הבדלים בין גרסאות בדף "הזדקרות עמוקה"
| (8 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | מאת: [http://50k-or-bust.com/index.html נייג'ל פייג], | + | __NOTOC__ |
| + | ראו גם [[הזדקרות עמוקה (דיון)]]. | ||
| + | ---- | ||
| + | מאת: [http://50k-or-bust.com/index.html נייג'ל פייג], 2010. | ||
| − | + | תרגום: יעל גולדמן, 2010. | |
| + | מקור: [http://50k-or-bust.com/Flying_Articles/Deep_Stall.htm Deep Stall in Paragliders - Nigel Page] | ||
| − | + | הפעם הראשונה שבה החלטתי לכתוב אודות הזדקרות עמוקה היתה לפני שנים רבות, לאחר מספר מקרים שבהם חוויתי נפילה חופשית מהשמים בגלל מצנחים עם בעית אטימות (פרוסיטי). היום המצנחים נחשבים בטוחים הרבה יותר, אבל אירועים שעליהם שמעתי לאחרונה גרמו לי לחשוב שוב על נושא ההזדקרות העמוקה. | |
| + | |||
| + | האווירודינמיקה לא השתנתה במהלך השנים, אבל הגורמים לכניסה לה.עמוקה במצנחים המודרניים הם שונים, וכן השיטות המועדפות ליציאה ממצב זה. | ||
| + | |||
| + | במאמר זה אנסה לצמצם במונחים טכניים ולהתמקד בצד המעשי. | ||
| + | |||
| + | האם ה. עמוקה הוא בכלל נושא ששווה לדון בו? שפטו בעצמכם לאחר קריאת המאמר. | ||
| + | |||
| + | ==מהי הזדקרות עמוקה?== | ||
| + | במאמר זה, אתייחס לה. עמוקה כאל מצב הזדקרות אשר ממנו החופה אינו מתאוששת באופן אוטומטי לאחר שחרור הברקסים, או שלוקח לה זמן רב להתאושש. במצב ה. עמוקה (המכונה גם "פאראשוטל") המהירות האווירית היא אפס והחופה יורדת אנכית כמו מצנח, אך נשארת פרוסה ויציבה. קצב השקיעה במצב זה יעלה על 6-7 מטרים בשניה (שימוש ברזרבי שהינו קטן מידי למידותיך יתן את אותו קצב שקיעה) – זה קצב מהיר מאוד! | ||
| + | |||
| + | אין לערבב בין המושג ה. עמוקה למושג הזדקרות מלאה, שכן מצב של הזדקרות מלאה נשמר על ידי הטייס על ידי משיכה של מלוא מהלך הברקס. | ||
| + | |||
| + | ==למה בעצם צריך לדון בנושא ה. עמוקה?== | ||
| + | הזדקרות היא מצב בו זוית ההתקפה של הכנף היא גבוהה מידי. במטוסים, כאשר זווית ההתקפה גדלה עד למצב של הזדקרות, המטוס מתוכנן "להוריד אף" על מנת לצאת ממצב זה. | ||
| + | |||
| + | מצנח רחיפה נשאר יציב בשל "אפקט המטוטלת" - יציבות זו נשמרת בגלל משקלו של הדביל שתלוי תחת החופה. | ||
| + | |||
| + | עיקרון זה שומר על יציבות הכנף כאשר היא בזווית קבועה ביחס לאופק - יציבות שתשמר גם כאשר התנועה היא אנכית. בקצרה: בשל האמור, מצנח רחיפה לא יתאושש מהזדקרות עמוקה באותה קלות יחסית שבה מתאושש כלי טיס אחר. | ||
| + | |||
| + | ==הגורמים לכניסה לה. עמוקה== | ||
| + | במצנחים מודרניים אין נטייה להזדקרות עמוקה. המשמעות: מצנח מודרני לא נוטה להישאר במצב של הזדקרות עמוקה והוא יתאושש במהירות ויחזור לטיסה רגילה ללא התערבות טייס מיוחדת פרט לשחרור הברקסים. למרות האמור, ישנם מספר מקרי קצה אשר יגרמו למצנח לנטייה מוגברת לכניסה לה. עמוקה או שיגרמו להאטה בהתאוששות ממנה. | ||
