הבדלים בין גרסאות בדף "הזדקרות עמוקה"

מתוך ParaWiki
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
 
(11 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
−
מאת: [http://50k-or-bust.com/index.html נייג'ל פייג], 2006
+
__NOTOC__
−
  מאמר לתרגום
+
ראו גם [[הזדקרות עמוקה (דיון)]].
 +
----
 +
מאת: [http://50k-or-bust.com/index.html נייג'ל פייג], 2010.
 +
   
 +
תרגום: יעל גולדמן, 2010.
  
 +
מקור: [http://50k-or-bust.com/Flying_Articles/Deep_Stall.htm Deep Stall in Paragliders - Nigel Page]
  
−
מקור: http://50k-or-bust.com/Flying_Articles/Deep_Stall.htm
+
הפעם הראשונה שבה החלטתי לכתוב אודות הזדקרות עמוקה היתה לפני שנים רבות, לאחר מספר מקרים שבהם חוויתי נפילה חופשית מהשמים בגלל מצנחים עם בעית אטימות (פרוסיטי). היום המצנחים נחשבים בטוחים הרבה יותר, אבל אירועים שעליהם שמעתי לאחרונה גרמו לי לחשוב שוב על נושא ההזדקרות העמוקה.  
  
 +
האווירודינמיקה לא השתנתה במהלך השנים, אבל הגורמים לכניסה לה.עמוקה  במצנחים המודרניים הם שונים, וכן השיטות המועדפות ליציאה ממצב זה.
  
−
Deep Stall in Paragliders - Nigel Page
+
במאמר זה אנסה לצמצם במונחים טכניים ולהתמקד בצד המעשי.
  
−
I first wrote an article entitled 'Deep Stall' a long time ago after plummetting out of the sky on several occasions on a very porus glider. Paragliders are now considerably safer but recent events have caused me to look at deep stall again. The aerodynamics of deep stall have not changed, but the most probable causes are different for modern gliders than for early types as are the preferred recovery procedures. In this article I am going to try and keep the technical stuff to a minimum and concentrate on the practical side. Is deep stall still an issue? Decide for yourself.
+
האם ה. עמוקה הוא בכלל נושא ששווה לדון בו? שפטו בעצמכם לאחר קריאת המאמר.
  
−
What is deep stall?
+
==מהי הזדקרות עמוקה?==
 +
במאמר זה, אתייחס לה. עמוקה כאל מצב הזדקרות אשר ממנו החופה אינו מתאוששת באופן אוטומטי לאחר שחרור הברקסים, או שלוקח לה זמן רב להתאושש. במצב ה. עמוקה (המכונה גם "פאראשוטל") המהירות האווירית היא אפס והחופה יורדת אנכית כמו מצנח, אך נשארת פרוסה ויציבה. קצב השקיעה במצב זה יעלה על 6-7 מטרים בשניה (שימוש ברזרבי שהינו קטן מידי למידותיך יתן את אותו קצב שקיעה) – זה קצב מהיר מאוד!
  
−
For our purposes a deep stall is one from which a paraglider will not automatically recover when the brakes are let up or, at least, takes a long time to. All forward airspeed is lost and the canopy descends rather like a parachute and usually remains fully inflated. The rate of descent may exceed six or seven metres per second, comaparable to a rather small emergency parachute. Very quick! Deep stall is sometimes, very appropriately, known as parachutal stall. "Deep stall" should not be confused with "full stall" which is initiated and maintained by the pilot by pulling the brakes fully down.
+
אין לערבב בין המושג ה. עמוקה למושג הזדקרות מלאה, שכן מצב של הזדקרות מלאה נשמר על ידי הטייס על ידי משיכה של מלוא מהלך הברקס.
  
−
Why is deep stall a concern?
+
==למה בעצם צריך לדון בנושא ה. עמוקה?==
 +
הזדקרות היא מצב בו זוית ההתקפה של הכנף היא גבוהה מידי. במטוסים, כאשר זווית ההתקפה גדלה עד למצב של הזדקרות, המטוס מתוכנן "להוריד אף" על מנת לצאת ממצב זה.
  
