתקלתי באזהרות לגבי הקונברסיה, ועל ההבדל בין קונברסיה שנכנסת מערבית קלה או מערבית חזקה כמו היום.

ממה שקראתי הבנתי שהקונברסיה זה דבר מעולה שכל אחד היה רוצה להתקל בו...

אני אשמח אם איתי או מישהו אחר יסביר עוד על הקונברסיה ועל מזג האוויר הייחודי שהיה היום.

אולי שווה גם להוסיף איזו אזהרה על העניין בפאראויקי כי כל התגובות לסיפור שם (מ2004) חיוביות ומפרגנות.

בקיצור, אני יכול לשמוח שזה קרה לי ולא לנסות את זה שוב...

סיפור היום שלי.

ב-11 בבוקר יצאתי מהחדר, אחרי שאמרתי לעצמי שהיום אני לא הולך לבזבז את היום על מצנחים, אלא לעשות כל מיני סידורים ולבלות עם המשפחה, העפתי מבט לדגל על האסם בקיבוץ (אני גר בבית אלפא, מתחת לברקן) ורואה את הדגל מתנופף בגאון לכיון דרום, דרום מערב, וכמובן מה שעבר לי בראש, יאללה ניתן איזה קפיצה מהברקן ננחת בקיבוץ.

עד שאכלתי והתארגנתי עם אח שלי היה כבר בערך 12, הדגל הראה מזרחית לגמרי, השרוול במנחת בית השיטה גם הראה מזרחית לגמרי, בדיווח אמרתי שהוא נוטה ב45 מעלות, שנייה אחרי שניתקתי את הטלפון הוא היה מקביל לקרקע.

שינוי בתוכנית, עולים לכתף.

בדרך מספר לרום (אחי) על הקונברסיה, איזה דבר מגניב זה, שזה לא קורה כל יום וכל אחד היה רוצה לתפוס את הקונברסיה.

מגיעים לעמדה, מודדים רוח, משבים בין 3 ל-12 קמ"ש, עם רכיב טיפה צפוני, נתתי דיווח.

כמה מטיילים סקרנים "מה אתה עושה?" "נמאס לי מהכל, אני קופץ!"

היה לי מוזר שהרוח למעלה חלשה כי בשקים של עין חרוד הרוח הייתה נראית דיי חזקה.

התארגנתי להמראה, לא זוכר שעה מדוייקת, מחכה למשב טוב שלא ממש מגיע. המראתי על משב דיי חלש, שאילץ אותי לרוץ הרבה ולתוך הקוצים שכיסו כמעט את כל העמדה.

החזקתי בקושי 10 דקות ונחתתי למטה.

אני כולי מזיע מהחום, מבואס מבזבוז הזמן, רום מגיע לאסוף אותי ואני צוחק על עצמי "קונברסיה שמונברסיה".

מתלבטים אם לחזור הביתה, החלטנו לעבור בברקן לראות מה המצב, רוח מזרחית עד דרום מזרחית באזור ה-15 קמ"ש.

חיכינו איזה חצי שעה, אולי היא פתאום תהפוך לצפונית, מה שלא קרה.

חזרנו לכתף, רוח מזרחית עד צפון מזרחית בין 10 ל-20 קמ"ש פחות או יותר.

ב 14:06 (הפעם הסתכלתי על השעון מיד אחרי ההמראה) אני ממריא, הפעם בקלילות ומתחיל לחגוג! הלוך חזרו על הרכס החלש, כשהתרמיקות מרימות אותי כל פעם לגובה העמדה, סוף סוף אני יכול להנות באוויר אחרי שבועיים משמימים בצבא, כמה פינטזתי כבר לעוף...

כולי בטירוף, התרמיקות חזקות, עד +5 מעלות אותי איזה 100 מטר מעל העמדה, ושוב יורד כי לא רוצה להסחף הרבה אחורה.

באיזשהו שלב אני קולט לידי שקית ניילון.

בערך ב14:30 אני צועק לרום שידווח לתא קולי, תיארתי לעצמי שכולם מתייבשים בתבור מחכים למערבית.

בשלב הזה העניינים מתחילים להיות מעניינים וחבל שלא היה לי ג'י פי אס (בענן הבא, פנה שמאלה) כדי לשחזר בדיוק מה קרה, כל מה שאני כותב זה מהזיכרון ככה שאני לא בטוח בדיוק איזה עילוי היה לי מתי ובאיזה גובה.

בערך ב14:45 טרמיקה לוקחת אותי גבוה איזה 200 מעל העמדה, התחלתי להסחף דרום מערבה אז חזרתי לחלק הצפוני של הכתף ונכסנתי לעוד עילוי, לא הסתובבתי אלא נשארתי עם הפנים צפון מערבה "על הרכס".

ציפיתי שהתרמיקה תמשיך להסחף עם הרוח ותעבור אותי אבל המשכתי לעלות ולעלות אפילו שלא הסתובבתי אלא המשכתי לכיוון צפון מערב.

בשלב הזה התחלתי לקוות שאני בקונברסיה, המשכתי עוד צפונה בלי להסתובב והמשכתי לעלות ולעלות, חיפשתי איזה מדורה שראיתי קודם באזור כפר יחזקאל שתראה לי אם נכנסה מערבית אבל היא כבר נכבתה (לפני זה היא הראתה צפונית). המשכתי לעלות ולטוס צפונה, אני לא זוכר איזה כמה בדיוק הואריו הראה, נדמה לי שבהתחלה בין +7 ל+9 ! ואז הוא התייצב על +4.

לקחתי כיוון מזרחה, כשאני בחצי דרך לעין חרוד, פה כבר הסתכלתי לבריכות דגים שהיו מתחתי וראיתי בבירור גלים מערביים.