| + | |||
| + | 1) אטימות הבד ("פרוסיטי"). כנפי המצנח עשויות בד ארוג מצופה המיועד למנוע חדירה של אוויר דרכו. אם הציפוי פגוע בצורה כלשהי, הכנף תיטה להזדקרות עמוקה. קרינת השמש, מי מלח ושחיקה עלולים לפגוע בציפוי הבד. | ||
| + | |||
| + | 2) התכווצות מיתרים (הערת מתרגמת: בגלל זה אסור לטוס עם מצנח רטוב). לעיתים המייתרים עלולים להתכווץ, אבל מכיוון שהעומס על מיתרי A ו-B הוא גדול יותר מהעומס על מיתרי C, D ומיתרי הברקס, מיתרים אלו עלולים להתכווץ חזרה באופן שונה (או להמתח באופן שונה לאחר שכווצו) ממיתרי A ו –B. התוצאה שינוי זווית ההתקפה ונטייה להזדקרות. | ||
| + | |||
| + | 3) מייתרי ברקס קצרים מידי או מיתרי ברקס שהתכווצו. אפילו הקיצור המזערי ביותר במיתרי הברקס, אשר לא יורגש בזמן טיסה רגילה – עלול להיות משמעותי בזמן הזדקרות או נפילת לחץ בחופה: המצנח ישאר במצב הזדקרות או שיקח לו זמן ארוך מהרגיל להתאושש לאחר עזיבת הברקסים (משמע: המצנח יהיה במצב של הזדקרות עמוקה). | ||
| + | אורכם המדויק של מיתרי הברקס (האורך שנבדק בעת מבחני התקינה) יופיע בהוראות היצרן. אין לסמוך על סימון המיתרים, כי מיתרים נמתחים ומתכווצים... | ||
| + | |||
| + | בזמן שהחופה שלך נשלחת לבדיקה, כל הנ"ל יבדק עבורך. | ||
| + | |||
| + | בד החופה במצנחים מודרניים הוא מתקדם ואיכותי יותר מהבד אשר שימש במצנחים מהסוג הישן. כיום, מצנח יכול לטוס עד 400 שעות עם שמירה על אטימות בד סבירה. התכווצות של מיתרים יכולה להתרחש בשל לחות או בשל חוסר שימוש בחופה. מבין שני הגורמים הנ"ל (אטימות הבד והתכווצות מיתרים) - התכווצות מיתרים היא גורם סביר יותר לנטייה של הזדקרות עמוקה במצנחים מודרניים. | ||
| + | |||
| + | ==זיהוי== | ||
| + | הענין המסוכן יותר בהזדקרות עמוקה הוא הקושי בזיהוי מצב זה. מצנח במצב של הזדקרות עמוקה יכול לשקוע במהירות הזהה למהירות שבו היה טס אילו היה בטיסה ישרה ואופקית. | ||
| + | |||
| + | הטייס "ירגיש" את מהירות הטיסה כאשר למעשה אינו יזהה שהוא ב"טיסה" אנכית. הרמזים אשר מאפיינים "טיסה" שכזאת הם תחושת השקיעה או "הנפילה" המורגשת, התקרבות הקרקע וצווחות ממכשיר הואריו – כל הנ"ל יכולים בקלות להתפרש כהימצאות בסינק. | ||
| + | |||
| + | ==פעולה== | ||
| + | תחילה יש לוודא שהברקסים משוחררים לגמרי. ההחלטה האם לבצע פעולה מעבר לשחרור הברקסים כרוכה בגובה שבו נמצאים, בפני השטח ובניסיון של הטייס. | ||
| + | |||
| + | בדר"כ קצב השקיעה במצב ה. עמוקה יהיה בסביבות ה-6 מטר לשניה. | ||
| + | |||
| + | גובה נמוך: ניסיון לבצע התאוששות מהזדקרות עמוקה בגובה נמוך יגרום לרוב ל"ווינג" אל הקרקע במהירות גבוהה. אם אתם בגובה נמוך מעל אדמה טובה, הדרך הפשוטה ביותר לצאת ללא פגע היא גלגול צנחנים. | ||
| + | |||
| + | גובה בינוני: המצנח הרזרבי המודרני יכול להיות אפקטיבי גם בגובה נמוך יחסית. הדיעה הרווחת כיום היא: "בכל מקרה של ספק – שלוף אותו" (את הרזרבי כמובן). מאנגלית: If in doubt get it out. אל תמתין לרגע האחרון. | ||