−
Stall occurs when the angle of attack of the wing is too high. Aircraft are usually designed so a stall makes the nose drop, reducing the angle of attack and unstalling the wing. A paraglider is stabilised mainly by 'pendulum' action provided by the weight of the blob hanging underneath. This tends to keep the wing at a constant angle relative to the horizon rather than relative to the airflow whatever direction the thing is travelling, even vertically. Thus a paraglider does not recover from stall as easily as a conventional aircraft.
+
מצנח רחיפה נשאר יציב בשל "אפקט המטוטלת" - יציבות זו נשמרת בגלל משקלו של הדביל שתלוי תחת החופה.  
  
−
Causes
+
עיקרון זה שומר על יציבות הכנף כאשר היא בזווית קבועה ביחס לאופק - יציבות שתשמר גם כאשר התנועה היא אנכית. בקצרה: בשל האמור, מצנח רחיפה לא יתאושש מהזדקרות עמוקה באותה קלות יחסית שבה מתאושש כלי טיס אחר.
  
−
Modern certified gliders should not be prone to deep stall. i.e. They should not be stable in the stalled condition and should quickly recover to normal flight without any pilot input other than releasing the brakes. However, there are several 'fault' conditions which may make a glider prone to deep stall, or at least slow its recovery from a stall.
+
==הגורמים לכניסה לה. עמוקה==
 +
במצנחים מודרניים אין נטייה להזדקרות עמוקה. המשמעות: מצנח מודרני לא נוטה להישאר במצב של הזדקרות עמוקה והוא יתאושש במהירות ויחזור לטיסה רגילה ללא התערבות טייס מיוחדת פרט לשחרור הברקסים. למרות האמור, ישנם מספר מקרי קצה אשר יגרמו למצנח לנטייה מוגברת לכניסה לה. עמוקה או שיגרמו להאטה בהתאוששות ממנה.
  
−
1) Porosity. Paraglider wings are made of woven fabrics coated to stop the air flowing through the weave. If the coating is damaged the wing may become liable to deep stall. Ultraviolet, water and abrasion can all damage coatings.
+
1) אטימות הבד ("פרוסיטי"). כנפי המצנח עשויות בד ארוג מצופה המיועד למנוע חדירה של אוויר דרכו. אם הציפוי פגוע בצורה כלשהי, הכנף תיטה להזדקרות עמוקה. קרינת השמש, מי מלח ושחיקה עלולים לפגוע בציפוי הבד.
  
−
2) Line shrinkage. Sometimes paraglider lines can shrink, but the A and B lines are subject to higher loads than the C, D and brake lines and may shrink less or be stretched back more after shrinkage. The net result is that the wing pitches up and makes the glider prone to deep stall.
+
2) התכווצות מיתרים (הערת מתרגמת: בגלל זה אסור לטוס עם מצנח רטוב). לעיתים המייתרים עלולים להתכווץ, אבל מכיוון שהעומס על מיתרי A ו-B הוא גדול יותר מהעומס על מיתרי C, D ומיתרי הברקס, מיתרים אלו עלולים להתכווץ חזרה באופן שונה (או להמתח באופן שונה לאחר שכווצו) ממיתרי A ו –B. התוצאה שינוי זווית ההתקפה ונטייה להזדקרות.
  
−
3) Brake lines set too short. Brake lines set only a little too short may not manifest any symptoms until the glider is stalled, perhaps following a deflation, when it may stay stalled or take a long time to recover. i.e. It will be in deep stall.
+
3) מייתרי ברקס קצרים מידי או מיתרי ברקס שהתכווצו. אפילו הקיצור המזערי ביותר במיתרי הברקס, אשר לא יורגש בזמן טיסה רגילה – עלול להיות משמעותי בזמן הזדקרות או נפילת לחץ בחופה: המצנח ישאר במצב הזדקרות או שיקח לו זמן ארוך מהרגיל להתאושש לאחר עזיבת הברקסים (משמע: המצנח יהיה במצב של הזדקרות עמוקה).
 +
אורכם המדויק של מיתרי הברקס (האורך שנבדק בעת מבחני התקינה) יופיע בהוראות היצרן. אין לסמוך על סימון המיתרים, כי מיתרים נמתחים ומתכווצים...
  