העילוי לאט לאט נפסק אז חזרתי שוב מערבה אז הוא שוב חזר, להבנתי בנקודה הזאת הייתי בדיוק על הקו של הקונברסיה.

המשכתי לטוס שם באזור בתוך העילוי איזה 5 דקות וצילמתי כמה תמונות בפל'

אני לא זוכר מה היה הגובה המדויק שבו החלטתי שאני "מקדם מנהלות" וטס הביתה בלי צורך באיסוף אבל זה היה בערך ב900.

הייתה לי עוד תרמיקה בין כלא שטה לעין חרוד, יש לי עוד הרבה מה ללמוד על להתמרכז בתרמיקה. פתאום אני רואה בשדה צל של מטוס, אני מחפש אותו ולא מוצא, אני קצת נלחץ עד שאני קולט אותו הרבה יותר נמוך ממני ומחייך.

המשכתי לכיוון בית השיטה ופגשתי שם עילוי מטורף! הואריו הראה +10 לכמה שניות ארוכות ואני מאמין שהיה אפילו יותר כי זה כל מה שהוא יודע למדוד! שם הגעתי לשיא הגובה, 1600 מ', נהיה לי קריר, מי הדליק את המזגן? ראיתי את הכינרת באופק, התקשרתי מהאוויר לרום ואמרתי לו שיעבור בקיבוץ למלא עוד דלק כי נראה לי שאני אגיע רחוק... בקיצור המשכתי צפון מערבה, היו לי בדרך דיי הרבה סינקים של -5 ו-6.

לקראת כוכב הירדן הייתי בערך 300 מ' מעל הקרקע ולא מצאתי עוד עילוי, לא רציתי לגלוש לעמק הירדן למרות שכנראה יכלתי כי פחדתי להכנס לליסייד.

הסתובבתי מול הרוח וראיתי שאני חודר קצת, ככה שלא פחדתי להסחף אחורה.

ממש לקראת הנחיתה הרוח הייתה הרבה יותר משבית ופעם נסחפתי אחורה ופעם חדרתי, כמובן מיד בנגיעה, כמעט בלי ברקסים, הסתובבתי ומיד הפלתי את הכנף.הנחיתה הייתה ב-15:35

טרמפ למולדת דרך השטח עם שני חברה מטייבה, שהיו קצת המומים ובהתחלה לא כל כך האמינו לי שבאתי מהגלבוע.

ממולדת הביתה עם רום, עם חיוך ענק מרוח על הפרצוף.

תודה ענקית לרום על הסבלנות והאיסוף.

מצורפת תגובה חשובה של איתי לנואל:

שלא מבינים מה עושים צריך הרבה מזל !

צוק יש משפט שאומר כך: בחיים צריך ששק הניסיון יתמלא לפני ששק המזל מתרוקן.

השתמשת בחלק גדול משק המזל שלך אתמול.

כל מה שקראת ושמעת על הגלבוע מתייחס לטיסות בחורף!

כפי שכבר אמרתי לך בטלפון אני מכיר שלושה חברה שעשו את מה שעשית אתמול (גלבוע ברוח מערבית) וסיימו בבית חולים (אחד בכסא גלגלים לכל החיים).

לעצם העניין:

מהבוקר היו אתמול דיווחים על דרומית ו/או דרום מערבית כבר משעה 8:30.

בגלבוע השמש מחממת את הסלעים והעמק מהבוקר המוקדם כך שנוצרת רוח אנבטית בעמדה ובעמק.

המקרה הנ"ל קורה הרבה בהר הארי בחורף.

כל עוד הרוח האנבטית חזקה מהרוח השלטת ניתן להמריא אך בד"כ אח"כ מאוד לא נעים באוויר ולא פעם יורדים למטה במהירויות שיא (ללא קיפולים ובלאגן). לפעמים ניתן לעוף בחסות הרוח האנבטית שעות מבלי להגיע לגובה הבעייתי (מאוד לא מומלץ לנסות).

בתזמון נכון (הימור מוחלט) ניתן למצוא את הדקות הבודדות בהן הכל עולה בשקט ולמעלה פוגשים את הרוח השלטת ללא גזירת רוח חזקה.

לא מדובר פה על קונברסיה כמו בחורף. מדובר על תנאים רגילים לחלוטין של טיסה בליסייד עם תזמון מושלם.

גלים של רוח מערבית על ברכות הדגים לאחר המראה בגלבוע - רק מלקרוא את זה אני רועד מפחד.

קריאה בפארוויקי חלומות על רוח מזרחית בשילוב קונברסיה + מגורים למרגלות הגלבוע הביאו אותך למצב מסוכן שמזכיר לכולנו שיש דברים שלא לומדים בהתכתבות.

לסיכום: המון המון חוסר ידע והבנה של המצב שהסתיימו בנס ו/או בקרוס.

שבוע טוב.

איתי לנואל.

מתוך: הודעה בפורום רוח הקודש.

תם לבנה: טוב שיש אוזנים לעצור את החיוך[עריכה]

טיסת המרחק הראשונה של תם. תבור-אוהלו

מקלחת אחרי הטיסה

מאי 1, 2010.

היה גדוללללל. לא יודעת מאיפה להתחיל ...וטוב שיש לי אוזניים לעצור את החיוך שעד עכשיו מרוח לי על הפרצוף.

כנראה שכמו שתמיד אומרים "תפסיקי לצפות" (אורי- ציפית? מה ציפית? כיבסת את הציפיות?):

שמיים סגורים לגמרי. הפסימיות היתה באוויר ציפיות לא צופו שם...חשבתי מקסימום נרכס קצת.

לאחר התצוגה המרשימה של צ'ינו היו כמה ניצני אופטימיות יצאנו לאוויר עליה נעימה עם רוח כמו בהזמנה בול במידה הנכונה.