| + | |||
| + | בגובה רב: התאוששות. המטרה בהתאוששות היא בנייה מחדש של המהירות האופקית (בניגוד למהירות האנכית) על ידי הטיית המצנח במישור העלרוד למטרת צלילה קדימה. | ||
| + | |||
| + | למעשה, מצנח רחיפה מודרני שנשאר במצב של ה. עמוקה גם כאשר הברקסים משוחררים לגמרי הוא בוודאי אינו תקין. עד כמה ההתאוששות תהיה קשה? זה תלוי בעד כמה המצנח אינו תקין... | ||
| + | |||
| + | שיטת ההתאוששות המועדפת היא תלוית דגם והיא תופיע בספרון העזר (המדריך) של מצנח הרחיפה שלך. להלן מספר שיטות כלליות: | ||
| + | |||
| + | 1) מערכת האצה. תגרום לצלילה קדימה על ידי הקטנת זווית ההתקפה. שימוש במערכת ההאצה היא בוודאי הדרך היעילה ביותר, אשר תעבוד במרבית המצנחים המודרניים... שיטה זו כמובן תהיה יעילה רק במידה שמוט ההאצה נגיש ברגע הקריטי – אחרת יהא עליך להשתמש בשיטה אחרת. | ||
| + | |||
| + | 2) דחיפה של מיתרי ה-A קדימה (בדומה לשימוש במערכת ההאצה). | ||
| + | |||
| + | 3) משיכת מלוא מהלך הברקס עד ליצירת הזדקרות מלאה ושחרור מהיר. לאחר השחרור החופה צוללת קדימה ובונה מהירות – היה נכון לבלום את החופה אם היא רצה קדימה יותר מידי. מהלך זה (של הזדקרות מלאה) כדאי רק במידה ואף מהלך קודם לא פתר את הבעיה. | ||
| + | |||
| + | ==תרגול של הזדקרות עמוקה והתאוששות ממנה== | ||
| + | הזדקרות עמוקה תתורגל רק מעל הים, תוך שימוש בעזרים ובציוד המתאים, כלומר: רק במסגרת קורס מצבי חירום – SIV. | ||
| + | |||
| + | ==המנעות ממצב הזדקרות עמוקה== | ||
| + | שמירה על מהירות אווירית והמנעות מהזדקרות (בשל משיכת ברקסים) הם שני החוקים הבסיסיים שיש לאמץ. | ||
| + | |||
| + | וודא שכאשר אין משיכה יזומה של הבלמים - הבלמים אכן משוחררים לגמרי (אין קיצור של מהלך הברקס), או שאין צורך למתוח את הזרועות עד קצה גבול היכולת על מנת לגרום לשחרורם המלא. | ||
| + | |||
| + | לאנשים מפוחדים יש נטייה להיאחז או להיתלות על מה שנמצא בהישג ידם... זה בסדר כל עוד לא מדובר בידיות הברקס. באוויר מערבולתי או מחותחת, יש לטייסים נטיה למשוך עוד ועוד ברקסים מבלי לשחרר אותם. | ||
| + | |||
| + | ==שמירה על תקינות החופה== | ||
| + | לאחרונה התפתחה מוסכמה בקרב טייסי מצנחי רחיפה, שחופה יש לבדוק בכל שנה. בדיקת חופה טובה תכלול בדיקה של אטימות הבד, אורך ותקינות של מיתרים בכלל ומיתרי הברקס. | ||
| + | |||
| + | מצנח מודרני אשר נבדק שנתית ונמצא תקין אמור להתאושש ממצב הזדקרות עמוקה בעת שחרור של הברקסים. בדיקת התקינות היא באחריות המרחף. | ||
| + | |||
| + | אם אתה טס על זה – דאג שזה יהיה בטיחותי! | ||
| + | |||
| + | '''Copyright © Nigel Page - June 2010''' | ||
[[קטגוריה: מאמרים]] | [[קטגוריה: מאמרים]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:52, 29 ביוני 2010
ראו גם הזדקרות עמוקה (דיון).