−
Modern paraglider fabrics are much better than earlier types and a reasonably cared for glider should do over 400 hours without becoming seriously porus. Line shrinkage can be caused by dampness or even prolonged lack of use and is more likely than porosity to be the cause of a modern paraglider becoming prone to deep stall.
+
בזמן שהחופה שלך נשלחת לבדיקה, כל הנ"ל יבדק עבורך.
  
−
Recognition
+
בד החופה במצנחים מודרניים הוא מתקדם ואיכותי יותר מהבד אשר שימש במצנחים מהסוג הישן. כיום, מצנח יכול לטוס עד 400 שעות עם שמירה על אטימות בד סבירה. התכווצות של מיתרים יכולה להתרחש בשל לחות או בשל חוסר שימוש בחופה. מבין שני הגורמים הנ"ל (אטימות הבד והתכווצות מיתרים) - התכווצות מיתרים היא גורם סביר יותר לנטייה של הזדקרות עמוקה במצנחים מודרניים.
  
−
One thing which makes deep stall especially hazardous is that it can be difficult to recognise. A paraglider in deep stall will descend at a speed of the same order as its forward airspeed in normal flight. The pilot may 'feel' the airspeed but not recognise that it is in the wrong direction, vertical! The givaway is that serious sinking feeling, the ground coming up and the scream of the vario, but it still may mistaken for badly sinking air.
+
==זיהוי==
 +
הענין המסוכן יותר בהזדקרות עמוקה הוא הקושי בזיהוי מצב זה. מצנח במצב של הזדקרות עמוקה יכול לשקוע במהירות הזהה למהירות שבו היה טס אילו היה בטיסה ישרה ואופקית.  
  
−
Action In Deep Stall
+
הטייס "ירגיש" את מהירות הטיסה כאשר למעשה אינו יזהה שהוא ב"טיסה" אנכית. הרמזים אשר מאפיינים "טיסה" שכזאת הם תחושת השקיעה או "הנפילה" המורגשת, התקרבות הקרקע וצווחות ממכשיר הואריו – כל הנ"ל יכולים בקלות להתפרש כהימצאות בסינק.
  
−
Firstly make sure the brakes are fully off. The decision of the pilot of whether to attempt a recovery or not depends mainly on height, terrain and experience. In deep stall the descent rate could be around 6m/s, about 200 feet in ten seconds.
+
==פעולה==
 +
תחילה יש לוודא שהברקסים משוחררים לגמרי. ההחלטה האם לבצע פעולה מעבר לשחרור הברקסים כרוכה בגובה שבו נמצאים, בפני השטח ובניסיון של הטייס.  
  
−
Low. Trying to recover too low is likely to result in the pilot flying or 'swinging' into the ground at high speed. If low over benign terrain the safest course of action may be just to PLF.
+
בדר"כ קצב השקיעה במצב ה. עמוקה יהיה בסביבות ה-6 מטר לשניה.
  
−
Intermediate height. Modern emergency parachutes can be very effective even when quite low. The currently generally accepted rule is "If in doubt get it out!" Don't leave it too late.
+
גובה נמוך: ניסיון לבצע התאוששות מהזדקרות עמוקה בגובה נמוך יגרום לרוב ל"ווינג" אל הקרקע במהירות גבוהה. אם אתם בגובה  נמוך מעל אדמה טובה, הדרך הפשוטה ביותר לצאת ללא פגע היא גלגול צנחנים.
  
−
Very high - Recovery. The object of a recovery attempt is to re-establish forward airspeed (as opposed to vertical airspeed) by pitching the wing down or inducing some sort of dive. Essentially a modern paraglider which remains stalled with the brakes fully off is probably faulty. How difficult recovery is will depend on how faulty! The manual for your paraglider may state a preferred method.
+
גובה בינוני: המצנח הרזרבי המודרני יכול להיות אפקטיבי גם בגובה נמוך יחסית. הדיעה הרווחת כיום היא: "בכל מקרה של ספק – שלוף אותו" (את הרזרבי כמובן). מאנגלית: If in doubt get it out. אל תמתין לרגע האחרון.
  