אחרי 10 דקות בערך בסביבות 900 אני כבר מעל המנזר מתלבטת אם לחזור קדימה או לצאת. מסתובבת עם כולם בסחיפה מערבה. חושבת לעצמי הנה זה קורה !!!\

הקבוצה מתחלקת ל-2. חלק מתרחקים מהר בגלייד קדימה. חלק יותר שמאלה ועולים. בחרתי בשמאל כי להגיע לעילוי. המרוחק מלפנים נראה לי רחוק.

מתקדמת עם העילוי בסיבובים עד שמחליטה לצאת לכיוון העילוי מימין לאנטנה. אחרי כפר כמה מגיעה בגובה יחסית נמוך, הכי נמוך מכולם.

אומרת לעצמי ולמצנח "לא - אין מצב שזה נגמר פה". לוחצת ספיד סיסטם (כך זה נראה כשמתרכזים) עד לעילוי. משתלבת ומתחילה לטפס תופסים גובה, חלק ממשיכים.

פתאום רואה את המאגר שכולם מדברים עליו, ואומרים שיש שם עילוי / או באנטנה בשרונה, שוב צריך להחליט ... (יותר מדי דילמות יש בספורט הזה, כל היום מתלבטת לנסוע לפה, אולי לשם עדיף ... לצאת, לא לצאת, לנחות, להמשיך לחפש, לעבוד, ללכת לרחף.... ).

נמצאת בסינק ורואה את אבי שאול באיזור שרונה מתחיל לטפס שוברת שמאלה ורצה לכיוונו מקווה להגיע. ואכן מגיעה מטפסת די הרבה זמן, ופתאום רואה את הכינרת נפרסת לרגלי: מחזה מדהים. בטח ביום עם ראות טובה זה מדהים ובטח רואים אותה הרבה לפני.

תוך חציית הרכס בסביבות ה800 מ' ממשיכה לטפס תוך כדי התקדמות לכיוון פוריה שם לדעתי הגעתי הכי גבוה: 1320מ'. היה איתי עוד מצנח שחור צהוב ששאל אם זו אני מי זה היה? לא זיהיתי. הוא יצא לפני אני המשכתי בסיבובים ובשלב הזה החלטתי לצלם כמה תמונות עדות שיהיו ראיות כי אף אחד כבר לא מאמין לי ... אחרי אחד באפריל (מתיחה שהיתה בפורום), ואולי זה ישמע כתירוץ וגם אתם לא תאמינו אבל נגמרו הסוללות בgps אתם ודאי אומרים לעצמכם "כן כן נגמרו הסוללות בסדר..." אז להלן בתחתית הסיפור הארוך הזה.

בשלב מסויים יצאתי לכיוון אלומות ולמטה, כל הדרך בסינק מדי פעם הווראיו מצ'פר אותי באיזה ציפצוף קצר לקחת קצת אוויר אחרי כל היללות שלו (או יו יואוי).

שאלה: כשטסים עם ספיד סיסטם מרגישים הרבה פחות טרמיקות קטנות?

כי כל פעם שמרגישה איזה עילוי ומשחררת את הספיד הוואריו מצפצף הרבה יותר ברצינות מתארת לי שזה בגלל המהירות היותר איטית ולחץ חופה הדוק יותר עם הברקסים . אשמח לקצת דברי חוכמה וניסיון...

בקיצור ...או שמסתבר שלא יצא כל כך קצר:

אני כבר בכינרת. מעל הצומת של כינרת מאבדת גובה מנסה לחשב אם אגיע לצמח שוב מתלבטת... רואה שדה נחיתה טוב ומנסה לזהות את כיוון הרוח. על המים לא רואה כלום עושה סיבוב ונראה לי אותו דבר לכל הכיוונים. למרות שהייתי בטוחה שתהיה מערבית. רואה שהעצים גם לא זזים יותר מדי ,כנראה שאין רוח. רואה מתח גבוהה שחותך את השדה מחליטה לעבור אותו עושה שמיניות, מתיישרת לגלייד ונחיתה רכה. צרחות לאוויר, טירוף חושים אושר צרוף.

שבירו לשאלתך אין לתאר לפחות חצי..... ובינינו לפעמים אפילו הרבה יותר טוב מזה.

זהו מקפלת את הציוד צ'ינו יורם ואמנון אומרים שהם בסביבה ומגיעים תוך שלוש דקות מתקרבים לכיווני חשבתי שהם באים לעזור וחטפתי מקלחת... אמנון צילם. תודה על האיסוף.

למי שהגיע עד כאן ולא נשבר... מהחפירות שלי תודה.

ולכל מי שהיה היום תודה על יום נפלא שיזכר לנצח.

אדרי יקירי אומנם באיחור אבל הרבה הרבה מזל טוב, מה שבטוח שאת היום הולדת שלך אני לא אשכח בחיים.

מזל טוב גדול גם לאלדד שחווה איתי היום לראשונה את אותו הריגוש בדיוק.

תראו מה השעה (תם כתבה את ההודעה ב-4 בבוקר). לא בא לי שהיום הזה יגמר אבל מה לעשות לכל דבר טוב יש סוף ...לפחות עד לטוב של מחר - אז לילה טוב.

מקור: שרשור הברכות, בפורום רוח הקודש.

מנדי סופר: הראש בעננים[עריכה]

מרץ 28, 2010.

ב"ה זכיתי היום לעשות טיסת מרחק ראשונה - זה היה פשוט מדהים.

בטח לרבים מכם אין זו פעם ראשונה, אך לי זו פעם ראשונה שאני יוצא מהרדיוס של הר תבור ויוצא במחול יחד עם הטרמיקה החביבה שהגיעה סוף סוף והעלתה אותי ל 1100 מטר ומשם צפונה לכיוון צומת גולני.

