|
|
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) |
| שורה 54: |
שורה 54: |
| | שמיים מצנחי רחיפה | | שמיים מצנחי רחיפה |
| | | | |
| − | === תגובה: פינת הבטיחות של איתמר ===
| + | ---- |
| − | תאריך: 17/12/2001
| + | תגובה למאמר ב[[פינת הבטיחות של איתמר#קיפול קצות כנף|פינת הבטיחות של איתמר - קיפול קצות כנף]]. |
| | | | |
| − | מאת: איתמר
| |
| − |
| |
| − | בענין קיפול קצות כנף:
| |
| − |
| |
| − | לרשימה של איתי בדבר יתרונות ההנמכה עם טיפים מקופלים, תנו לי להוסיף עוד סיבה להנמיך ככה: פשוט, כי הצפרים עושות ככה. כל מי שראה ציפור - מאותן אלה שטסות על טרמיקות ודואות כמונו, כמו החסידות או הנשרים - ודאי שם לב שעל מנת להנמיך, הן מקפלות את הכנפיים ומקטינות את שטחן. זהו גם אחד ההבדלים שבין טיסת הצפרים ובין טיסת אוירון דוד: אוירון דוד מנמיך ע"י הטיית החרטום למטה; ציפורי הדאיה וסמרטפים מאבדים גובה ע"י הקטנת שטח הכנף.
| |
| − |
| |
| − | הבעיה עם הנמכה כזו היא, שבקיפול ע"י משיכת מיתר אחד בלבד, שעור ההנמכה המתקבל הוא 2.5 מ/ש, או 3.5 מ/ש עם 'מבער מלא' (ספיד סיסטם עד בסוף). ניתן להגביר את שיעור ההנמכה לסביבות 5 מ/ש ע"י משיכת שני מיתרים מתוך השלושה בכל צד, אבל פעולה זו מסוכנת אם לא עושים אותה נכון (משיכה של מיתר אחד - חצי 'מבער אחורי' - ורק אז משיכת המיתר השני, קודם בכנף אחת ואח"כ בשניה. אם לא 'פותחים מבער', כלומר, לא לוחצים על הספיד-סיסטם כאשר עושים קיפול עמוק, יש סכנה של כניסה להזדקרות). במילים אחרות: אם אתה באמת בצרה, נשאב לתוך ענן רע בלי שליטה, קיפול טיפים לא יעזור לך להחלץ. כבר היינו במצבים כאלה, טיפים מקופלים והמצנח ממשיך לעלות.
| |
| − |
| |
| − | בנוסף, עם טיפים מקופלים וביחוד עם קיפול עמוק יחד עם 'מבער אחורי', החלק המקופל של הכנף מתחיל להתנפנף, וכל מי שיודע משהו על מפרשים יודע שזו הדרך המהירה ביותר להרוס מפרש, לתת לו להתנפנף ברוח.
| |
| − |
| |
| − | הבעיה היא שלכל יתר השיטות להנמכת חירום (צלילה ספיראלית, בי-סטול וכו') יש חסרון גדול, בכך שהן אינן מרחיקות אותך מאיזור הסכנה. אם נקלעת לזרם עולה של 10 מ/ש, ואתה נכנס לצלילה ספיראלית על מנת להחלץ - אתה נשאר כל הזמן בצנטרום של איזור הסכנה. לעומת זאת, בקיפול טיפים + האצה, אתה אמנם יורד יותר לאט, אבל לעומת זאת מתרחק ב-45 קמ"ש או יותר מאיזור הסכנה.
| |
| − |
| |
| − | בעיה אחרת היא הסיבולת שלך כטייס. אני זוכר את הטיסה הראשונה שלי באלפים, בפאסי שסמוך למון-בלאן, אחרי שעתיים באויר נגמר לי כל מלאי האדרנלין בדם, ורציתי לרדת לנחיתה. לקח לי ארבעים דקות לרדת, ארבעים דקות ארוכות עם טיפים מקופלים וספיד סיסטם עד הסוף! וארבעים דקות זה המון זמן! השרירים מתחילים לרעוד, האצבעות נרדמות מחוסר אספקת דם, והבן אדם מבוהל למדי, כי ברגע שהוא עוזב רגע כדי לנוח - הופ! הוא עף חזרה למעלה...
