הבדלים בין גרסאות בדף "כמו ציפור"
| שורה 2: | שורה 2: | ||
''הכתבה מתארת את חייהם של שני ומאיה מליק והדאייה שבחייהם, כולל תמונות. הכתבה המקורית בתמונות משמאל.'' | ''הכתבה מתארת את חייהם של שני ומאיה מליק והדאייה שבחייהם, כולל תמונות. הכתבה המקורית בתמונות משמאל.'' | ||
| − | __NOTOC__ | + | __NOTOC__ __NOEDITSECTION__ |
| − | __NOEDITSECTION__ | + | |
---- | ---- | ||
{| align = "left" | {| align = "left" | ||
גרסה אחרונה מ־10:01, 24 בינואר 2010
כתבה מ"מסע לנוער" (ירחון של "מסע אחר" אשר קהל היעד שלו הם ילדים).
הכתבה מתארת את חייהם של שני ומאיה מליק והדאייה שבחייהם, כולל תמונות. הכתבה המקורית בתמונות משמאל.
מאת: טובית נייזר
אחד החלומות הכי עתיקים של בני האדם הוא לעוף. אמנם עוד לא נולד האדם שפרש כנפיים והמריא, אבל יש דברים שממש מתקרבים לזה. מצנחי רחיפה למשל.
מה קורה אם אבא שלכם נוטה לרחף באופן קבוע? יכול להיות שקשה לתקשר איתו. אבל כשגם אמא שלכם נמצא באוויר לא פחות מאשר על הקרקע זו כנראה מחלה משפחתית מידבקת, ויש להניח שבתוך זמן קצר תמצאו גם את עצמכם בשמים. שני ומאיה מליק, ששני הוריהן דואים במצנחי רחיפה, מכירות את השמים מקרוב.
שני מליק היא בת שמונה, ועושה דברים די רגילים לבנות גילה. היא לומדת בכיתה ב', אוהבת לשחק עם החתולה שלה, פעילה בשיעורי ספורט בבית הספר, וגם הולכת לחוג היפ הופ. אבל דבר אחד שהיא עושה דווקא מיוחד מאוד: מגיל ארבע ועד היום היא דואה במצנחי רחיפה. גם אחותה מאיה, שעכשיו היא בת ארבע ריחפה כבר פעמיים.
אמיר, אביהן של שני ומאיה, דואה כבר שנים רבות במצנחי רחיפה, ומידי פעם הוא לוקח את בנותיו לרחף איתו. "אבא מחבר את הרתמה שלי אליו", מסבירה שני, "והוא עושה הכל. לפעמים אני עוזרת לו להסתובב ולפנות ימינה או שמאלה באוויר, אבל אני לא מרחפת לבד." ילדים אינם יכולים לרחף בעצמם, כי צריך להפעיל כוח רב כדי להרים את המצנח הגדול, אבל הם יכולים להתחבר למדריך ולהרגיש כמו ציפור לכמה דקות. לדאייה כזאת, עם מדריך, קוראים טנדם.
קופצים משפת הצוק
הכל התחיל בכלל בכמה מטפסי הרים. הם נהנו מאוד לטפס, אבל בכל פעם שכבשו פסגה, הצטערו שאינם יכולים לרדת למטה בקלות. הפתרון שמצאו היה מצנחי הרחיפה.
איך זה פועל? קודם כל בוחרים צוק או מקום גבוה אחר שיש בו תנאים טובים לרחיפה, כלומר בלי מערבולות של אוויר ובלי מכשולים בשטח. המקומות שהכי טוב לדאות מהם משתנים לפי העונה: בקיץ יש תנאים נוחים באזור נתניה והר תבור, ובחורף דואים בעיקר מהגלבוע ומהר הארי שבגליל, שהוא אתר הרחיפה הכי גבוה בארץ.
כשעומדים על הצוק מתחברים ברתמה למצנח מאורך, שעשוי מבד מיוחד שהאוויר אינו יכול לחדור דרכו. עכשיו מיישרים את המצנח, נותנים לרוח למלא אותו, ומעלים אותו כמו מפרש מתוח. פעולה זו דורשת כוח ומיומנות ונקראת "הנפה". אחרי שבודקים שכל החיבורים תקינים, מתחילים לרוץ אל עבר שפת הצוק, והופה, ממריאים. משם הרוח כבר עושה את העבודה ונושאת אותנו בגובה של מאות, ואפילו אלפי, מטרים מעל לפני הקרקע.
האדם הדואה יכול לבצע פניות, להאיץ את הדאייה או או להאט אותה בעזרת מוטות ורצועות שמחוברים למצנח. אפשר לרחף אפילו כמה שעות, וכשרוצים לנחות, מאיטים את הדאייה, ומנמיכים עד שהרגליים נוגעות באדמה.
דברים שרואים משם
"ראיתי את הים, ראיתי אנשים, וגם שחפים", מפרטת שני מה היא רואה כשהיא נמצאת גבוה בשמים. בין הדברים המיוחדים שיצא לה לראות מלמעלה היא מספרת על איש אחד ששכב על החוף ונשאר רק עם תחתונים, ו"גם ראינו פעם את אפולוניה, שזה מקום מאוד יפה".
כששואלים את שני איך ילדה קטנה מטיילת לה בשמים בלי שום פחד, היא עונה שלדאות זה בכלל לא מפחיד, רק ההתחלה קשה: "אני מפחדת רק כשאבא מתחיל את הרחיפה, כשהוא אומר לי לרוץ, עד שהוא עולה ממש לאוויר. אבל חוץ מזה זה כיף, וכדאי לכולם".
מה באמת?
השיא הישראלי בדאייה למרחק במצנחי רחיפה הוא של חגי לרמן , שדאה למרחק של 116 קילומטר!
מצנחי רחיפה ברשת
באתר "רוח הקודש" יש מידע רב על תחום הרחיפה בארץ, ואפשר גם לראות בו סרטים של משפחת מליק מרחפת: www.holywind.net. חוץ מזה, מומלץ לגלוש לאתר של אגודת מצנחי הרחיפה, שבו יש רשימה של בתי ספר לרחיפה, הודעות על תחרויות ועוד המון מידע בנושא: www.paragliding.org.il.