זה היה לאחר ששמעתי שגבריאל ואריה יעקובי מגיעים אל הר תבור, טסתי ישירות לעמדה ובשעה 12:00 המראתי במשב יפה עם רוח דרומית מערבית. שהוציאה אותה ישירות מעל העמדה. לאט לאט ובבטחה במשך דקות ארוכות טיסה בגבהים של 600-700, עד שהטרמיקה לה יחלתי - הגיעה, ולקחה אותי איתה מעבר להר.

זה היה פשוט הרגשה נפלאה, הרגשה שאני נישא על כנפי נשרים. בהמשך הדרך מעל שדה אילן הצטרפתי לחבורה עליזה של ציפורים שתירמלו והעלו אותי לגבהים בחזרה עד 850 - משם הדרך גלשתי ישירות לצומת לביא בשדה שליד גבעת אבני...

סיימתי עם חיוך על הפנים, ועם הרגשה שהיה שווה... ועם הרגשה שנכונו לי עוד טיסות נפלאות בחברת אנשים נפלאים.

שיהיה לכולם חג פסח כשר ושמח - אצלנו הפסוק 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' מתקיים במלואו...

כל טוב - מנדי

מקור: שרשור ברכות בפורום רוח הקודש.

עידו מוהר: קצת ריח לא יקלקל לי...[עריכה]

אוגוסט 26, 2009.

אך, איזה יום.

אני עייף ומרוצה.

9:30 בעמדה בתבור. בעשר מתחילים משבים. כל עשר דקות רבע שעה נכנס משב נחמד. בדרך כלל מדרום (אנבטי משהו). מחכים קצת. בין המשבים כמעט ואין רוח.

לאחר זמן מה אדרי מחליט לצאת. הוא מחזיק יפה. אני יוצא אחריו. גם יורם, צחי, משה, משה,בלונדר, שי, קדמי, אורח בלגי, וכמובן אדם מצטרפים כל אחד בשעתו.

אחרי גירודים סביב העמדה וקצת טיפים מאדם התרמיקה הראשונה לוקחת ל 1000 מעל המנזר, כמעט בלי סחיפה. צחי איתי כל הדרך, מחליט לצאת.

אני מחליט לחזור קדימה (אחרי יורם) ולחכות ליוסי ואדם שיצטרפו. דיי מהר אני פוגש עוד תרמיקה, אותה מסמנים עופות דורסים בנדידתם דרומה. החוויה היא מדהימה ואין טעם בכלל לנסות לתאר אותה במילים...כמה סיבובים 1200 ושוב מחליט לחזור לכיוון העמדה. סייקל נמוך, יורדים עד גובה העמדה ומחזיקים שם.

חבורה שלמה מצליחה להתברג למעלה מעל המנזר ואני מאחוריהם, 200 מטר מתחתיהם אבל יושב טוב. אנחנו מתפסים יפה עד 1300 בערך, שם כבר מעל כפר תבור.

החבורה פונה לכיוון כנרת, אני עוד מצמצם פערים על שאריות תרמיקה, ואז מצטרף לגלייד. מעל יבניאל הם מתחילים להסתובב שוב.

אני מחפש שם באיזור משהו ולא כל כך מוצא. הפער גדל וגדל. איזה פיפס מצפצף, אני מנסה סיבוב ימינה - כלום. צחי בקשר (מלמטה) אומר לא לוותר כל כך מהר ושיש לי שם תרמיקה. בעצתו אני נכנס לשמאלית ומתחיל להתברג יפה באחלה תרמיקה. גדולה, יציבה... תענוג. 1500, אדם וקדמי קצת מעלי מסתובבים במרחק נגיעה אחד מהשני.

יוצאים לעוד גלייד. כאן ההבדלים בין הקארמה לליברה שעליה טס אדם מתחילים להיות ברורים... אדם מאבד קצת גובה ב SAT וממשיכים לכיוון אלומות. 480 מעל הכיכר, אין כלום כל הדרך. לאדם יש גלייד לצמח בכיף, לי אין.

אני מחליט לנחות בכיניסה לקיבוץ כנרת, ליד הרפת.

השדה אומנם לא מהגדולים שראיתי אבל אני נוחת במרכזו בסבבה. קצת ריח, אבל אני לא אתן לזה לקלקל לי אחלה יום עם קרוס ראשון.

כל מי שמגיע לו תודה, תודה! ומי שמגיע לו - יודע

מקור: שרשור ברכות

גיא הר-אבן: אני נהניתי[עריכה]

הי לכולם,

אחרי ההודעה הדרמתית שלי מיום שישי, ודיי התבאסות עצמית ומהמצב של 20 מצנחים ממריאים ועולים אל על ואני נושר מטה- הגעתי להבנה שאני לא יודע מספיק!!

אבל אני כן יודע קצת ובערך וזה דיי הספיק לי עד היום לטיסות רכס, מבוא חמה וגם טיסות קצרות בתבור.

היום ביצעתי את הקרוס הראשון מהתבור למבוא חמה בעזרתו האדיבה של איתי לנואל (עזרה מהקרקע לאורך כל הדרך יש לציין) והדרכה אישית שראויה לציון - תודה.

הטיסה הייתה מדהימה, ארוכה 02:30 גבוהה 1748 GPS מצורף טרק הטיסה.

הגענו לעמדה ב10 בבוקר, היתה המראה של בחור שאיני זוכר את שמו שהמריא הפוך, כלומר נתלש הפוך, הצליח להסתובב וכבר היה מעל הכביש וטיפה מאחור, ובאורח נס נחת ועלה לעמדה שוב, ואו כמה מרחפים כבר היו שוברים משהו באותו מקרה- אני לא יודע שאותו בחור יודע כמה מזל היה לו.

בעמדה רוח של כ 20 קמ"ש וקצת פחות , משבים מידי פעם, רוח דרום מערבית.