−
1) Applying speed bar. This pitches the wing down. This is probably the most effective method and should work with all modern gliders. OK if you can find the speedbar quickly, otherwise use another method.
+
בגובה רב: התאוששות. המטרה בהתאוששות היא בנייה מחדש של המהירות האופקית (בניגוד למהירות האנכית) על ידי הטיית המצנח במישור העלרוד למטרת צלילה קדימה.  
  
−
2) Pushing forwards on the A lines to depress the front of the wing and pitch it down.  
+
למעשה, מצנח רחיפה מודרני שנשאר במצב של ה. עמוקה גם כאשר הברקסים משוחררים לגמרי הוא בוודאי אינו תקין. עד כמה ההתאוששות תהיה קשה? זה תלוי בעד כמה המצנח אינו תקין...
  
−
3) Pulling on brake, possibly to full stall, and releasing quickly. The idea is that the canopy is pitched down as it surges forwards to produce the necessary dive. Be ready check the canopy with the brakes if it surges too far forwards. This is probably best used only if other methods do not work.
+
שיטת ההתאוששות המועדפת היא תלוית דגם והיא תופיע בספרון העזר (המדריך) של מצנח הרחיפה שלך. להלן מספר שיטות כלליות:
  
−
Practice Of Deep Stalls And Recovery
+
1) מערכת האצה. תגרום לצלילה קדימה על ידי הקטנת זווית ההתקפה. שימוש במערכת ההאצה היא בוודאי הדרך היעילה ביותר, אשר תעבוד במרבית המצנחים המודרניים... שיטה זו כמובן תהיה יעילה רק במידה שמוט ההאצה נגיש ברגע הקריטי – אחרת יהא עליך להשתמש בשיטה אחרת.
  
−
It is useful to investigate deep stall but only over water with appropriate equipment and support facilities (SIV).
+
2) דחיפה של מיתרי ה-A קדימה (בדומה לשימוש במערכת ההאצה).  
  
−
Avoiding Deep Stall
+
3) משיכת מלוא מהלך הברקס עד ליצירת הזדקרות מלאה ושחרור מהיר. לאחר השחרור החופה צוללת קדימה ובונה מהירות – היה נכון לבלום את החופה אם היא רצה קדימה יותר מידי. מהלך זה (של הזדקרות מלאה) כדאי רק במידה ואף מהלך קודם לא פתר את הבעיה.
  
−
Maintaining good airspeed and not stalling in the first place is a good idea. Try to avoid over braking to pump out tucks. Make sure your brakes really are fully released when you think they are and that you don't have to stretch to get them fully off. Frightened humans tend to curl up and hang on to anything they happen to have in their hands. Not good if this is the brake handles. In rough air pilots can sometimes progressively apply more and more brake without realising it.
+
==תרגול של הזדקרות עמוקה והתאוששות ממנה==
 +
הזדקרות עמוקה תתורגל רק מעל הים, תוך שימוש בעזרים ובציוד המתאים, כלומר: רק במסגרת קורס מצבי חירום – SIV.
  
−
Glider Maintenance
+
==המנעות ממצב הזדקרות עמוקה==
 +
שמירה על מהירות אווירית והמנעות מהזדקרות (בשל משיכת ברקסים) הם שני החוקים הבסיסיים שיש לאמץ.
  
−
Recently pilots have begun to be encouraged to have their wings inspected annually. A proper inspection should include a porosity test, a check for line shrinkage and brake setting. A modern glider passing properly executed tests should not remain stalled if the brakes are fully released. If you look after your glider yourself it is down to you to ensure it is safe.
+
וודא שכאשר אין משיכה יזומה של הבלמים - הבלמים אכן משוחררים לגמרי (אין קיצור של מהלך הברקס), או שאין צורך למתוח את הזרועות עד קצה גבול היכולת על מנת לגרום לשחרורם המלא.
  