מאת: נייג'ל פייג, 2010.
תרגום: יעל גולדמן, 2010.
מקור: Deep Stall in Paragliders - Nigel Page
הפעם הראשונה שבה החלטתי לכתוב אודות הזדקרות עמוקה היתה לפני שנים רבות, לאחר מספר מקרים שבהם חוויתי נפילה חופשית מהשמים בגלל מצנחים עם בעית אטימות (פרוסיטי). היום המצנחים נחשבים בטוחים הרבה יותר, אבל אירועים שעליהם שמעתי לאחרונה גרמו לי לחשוב שוב על נושא ההזדקרות העמוקה.
האווירודינמיקה לא השתנתה במהלך השנים, אבל הגורמים לכניסה לה.עמוקה במצנחים המודרניים הם שונים, וכן השיטות המועדפות ליציאה ממצב זה.
במאמר זה אנסה לצמצם במונחים טכניים ולהתמקד בצד המעשי.
האם ה. עמוקה הוא בכלל נושא ששווה לדון בו? שפטו בעצמכם לאחר קריאת המאמר.
מהי הזדקרות עמוקה?[עריכה]
במאמר זה, אתייחס לה. עמוקה כאל מצב הזדקרות אשר ממנו החופה אינו מתאוששת באופן אוטומטי לאחר שחרור הברקסים, או שלוקח לה זמן רב להתאושש. במצב ה. עמוקה (המכונה גם "פאראשוטל") המהירות האווירית היא אפס והחופה יורדת אנכית כמו מצנח, אך נשארת פרוסה ויציבה. קצב השקיעה במצב זה יעלה על 6-7 מטרים בשניה (שימוש ברזרבי שהינו קטן מידי למידותיך יתן את אותו קצב שקיעה) – זה קצב מהיר מאוד!
אין לערבב בין המושג ה. עמוקה למושג הזדקרות מלאה, שכן מצב של הזדקרות מלאה נשמר על ידי הטייס על ידי משיכה של מלוא מהלך הברקס.
למה בעצם צריך לדון בנושא ה. עמוקה?[עריכה]
הזדקרות היא מצב בו זוית ההתקפה של הכנף היא גבוהה מידי. במטוסים, כאשר זווית ההתקפה גדלה עד למצב של הזדקרות, המטוס מתוכנן "להוריד אף" על מנת לצאת ממצב זה.
מצנח רחיפה נשאר יציב בשל "אפקט המטוטלת" - יציבות זו נשמרת בגלל משקלו של הדביל שתלוי תחת החופה.
עיקרון זה שומר על יציבות הכנף כאשר היא בזווית קבועה ביחס לאופק - יציבות שתשמר גם כאשר התנועה היא אנכית. בקצרה: בשל האמור, מצנח רחיפה לא יתאושש מהזדקרות עמוקה באותה קלות יחסית שבה מתאושש כלי טיס אחר.