המראתי לאחר כמה מצנחים ולהוראות של איתי מהקרקע התחלנו לחפש תרמיקות, את ההבה מהיכן הן נבנות, כיוון הרוח, השפעת העננים, השפעת השמש, מירכוז בתרמיקה, חיפוש מחדש של תרמיקה.

בשלב החיפושים מצאתי (מצאנו) תרמיקה שלקחה אותי גבוהה מעל ההר, וגם ב 900 מטר המשכתי איתה עד שתיגמר והיא לא נגמרה ב 1400 לערך התחלתי בגלליד לכיוון יבניאל, מאגר המים.

לאחר המאגר של יבניאל ב 1100 מטר גלייד לכיוון ענן ענק שנראה לכיוון צמח, שם אילן בקר ועוד כמה מרחפים, האמת שמיבינאל זה נראה רחוק לגמרי ומשהו שלא ניתן לביצוע, איתי בקשר אמר שכדאי ללכת על זה למרות שלא האמנתי שאצליח לעבור את העמק ולהגיע לענן או לתרמיקה שלו.

טירמול דרומית לצמח ב 1200 שאני רואה את אילן גבוה מעלי, וגלישה לכיוון מבוא חמה, ואילן גבוה מעל מבוא חמה, תרמיקות קטנות ליד העמדה והצלחתי לגרד את העמדה למעלה, אך הרכב של אילן ואיתי ומרחף נוסף כבר נחתו בשדה הנחיתה של מבוא חמה אז נחתתי יזום גם.

סה"כ טיסה מדהימה.

מה למדתי:

1. אומנם אני טס עם ואריו אבל להמתין קצת שהתרמיקה מגיעה, לא להסתובב מייד, לראות אולי אפשר בגלייד בתוך התרמיקה לקבל עוד קצת עליוי ואז להסתובב.

2. להסתכל על הרוח, על העננים, על מרחפים אחרים, להבין את מה השמש מחממת ומתי.

3. לא לפחד לצאת מההר כדי לחפש תרמיקה במקום המתאים - אם צריך תמיד אפשר לחזור להר כמובן אם יש מספיק גובה.

4. בגלל פחד מקריסות טסתי לאורך שנים עם ברקס נגדי טיפה משוך, מה שגורם לסיבוב לא אחיד בתרמיקה- להסתובב אחיד.

5. להרגיש את המצנח, את הצד שעולה.

בטח יש עוד דברים שבתיאוריה קל להגיד אבל אין כמו בניסיון והאימון השוטף.

איתי תודה על היום, אתה חייב לי טיסה משותפת.

אני לא צילמתי כי הייתי עסוק בלהנות - אבל היו שמים מהממים עם עננים מהממים - אני נהניתי.

מקור: שרשור ברכות

רונן גורדון: הולך על מרחק ולא על נוחיות[עריכה]

אוגוסט 07, 2009

תודה רבה לכל המברכים, כייף שיש כל כך הרבה חברים ופירגון.

אני עדיין באופוריה של הקרוס, ואכן לא מפסיק לחשוב עליו ואין ספק שישנתי טוב הלילה.

לסיפור הטיסה:

בשני ימי השישי שעברו הגעתי לתבור ולא ריחפתי, כי התמהמהתי יותר מידי זמן בעמדה עד שהתנאים לא איפשרו לי לצאת.

לאור התחזיות לאתמול, החלטתי להגיע מוקדם לעמדה.

כבר ב 09:15 הייתי למעלה. היה שם רק גלשן. פרשתי את המצנח, התחברתי לרתמה, שמתי קסדה וכפפות וחיכיתי שיגיעו מרחפים מנוסים, ושהתנאים קצת ייתפתחו.

הגיעו אילן תשובה וקדמי. חיכיתי שקדמי יצא, ומיד אחריו הנפתי ויצאתי.

ריכסתי לאורך ההר וביצעתי שמיניות בטרמיקות יפות. בהמשך, אחרי צבירת גובה מעל עמדה, התחלתי לטרמל. מצאתי טרמיקות גם באזור הדרומי וגם בצפוני, הבנתי שזה מסוג הימים בהם "הכל עולה".

תוך זמן קצר הגעתי ל 760 מעפ"י, ווז התחלתי לאבד גובה (צחי - זה השלב בו כנראה ראית אותי). ירדתי לגובה עמדה וגם נמוך ממנה. בינתיים השמיים התמלאו מצנחים והיה די צפוף. מחד זה הפחיד אותי, מאידך היו לי הרבה סמנים לטרמיקות. התחלתי לחפש מצנחים מטרמלים וללכת לכיוונם. זה הוכיח את עצמו. התחלתי לטפס בטרמיקות.

תפסתי טרמיקה יפה, אבל תפסתי אותה קרוב מידי להר, ולכן ב 870 הייתי מעל המנזר. שקלתי לצאת איתה, אבל שוב הסתכלתי על האחרים. ראיתי שאף אחד לא יצא בינתיים וכולם עוד מטרמלים. החלטתי לא לצאת אלא לעלות גבוה יותר. יצאתי לכוון צפון מערב במטרה לתפוס טרמיקה בחוץ, ואיתה לעולת גבוה.

ואכן כך היה. תפסתי בחוץ טרמיקה רחבה ויפה, כ 3 מטר לשנייה, שהעלתה אותי גבוה. החלטתי להצמד אליה עד שהוריו יפסיק לצפצף. היא לקחה אותי עד 1135 מעפ"י. שיא גובה שלי! הסתכלתי סביב וראיתי שאחרים כבר יצאו, חלקם גם מנמוך יותר. יצאתי!

פתאום הכל נהייה שקט וקריר. זה שיא הגובה שלי עד היום. הרשתי לעצמי כמה שניות להנות מהגובה ומהנוף, וחזרתי להתרכז.