−
Copyright © Nigel Page - March 2006
+
לאנשים מפוחדים יש נטייה להיאחז או להיתלות על מה שנמצא בהישג ידם... זה בסדר כל עוד לא מדובר בידיות הברקס. באוויר מערבולתי או מחותחת, יש לטייסים נטיה למשוך עוד ועוד ברקסים מבלי לשחרר אותם.
 +
 
 +
==שמירה על תקינות החופה==
 +
לאחרונה התפתחה מוסכמה בקרב טייסי מצנחי רחיפה, שחופה יש לבדוק בכל שנה. בדיקת חופה טובה תכלול בדיקה של אטימות הבד, אורך ותקינות של מיתרים בכלל ומיתרי הברקס.
 +
 
 +
מצנח מודרני אשר נבדק שנתית ונמצא תקין אמור להתאושש ממצב הזדקרות עמוקה בעת שחרור של הברקסים. בדיקת התקינות היא באחריות המרחף.
 +
 
 +
אם אתה טס על זה – דאג שזה יהיה בטיחותי!
 +
 
 +
'''Copyright © Nigel Page - June 2010'''
 +
 
 +
[[קטגוריה: מאמרים]]

גרסה אחרונה מ־11:52, 29 ביוני 2010

ראו גם הזדקרות עמוקה (דיון).

מאת: נייג'ל פייג, 2010.

תרגום: יעל גולדמן, 2010.

מקור: Deep Stall in Paragliders - Nigel Page

הפעם הראשונה שבה החלטתי לכתוב אודות הזדקרות עמוקה היתה לפני שנים רבות, לאחר מספר מקרים שבהם חוויתי נפילה חופשית מהשמים בגלל מצנחים עם בעית אטימות (פרוסיטי). היום המצנחים נחשבים בטוחים הרבה יותר, אבל אירועים שעליהם שמעתי לאחרונה גרמו לי לחשוב שוב על נושא ההזדקרות העמוקה.

האווירודינמיקה לא השתנתה במהלך השנים, אבל הגורמים לכניסה לה.עמוקה במצנחים המודרניים הם שונים, וכן השיטות המועדפות ליציאה ממצב זה.

במאמר זה אנסה לצמצם במונחים טכניים ולהתמקד בצד המעשי.

האם ה. עמוקה הוא בכלל נושא ששווה לדון בו? שפטו בעצמכם לאחר קריאת המאמר.

מהי הזדקרות עמוקה?[עריכה]

במאמר זה, אתייחס לה. עמוקה כאל מצב הזדקרות אשר ממנו החופה אינו מתאוששת באופן אוטומטי לאחר שחרור הברקסים, או שלוקח לה זמן רב להתאושש. במצב ה. עמוקה (המכונה גם "פאראשוטל") המהירות האווירית היא אפס והחופה יורדת אנכית כמו מצנח, אך נשארת פרוסה ויציבה. קצב השקיעה במצב זה יעלה על 6-7 מטרים בשניה (שימוש ברזרבי שהינו קטן מידי למידותיך יתן את אותו קצב שקיעה) – זה קצב מהיר מאוד!

אין לערבב בין המושג ה. עמוקה למושג הזדקרות מלאה, שכן מצב של הזדקרות מלאה נשמר על ידי הטייס על ידי משיכה של מלוא מהלך הברקס.

למה בעצם צריך לדון בנושא ה. עמוקה?[עריכה]

הזדקרות היא מצב בו זוית ההתקפה של הכנף היא גבוהה מידי. במטוסים, כאשר זווית ההתקפה גדלה עד למצב של הזדקרות, המטוס מתוכנן "להוריד אף" על מנת לצאת ממצב זה.

מצנח רחיפה נשאר יציב בשל "אפקט המטוטלת" - יציבות זו נשמרת בגלל משקלו של הדביל שתלוי תחת החופה.

עיקרון זה שומר על יציבות הכנף כאשר היא בזווית קבועה ביחס לאופק - יציבות שתשמר גם כאשר התנועה היא אנכית. בקצרה: בשל האמור, מצנח רחיפה לא יתאושש מהזדקרות עמוקה באותה קלות יחסית שבה מתאושש כלי טיס אחר.