הגורמים לכניסה לה. עמוקה[עריכה]
במצנחים מודרניים אין נטייה להזדקרות עמוקה. המשמעות: מצנח מודרני לא נוטה להישאר במצב של הזדקרות עמוקה והוא יתאושש במהירות ויחזור לטיסה רגילה ללא התערבות טייס מיוחדת פרט לשחרור הברקסים. למרות האמור, ישנם מספר מקרי קצה אשר יגרמו למצנח לנטייה מוגברת לכניסה לה. עמוקה או שיגרמו להאטה בהתאוששות ממנה.
1) אטימות הבד ("פרוסיטי"). כנפי המצנח עשויות בד ארוג מצופה המיועד למנוע חדירה של אוויר דרכו. אם הציפוי פגוע בצורה כלשהי, הכנף תיטה להזדקרות עמוקה. קרינת השמש, מי מלח ושחיקה עלולים לפגוע בציפוי הבד.
2) התכווצות מיתרים (הערת מתרגמת: בגלל זה אסור לטוס עם מצנח רטוב). לעיתים המייתרים עלולים להתכווץ, אבל מכיוון שהעומס על מיתרי A ו-B הוא גדול יותר מהעומס על מיתרי C, D ומיתרי הברקס, מיתרים אלו עלולים להתכווץ חזרה באופן שונה (או להמתח באופן שונה לאחר שכווצו) ממיתרי A ו –B. התוצאה שינוי זווית ההתקפה ונטייה להזדקרות.
3) מייתרי ברקס קצרים מידי או מיתרי ברקס שהתכווצו. אפילו הקיצור המזערי ביותר במיתרי הברקס, אשר לא יורגש בזמן טיסה רגילה – עלול להיות משמעותי בזמן הזדקרות או נפילת לחץ בחופה: המצנח ישאר במצב הזדקרות או שיקח לו זמן ארוך מהרגיל להתאושש לאחר עזיבת הברקסים (משמע: המצנח יהיה במצב של הזדקרות עמוקה). אורכם המדויק של מיתרי הברקס (האורך שנבדק בעת מבחני התקינה) יופיע בהוראות היצרן. אין לסמוך על סימון המיתרים, כי מיתרים נמתחים ומתכווצים...
בזמן שהחופה שלך נשלחת לבדיקה, כל הנ"ל יבדק עבורך.
בד החופה במצנחים מודרניים הוא מתקדם ואיכותי יותר מהבד אשר שימש במצנחים מהסוג הישן. כיום, מצנח יכול לטוס עד 400 שעות עם שמירה על אטימות בד סבירה. התכווצות של מיתרים יכולה להתרחש בשל לחות או בשל חוסר שימוש בחופה. מבין שני הגורמים הנ"ל (אטימות הבד והתכווצות מיתרים) - התכווצות מיתרים היא גורם סביר יותר לנטייה של הזדקרות עמוקה במצנחים מודרניים.
זיהוי[עריכה]
הענין המסוכן יותר בהזדקרות עמוקה הוא הקושי בזיהוי מצב זה. מצנח במצב של הזדקרות עמוקה יכול לשקוע במהירות הזהה למהירות שבו היה טס אילו היה בטיסה ישרה ואופקית.
הטייס "ירגיש" את מהירות הטיסה כאשר למעשה אינו יזהה שהוא ב"טיסה" אנכית. הרמזים אשר מאפיינים "טיסה" שכזאת הם תחושת השקיעה או "הנפילה" המורגשת, התקרבות הקרקע וצווחות ממכשיר הואריו – כל הנ"ל יכולים בקלות להתפרש כהימצאות בסינק.
פעולה[עריכה]
תחילה יש לוודא שהברקסים משוחררים לגמרי. ההחלטה האם לבצע פעולה מעבר לשחרור הברקסים כרוכה בגובה שבו נמצאים, בפני השטח ובניסיון של הטייס.
בדר"כ קצב השקיעה במצב ה. עמוקה יהיה בסביבות ה-6 מטר לשניה.