התלבטתי אם לרחף לאורך הכביש או לא. החלטתי שאני הולך על מרחק ולא על נוחיות. ראיתי לפני מצנח הולך לכוון בריכת המים של יבניאל. החלטתי ללכת אחריו.

איבדתי קצת גובה, אבל קצת אחרי תפסתי טרמיקה שהצלחתי להסתובב בה לזמן קצר והרווחתי שוב גובה. כשיצאתי ממנה חויתי קריסה בצד שמאל של כרבע חופה, ה"קרמה" נפתחה בלי לאבד גובה ובלי לשנות כיוון.

המשכתי לכוון רכס יבניאל ובריכות המים. בדרך תפסתי עוד 2 טרמיקות, רחבות ויפות, ששמרו אותי בגובה מינימאלי של 600 מעפ"י. בגובה זה מצאתי את עצמי מעל מאגר המים הגדול קרוב מאוד לרכס יבניאל. הייתי צריך לקבל החלטה אם לנסות לחצות את עמק יבניאל או לנחות למעלה באזור המאגר.

חיכיתי בטרמיקה של 0 למצנחים נוספים שיסמנו לי, אבל הייתי לבד באזור. החלטתי לא לקחת סיכון ולא להכנס לעמק בגובה כזה, ונחתתי בין המאגר לרכס יבניאל.

סה"כ מעל שעה באוויר, גובה מכסימאלי 1135 מ', 3 טרמיקות מהיציאה מהתבור עד נחיתה.

תודות:

• למשה גרד, החבר הכי טוב שלי ושבגללו אני בספורט הזה מלכתחילה.
• לאילן בקר, החבר והפרטנר שלי בשנה האחרונה לרחיפות.
• לאדרי, על התמיכה ועל האיסוף.
• לאבי שאול, על העצות והפירגון.
• לארנון, שלימד אותי הכל מהתחלה עד לקורס טרמיקות.
• לשימי, שלימד אותי שליטה קרקעית והנפות.
• לצחי, שבדרך כלל בלי אישור שלו אני לא מניף בתבור (ודוקא אתמול טוב שלא חיכיתי לך).
• ל"עפקו" (ולאדם וקסלר)- על ה"קרמה SP" שמאז שיש לי אותה אני טס אחרת לגמרי.
• ולכל האחרים מרוח הקודש שמפרגנים ושהפכו לחלק מהחיים שלי בשנתיים האחרונות.

להתראות בקרוסים הבאים

אוהב את כולכם

גורדון

מקור: שרשור ברכות

יניב דדון: לבד בשמיים[עריכה]

אפריל 18, 2009.

לבד בשמיים, עם ספורט 2.

היום, אחרי שנה וחצי של פעילות ו 140 שעות באויר אני מגיע לתבור.

קצת פרפרים בבטן - לא כל כך בטוח שאני רוצה לטוס. ערן שחר ואדרי די משכנעים שכדאי.

עמית קדמי ממריא לפני עם 40 אחוז קריסה של כנף ימין שומר כיוון מעולה אך לא מוצא עילוי ונוחת מתחת לעמדה וזה ממש לא עושה לי חשק לטוס.

יושב עוד 5 דקות בעמדה ומחליט שכדאי לטוס. במקרה הכי גרוע אם אני ארגיש לא נעים באוויר אני אנחת למטה.

ערן שחר יוצא לאוויר ואני אחריו טס לכיוון דרום על ההר מטפס ל +200.

לא מוצא כלום ורואה את ערן (בזוית העין) 50 מטר מתחתי בסינק. רואה שאין לי מספיק זמן אפילו לחצות את הכביש ומחליט לנחות במגרש כדורגל. ערן ניגש לנחיתה ואני ממשיך אל הנחיתה שלי במגרש. 100 מטר מעל המגרש מרגיש איזה עילוי קטן ומחליט להסתובב עליו. רואה שאני בעילוי לא רע +1.5 לא עוזב ממשיך בערך 8 – 10 דקות. מציץ בואריו ורואה 1200 מעל גובה העמדה.

ברגע זה אני די לבד בשמיים ומחליט שהגיע הרגע: אני יוצא לקרוס!

מתחיל בגלייד לכיוון תחנת הדלק.

מחשבות של היכן לנחות: מכוון לכיוון יבנאל, מאבד גובה... מעל תחנת הדלק אני מוצא את התרמיקה השנייה שלי בגובה של 755 מטר. מסתובב 3 דקות. חצי סיבוב בסינק חצי בעילוי אחרי 3 דקות לא הרווחתי כלום וגם לא הפסדתי.

משום מקום מצטרף דורס. הוא לא מבין מה אני עושה וההרגשה שלי היא שהוא אומר לי "דביל אתה בכלל לא במקום הנכון בוא איתי" אני טס אליו ואז אני ממש ממורכז ואני עולה עד 1100 מטר. בחצי סיבוב אני רואה את התבור ואומר לעצמי: "מה זה לא עשיתי כלום אני ממש קרוב לתבור" ובחצי השני של הסיבוב אני רואה את מרגלות יבנאל. ממשיך בגלייד לכיוון יבנאל-שרונה. ממש לא מזהים את המדרון של שרונה או יבנאל. מגובה כזה, זה ניראה כמו פלטו. עכשיו הגובה שלי הוא 400 מעפ"ש בוחן אופציה לנחות.

מוצא לעצמי תרמיקה של +6 וחצי. מטפס לגובה של 1550. שואל בקשר אם בגובה הזה שווה להמשיך... בכל זאת, פעם ראשונה שלי ואני לא יודע מה צפוי בעמק. אף אחד לא עונה לי.

אני מסתכל סביבי: אין אף אחד. הרגשה מוזרה. אף אחד לא איתי לאורך כל הדרך. עוברת בי הרגשה של בדידות מוזרה. טוב - מה עושים? ממשיכים.