הגורמים לכניסה לה. עמוקה[עריכה]

במצנחים מודרניים אין נטייה להזדקרות עמוקה. המשמעות: מצנח מודרני לא נוטה להישאר במצב של הזדקרות עמוקה והוא יתאושש במהירות ויחזור לטיסה רגילה ללא התערבות טייס מיוחדת פרט לשחרור הברקסים. למרות האמור, ישנם מספר מקרי קצה אשר יגרמו למצנח לנטייה מוגברת לכניסה לה. עמוקה או שיגרמו להאטה בהתאוששות ממנה.

1) אטימות הבד ("פרוסיטי"). כנפי המצנח עשויות בד ארוג מצופה המיועד למנוע חדירה של אוויר דרכו. אם הציפוי פגוע בצורה כלשהי, הכנף תיטה להזדקרות עמוקה. קרינת השמש, מי מלח ושחיקה עלולים לפגוע בציפוי הבד.

2) התכווצות מיתרים (הערת מתרגמת: בגלל זה אסור לטוס עם מצנח רטוב). לעיתים המייתרים עלולים להתכווץ, אבל מכיוון שהעומס על מיתרי A ו-B הוא גדול יותר מהעומס על מיתרי C, D ומיתרי הברקס, מיתרים אלו עלולים להתכווץ חזרה באופן שונה (או להמתח באופן שונה לאחר שכווצו) ממיתרי A ו –B. התוצאה שינוי זווית ההתקפה ונטייה להזדקרות.

3) מייתרי ברקס קצרים מידי או מיתרי ברקס שהתכווצו. אפילו הקיצור המזערי ביותר במיתרי הברקס, אשר לא יורגש בזמן טיסה רגילה – עלול להיות משמעותי בזמן הזדקרות או נפילת לחץ בחופה: המצנח ישאר במצב הזדקרות או שיקח לו זמן ארוך מהרגיל להתאושש לאחר עזיבת הברקסים (משמע: המצנח יהיה במצב של הזדקרות עמוקה). אורכם המדויק של מיתרי הברקס (האורך שנבדק בעת מבחני התקינה) יופיע בהוראות היצרן. אין לסמוך על סימון המיתרים, כי מיתרים נמתחים ומתכווצים...

בזמן שהחופה שלך נשלחת לבדיקה, כל הנ"ל יבדק עבורך.

בד החופה במצנחים מודרניים הוא מתקדם ואיכותי יותר מהבד אשר שימש במצנחים מהסוג הישן. כיום, מצנח יכול לטוס עד 400 שעות עם שמירה על אטימות בד סבירה. התכווצות של מיתרים יכולה להתרחש בשל לחות או בשל חוסר שימוש בחופה. מבין שני הגורמים הנ"ל (אטימות הבד והתכווצות מיתרים) - התכווצות מיתרים היא גורם סביר יותר לנטייה של הזדקרות עמוקה במצנחים מודרניים.

זיהוי[עריכה]

הענין המסוכן יותר בהזדקרות עמוקה הוא הקושי בזיהוי מצב זה. מצנח במצב של הזדקרות עמוקה יכול לשקוע במהירות הזהה למהירות שבו היה טס אילו היה בטיסה ישרה ואופקית.

הטייס "ירגיש" את מהירות הטיסה כאשר למעשה אינו יזהה שהוא ב"טיסה" אנכית. הרמזים אשר מאפיינים "טיסה" שכזאת הם תחושת השקיעה או "הנפילה" המורגשת, התקרבות הקרקע וצווחות ממכשיר הואריו – כל הנ"ל יכולים בקלות להתפרש כהימצאות בסינק.

פעולה[עריכה]

תחילה יש לוודא שהברקסים משוחררים לגמרי. ההחלטה האם לבצע פעולה מעבר לשחרור הברקסים כרוכה בגובה שבו נמצאים, בפני השטח ובניסיון של הטייס.

בדר"כ קצב השקיעה במצב ה. עמוקה יהיה בסביבות ה-6 מטר לשניה.