גובה נמוך: ניסיון לבצע התאוששות מהזדקרות עמוקה בגובה נמוך יגרום לרוב ל"ווינג" אל הקרקע במהירות גבוהה. אם אתם בגובה נמוך מעל אדמה טובה, הדרך הפשוטה ביותר לצאת ללא פגע היא גלגול צנחנים.
גובה בינוני: המצנח הרזרבי המודרני יכול להיות אפקטיבי גם בגובה נמוך יחסית. הדיעה הרווחת כיום היא: "בכל מקרה של ספק – שלוף אותו" (את הרזרבי כמובן). מאנגלית: If in doubt get it out. אל תמתין לרגע האחרון.
בגובה רב: התאוששות. המטרה בהתאוששות היא בנייה מחדש של המהירות האופקית (בניגוד למהירות האנכית) על ידי הטיית המצנח במישור העלרוד למטרת צלילה קדימה.
למעשה, מצנח רחיפה מודרני שנשאר במצב של ה. עמוקה גם כאשר הברקסים משוחררים לגמרי הוא בוודאי אינו תקין. עד כמה ההתאוששות תהיה קשה? זה תלוי בעד כמה המצנח אינו תקין...
שיטת ההתאוששות המועדפת היא תלוית דגם והיא תופיע בספרון העזר (המדריך) של מצנח הרחיפה שלך. להלן מספר שיטות כלליות:
1) מערכת האצה. תגרום לצלילה קדימה על ידי הקטנת זווית ההתקפה. שימוש במערכת ההאצה היא בוודאי הדרך היעילה ביותר, אשר תעבוד במרבית המצנחים המודרניים... שיטה זו כמובן תהיה יעילה רק במידה שמוט ההאצה נגיש ברגע הקריטי – אחרת יהא עליך להשתמש בשיטה אחרת.
2) דחיפה של מיתרי ה-A קדימה (בדומה לשימוש במערכת ההאצה).
3) משיכת מלוא מהלך הברקס עד ליצירת הזדקרות מלאה ושחרור מהיר. לאחר השחרור החופה צוללת קדימה ובונה מהירות – היה נכון לבלום את החופה אם היא רצה קדימה יותר מידי. מהלך זה (של הזדקרות מלאה) כדאי רק במידה ואף מהלך קודם לא פתר את הבעיה.
תרגול של הזדקרות עמוקה והתאוששות ממנה[עריכה]
הזדקרות עמוקה תתורגל רק מעל הים, תוך שימוש בעזרים ובציוד המתאים, כלומר: רק במסגרת קורס מצבי חירום – SIV.
המנעות ממצב הזדקרות עמוקה[עריכה]
שמירה על מהירות אווירית והמנעות מהזדקרות (בשל משיכת ברקסים) הם שני החוקים הבסיסיים שיש לאמץ.
וודא שכאשר אין משיכה יזומה של הבלמים - הבלמים אכן משוחררים לגמרי (אין קיצור של מהלך הברקס), או שאין צורך למתוח את הזרועות עד קצה גבול היכולת על מנת לגרום לשחרורם המלא.
לאנשים מפוחדים יש נטייה להיאחז או להיתלות על מה שנמצא בהישג ידם... זה בסדר כל עוד לא מדובר בידיות הברקס. באוויר מערבולתי או מחותחת, יש לטייסים נטיה למשוך עוד ועוד ברקסים מבלי לשחרר אותם.
שמירה על תקינות החופה[עריכה]
לאחרונה התפתחה מוסכמה בקרב טייסי מצנחי רחיפה, שחופה יש לבדוק בכל שנה. בדיקת חופה טובה תכלול בדיקה של אטימות הבד, אורך ותקינות של מיתרים בכלל ומיתרי הברקס.
מצנח מודרני אשר נבדק שנתית ונמצא תקין אמור להתאושש ממצב הזדקרות עמוקה בעת שחרור של הברקסים. בדיקת התקינות היא באחריות המרחף.
אם אתה טס על זה – דאג שזה יהיה בטיחותי!
Copyright © Nigel Page - June 2010