מזהה את השטח. טוב - אני מכיר את הצפון. ממשיך לכיוון צמח. 800 מעל צמח מוצא פיפס כאן ופיפס שם - לא משהו ששווה להסתובב. הבעיה היא שאני לא מכיר היכן עוברים חוטי חשמל והיכן כדאי לנחות. אני מכוון את עצמי לפי קו המים של הכינרת עד תחנת הדלק של האון. יש לי עדיין גובה - מחליט לחצות את הכביש ומוצא שדא נורמאלי, בוחן את הרוח ונוחת נחיתה מושלמת.

ההרגשה מדהימה במיוחד שאלעד נחת לידי, אז היה לי למי לפרוק את פרץ השמחה שהתחוללה בנשמתי (כמו שאמרתי לאלעד: "אם לא היית מגיע, בוודאי הייתי מחבק עכשיו איזה עץ ומספר לו הכל...").

היה לי כבוד לטוס היום עם כולם תודה תודה תודה.

עוד משהו לא פחות חשוב: תודה מיוחדת לשימי. אחרי הכול אני כאן בזכותו. לא חושב שיכולתי לעשות את הטיסה הזאת ללא הליווי הצמוד שלו באויר בצורה מנטאלית, ועל זה אני חושב שמגיעה לו הערכה.

טיסות בטוחות וקרוסים לרוב.

שלכם יניב.

מקור: ברכות בפורום רוח הקודש.

ערן שחר: ערן כבר נוחת[עריכה]

ינואר 10, 2009.

היום התחיל לאט. תכניות לכמון התבטלו בעקבות שינוי תכנית של הרוח ממזרחית למערבית. בבוקר שימי מתקשר ושואל אם מתאים לי להגיע לתבור. שאלה שיש לה רק תשובה אפשרית אחת.

מגיעים: שימי, רוני והח"מ. שעה 12 מגיעים לעמדה, הריקה עדיין, לרוחות מערביות חלשות. רוני יוצא ראשון בקדמית וגולש עד לנחיתה בלי כלום בדרך. אני רואה כמה חברה שרואים את רוני, מתאכזבים מהיום ונוסעים משם.

אני מחכה למשב בינוני, מניף ויוצא. בהתחלה אין כלום. אני טס לאורך ההר ורק מאבד גובה, בסוף יוצא לכיוון שדה הנחיתה. טרמיקה קלה בדרך שנגמרת מהר. קצת דרומה לשדה הנחיתה יש מדורה של גזם. אני מושך לכיוון, כבר 100 מ' בערך מעל השדה, פוגש בריח עשן באף וציפצוף נעים באוזניים.

מתחיל לטפס ואז שומע את רוני שואל בקשר, לחכות לערן או עלות? חכה, שימי עונה לו, ערן כבר נוחת. ככה??? בסדר. תמשיך לחכות.

אני מתעקש על עשן המדורה, יוצא וחוזר כמה פעמים אבל בסוף מצליח לחזור לסביבות 400 ASL. שימי מציע לי לחזור לכיוון ההר. אני פונה מערבה והפעם הטרמיקות יותר טובות. מתחיל לתרמל ב 360 ועובר לשמיניות קרוב להר. ממשיך לצבור גובה כל הזמן. כשאני מגיע לגובה העמדה גם שימי יוצא.

אני מטפס עוד מעל העמדה יחד עם שימי. בשלב מסוים הטי טי טי של הואריו מתחלף ל-טיטיטיטי. מכירים את התחושה? מגניב מבט מידי פעם למסך הואריו - 680 מטר, 750 מטר, 900 מטר, הקור מתחיל להיות מוגזם. למה לא חשבתי על זה כשמתתי מחום בעמדה עם 4 שכבות בגדים? 1150 מטר, מעל גובה בסיס ענן שלידינו, שימי יוצא מזרחה ואני אחריו. הקור לא מצליח להקהות את תחושת האושר העילאי. זהו, זה קורה. אחרי העבודה הקשה של התירמול אני מרשה לעצמי לנוח קצת והביט מסביב – התבור מאחורינו וראות לא רעה בכלל.

מעל כפר קאמה – עוד ענן ואני עולה מתחתיו בחזרה עד 900. שימי בערך 100 מטר מעלי. ממשיכים לכיוון שרונה לעוד ענן, אבל שם זה פחות או יותר נגמר כבר. עוד גלישה לכיוון יבנאל, עכשיו הקור מתחיל להיות נסבל. אני מוצא שדה נחמד לייד הכביש ונוחת. שימי גם נחת באזור דקה אחרי ורוני עשה איסוף.

זהו בקיצור. איזה יום מדהים. רק עכשיו אני מתחיל לעכל.

ערן

מקור: ברכות בפורום רוח הקודש.

ליאב סויסה: מחשבה אחת על ברד פסיפלורה[עריכה]

אוגוסט 02, 2008.

ראשית תודה לכל המברכים

כמה רציתי כבר לכתוב "הקרוס הראשון שלי". אז הנה זה הגיע.

סיפור טיסה: המראה בתבור 10:30- לאחר ריכוס של לפחות 45 דקות היא הגיעה תרמיקה של +5.7.

מגובה העמדה לגובה 850 מטר, תוך פחות מחמש דקות.

והנה אני מתרמל עם אריה יעקבי בתרמיקה של 3.5 עד גובה של 1200מטר QNH אני מחליט לצאת ואריה ממשיך עד 1500 משם מזרחה מעל כפר תבור סינק 3-4, מעל שדמות דבורה מרגיש מעט שהסינק נחלש, עכשיו אני בסינק סביר -1.5 מתקדם עם ספיד סיסטם במהירות של 65 קמ"ש בגובה 750 מטר QNH לעבר השדה השרוף מזרחית לשדמות דבורה ושם המתינה תרמיקה +5.5 שהעלתה אותי לגובה 1000מטר וסחפה אותי מזרחה עד העמדה ביבניאל.