גובה נמוך: ניסיון לבצע התאוששות מהזדקרות עמוקה בגובה נמוך יגרום לרוב ל"ווינג" אל הקרקע במהירות גבוהה. אם אתם בגובה נמוך מעל אדמה טובה, הדרך הפשוטה ביותר לצאת ללא פגע היא גלגול צנחנים.

גובה בינוני: המצנח הרזרבי המודרני יכול להיות אפקטיבי גם בגובה נמוך יחסית. הדיעה הרווחת כיום היא: "בכל מקרה של ספק – שלוף אותו" (את הרזרבי כמובן). מאנגלית: If in doubt get it out. אל תמתין לרגע האחרון.

בגובה רב: התאוששות. המטרה בהתאוששות היא בנייה מחדש של המהירות האופקית (בניגוד למהירות האנכית) על ידי הטיית המצנח במישור העלרוד למטרת צלילה קדימה.

למעשה, מצנח רחיפה מודרני שנשאר במצב של ה. עמוקה גם כאשר הברקסים משוחררים לגמרי הוא בוודאי אינו תקין. עד כמה ההתאוששות תהיה קשה? זה תלוי בעד כמה המצנח אינו תקין...

שיטת ההתאוששות המועדפת היא תלוית דגם והיא תופיע בספרון העזר (המדריך) של מצנח הרחיפה שלך. להלן מספר שיטות כלליות:

1) מערכת האצה. תגרום לצלילה קדימה על ידי הקטנת זווית ההתקפה. שימוש במערכת ההאצה היא בוודאי הדרך היעילה ביותר, אשר תעבוד במרבית המצנחים המודרניים... שיטה זו כמובן תהיה יעילה רק במידה שמוט ההאצה נגיש ברגע הקריטי – אחרת יהא עליך להשתמש בשיטה אחרת.

2) דחיפה של מיתרי ה-A קדימה (בדומה לשימוש במערכת ההאצה).

3) משיכת מלוא מהלך הברקס עד ליצירת הזדקרות מלאה ושחרור מהיר. לאחר השחרור החופה צוללת קדימה ובונה מהירות – היה נכון לבלום את החופה אם היא רצה קדימה יותר מידי. מהלך זה (של הזדקרות מלאה) כדאי רק במידה ואף מהלך קודם לא פתר את הבעיה.

תרגול של הזדקרות עמוקה והתאוששות ממנה[עריכה]

הזדקרות עמוקה תתורגל רק מעל הים, תוך שימוש בעזרים ובציוד המתאים, כלומר: רק במסגרת קורס מצבי חירום – SIV.

המנעות ממצב הזדקרות עמוקה[עריכה]

שמירה על מהירות אווירית והמנעות מהזדקרות (בשל משיכת ברקסים) הם שני החוקים הבסיסיים שיש לאמץ.

וודא שכאשר אין משיכה יזומה של הבלמים - הבלמים אכן משוחררים לגמרי (אין קיצור של מהלך הברקס), או שאין צורך למתוח את הזרועות עד קצה גבול היכולת על מנת לגרום לשחרורם המלא.

לאנשים מפוחדים יש נטייה להיאחז או להיתלות על מה שנמצא בהישג ידם... זה בסדר כל עוד לא מדובר בידיות הברקס. באוויר מערבולתי או מחותחת, יש לטייסים נטיה למשוך עוד ועוד ברקסים מבלי לשחרר אותם.

שמירה על תקינות החופה[עריכה]

לאחרונה התפתחה מוסכמה בקרב טייסי מצנחי רחיפה, שחופה יש לבדוק בכל שנה. בדיקת חופה טובה תכלול בדיקה של אטימות הבד, אורך ותקינות של מיתרים בכלל ומיתרי הברקס.

מצנח מודרני אשר נבדק שנתית ונמצא תקין אמור להתאושש ממצב הזדקרות עמוקה בעת שחרור של הברקסים. בדיקת התקינות היא באחריות המרחף.

אם אתה טס על זה – דאג שזה יהיה בטיחותי!

Copyright © Nigel Page - June 2010

מקור: http://parawiki.yuvdi.com/index.php?title=הזדקרות_עמוקה&oldid=6399