בגובה הזה התקדמתי מעל יבניאל לכיוון אלומות.

בדרך מצד ימין לכביש כ-2 ק"מ לפני אלומות בגובה 400 מטר התחלתי לעלות עם תרמיקה יציבה +2.5 שכנראה הפיקו החממות תחתי עד לגובה 650 מטר.

בגובה זה אני מחליט על יציאה לכיוון אלומות מעל אלומות בגובה 420 מטר סיבוב רחב והינה היא שוב מעל הבריכה של אלומות מעט לפני המדרון תרמיקה שהתחילה +1 שהסתיימה מעל נהר הירדן בגובה 880מטר עם +4.7.

וכך להנאתי אני משקיף לראשונה בחיי בנוף עוצר הנשימה שנגלה לעיניי בגובה 880 מטר ורק מחשבה אחת על ברד פסיפלורה חולפת בראשי להשלמת הסיפור לאדרי ואבי בסוף היום.

חלפתי מעל הפסיפלורה בגובה 400 מטר מנפנף לשלום מלמעלה ומנסה לגמוע עוד כמה ק"מ לכיוון שדה נחיתה של מבוא חמה שוב תרמיקה +1.5 מסתובב ושומר גובה עד קיבוץ האון.

ואז נזכר שאבי הפנה אותי לאתר של שימי לראות סרט וידאו מהתבור לחוף האון ונזכר בדשא והחוף היפה למטה ואז תוך כדי שמיניות הנמכה מעל הרוחצים בחוף התיישרתי לנחיתה לפי הדגלים שהצביעו על צפונית נחתתי על הדשא נחיתה חלקה.

אך איזה יום.

שלא יגמר לעולם.

מקור:ברכות בפורום רוח הקודש.

צביקה וילנאי: איזה כיף שהיה לי היום[עריכה]

אוגוסט 03, 2007

אחרי פעמים רבות בהן הייתי בתבור והחלטתי לא לטוס - היום הייתה הפעם השניה בה כן טסתי.

ההתחלה לא הייתה מזהירה - הפרשי משבים והחלטה של גיא שלא לצאת (למי שלא יודע גיא הוא פעמון האזהרה שלי) ואחרי שלוש הנפות לא מוצלחות כבר שקלתי לותר. דווקא גיא נטע בי את הבטחון להמריא אחרי שמדד ודיווח שיש רגיעה במשבים.

בפעם הקודמת הסתפקתי בטיסה כמעט מקומית בה הגעתי ללמעלה מ1000 מ', אבל לא יצאתי בגלל חוסר בטחון ורצועה מפותלת. הפעם החלטתי שאם יש תנאים ויש גובה אצא. זוהר המתין לי באוויר שעה ארוכה (ובגללי כנראה פספס את הקרוס שלו) כדי להדריך אותי.

המראתי ולא הרגשתי בנוח בקרבת ההר ולכן החלטתי להתרחק מההר תוך תשלום בגובה. כבר התחלתי לסקור את שדות הנחיתה האפשריים למרגלות התבור, אבל קיוויתי שאמצא בכל זאת את הטרמיקה הגואלת. פניתי למקום בו מצאתיה בפעם הקודמת והיא לא אכזבה אותי.תוך דקות כבר הייתי מעל 1000 מ' תוך הסחפות למעלה. טרמיקה נוחה יחסית של +2 בממוצע עשתה את מלאכתה ולקחה אותי למעלה.

מצאתי עצמי בגובה של למעלה מ1000 מ' לבד מעל ההר. ההתלבטות אם לצאת או לא הייתה קצרה. פניתי מזרחה תוך תחושה מדהימה של חופש וראשוניות הגילוי. מפעם לפעם נתקלתי בפיספסים שניסתי למצות מהם עוד כמה מטרים. בדרך התבוננתי נפעם בנוף ובמרחב הנפרשים למטה ובמקביל פקחתי עין בוחנת על הדאון שטס כקילומר ממני בערך בגובה שלי.

הגעתי עד לכפר כמא בגבה 800 מ' (כאן המקום להעיר שמהאוויר לא כ"כ ידעתי מה נמצא מתחתי - נקודה לשיפור לפעמים הבאות) וטרמיקה נוספת החזירה אותי כמעט ל1100 מ'.

מכאן התלבטתי לאן להמשיך ומשכתי דווקא צפונה תוך שאני חולף מימיני את שרונה (גם את זה גילית רק אחרי שהורדתי את הטרק מהGPS). מכאן קידמו את פני רק סינקים והבנתי שאני בדרכי למטה. מולי ראיתי ערוץ נחל עמוק (נחל אדם) והחלטתי שאני לא רוצה לחצות אותו ולכן סבתי על עקבותי במטרה לנחות מול הרוח. סיבוב עם הGPS לוודא את כיוון הרוח ובחירה של שדה קצור היו ההכנות לנחיתה. נחיתה קלה כמעט ללא פלייר מול הרוח ומייד לאחריה חיוך ענק שעלה על פני. נחתתי צפונית מערבית לשרונה.

אחרי שהתקפלתי צעדתי לכיוון קבוצת רוכבי אופניים שטח שיצאו משדה אילן יחד עם רכב גיבוי. הרכב הקפיץ אותי לכיסה לשרונה. משם יחד עם נפתלי לקחתי מונית חזרה לתבור. סה"כ טיסה של למעלה מחצי שעה. קרוס ראשון. כ-10 ק"מ. אמנם קטן, אבל עבורי צעד ענק.

ארוחה המשותפת בניין והטיסה בארסוף היו קינוח משולם ליום מדהים.

איזה כיף שהיה לי היום.

מקור: ברכות בפורום רוח הקודש