| |
| − |
| |
| − | לגבי שימוש בקיפול קצוות בנחיתה:
| |
| − |
| |
| − | במקומות רבים בעולם אין ממליצים לבוא ככה לנחיתה, בגלל החשש שהכנף לא תיפתח, או תיפתח לאט מידי, ואז הטייס יוטח לקרקע עם אנרגיה גבוהה מידי, ויש סכנה שהוא ייפגע מכך. אני אישית מפחד לבוא ככה לנחיתה, עם טיפים מקופלים עד לגובה של מטר או שניים. יותר מזה, אני נזהר מאוד לא לעשות את פעולת קיפול הטיפים עצמה בגובה נמוך, אחרי שפעם, בנחיתה באיזור דיר-אל-אסד, קפלתי טיפים ב'קונטסט' וחטפתי קריסה קדמית מאוד לא סימפאטית בגובה נמוך. (רוני ראה את זה)
| |
| − |
| |
| − | לגבי נחיתה על מים: כל רתמה עם הגנות - ספוג, בקבוקים או איר-בג - תציף את הטיס הפוך, ותגרום לו לטבוע. לכן נחיתה על מים זה דבר מסוכן שצריך לדעת איך לעשות.
| |
| − |
| |
| − | מלה אחרונה לגבי טכניקת הכתיבה בפורום. רבים מאיתנו לא אוהבים לכתוב בתוך המלבן הקטן שרוני מעמיד לרשותנו, ומעדיפים לכתוב קודם ב'וורד', ולהעתיק לריבוע. הבעיה שאז נוספים כל מיני ספרות וסימונים שוורד מכניס לטכסט כסימונים סמויים. מצאתי שאם אני כותב את ההודעה ועורך אותה ב'אאוטלוק אקספרס' ואח"כ מדביק בפורום - הכל טוב, והסימנים המיסתוריים של 'וורד' אינם מופיעים.
| |
| − |
| |
| − | אגב, אתם עוד זוכרים איך טסים בסמרטף? אני כבר שכחתי!
| |
| − |
| |
| − | איתמר
| |
| − |
| |
| − | [[קטגוריה: נוסטלגיה]]
| |
| | [[קטגוריה: מאמרים]] | | [[קטגוריה: מאמרים]] |
| | + | [[קטגוריה: פורום בטיחות ואוויראות 2001]] |
גרסה אחרונה מ־05:55, 22 ביוני 2010
שוחזר מפורום בטיחות ואוויראות של רוני לזר:
טיפים למקפלי הטיפים[עריכה]
תאריך: 16/12/2001
מאת: איתי לנואל
השיטה הבטוחה ביותר לאיבוד גובה היא צמצום שטח המצנח ע"י קיפול טיפים !!!
לא קראתי את המאמר עליו ממליץ שמשון, אך בתור אחד שעוסק בהדרכה כבר מעל 8 שנים + כמה שעות טיסה + הדרכת יותר ממאה (100) חניכים בקורס מצבי חרום + שיחות עם טייסי ניסוי ואלופי עולם אני עומד במאה אחוזים מאחורי הכתוב למעלה.
כמובן שהכי בטוח זה לא לטוס ואם כבר טסים אז לא להפריע למצנח (ביקשו ממני להדגיש שמשפט זה נכתב בציניות).
לקיפול טיפים ישנם יתרונות רבים והם:[עריכה]
1. המצנח ממשיך לטוס ולא מועבר למצב מזוקר זה או אחר (קריטי בכניסה בלתי נשלטת לענן).
2. שליטה בכיון הטיסה (ע"י ניהוג גוף אשר במצב כזה משפיע הרבה יותר באופן משמעותי).
3. ניתן בקלות לשנות את קצב השקיעה.
4. הכניסה והיציאה מהמצב שקטות ורגועות.
5. שמירת מהירות טיסה גם ברכיב האופקי (שימוש ב SS לפי הצורך).
6. הטייס לא סובל מסחרחורת או G גבוה.
7. ניתן להגיע ב"אזניים" סגורות עד הקרקע (יעיל במיוחד בנחיתה בשדות קטנים, TOP LENDING, נחיתה במהירות גבוהה = רוח גב או צד).
8. טיסה יציבה יותר באופן משמעותי באויר סוער.
חסרונות השיטה:[עריכה]
1. סכנת הזדקרות עמוקה - ככל שנגדיל את ה"אזניים" יגדל הגרר ובנקודה בה הוא (הגרר) ישתווה לעילוי המצנח יפסיק לטוס.
פתרון - ככל שמגדילים את האוזניים יש להוסיף SS!
באזניים גדולות + SS ניתן להגיע לקצב שקיעה של 8 עד 9 מטר לשניה מנוהגים ונשלטים!!
במידה ונכנסתם להזדקרות עמוקה מישכו את כל רצועות ה-A למטה עד שהמצנח יבצע קריסה קידמית מלאה. משם הוא כבר יצא לבד (ניתן לעזור לו ע"י פמפום בודד בשני הברקסים יחדיו).
2. ביצוע לא נכון *בגובה נמוך* (משיכה חזקה של כל רצועות ה A יחדו) יגרום לקריסה מלאה.
3. פניה חדה באזניים סגורות גורמת לתנועת מטולטלת גדולה מהרגיל לצדדים בזמן היציאה מהפניה (לכן אין לבצע פניות חדות קרוב לקרקע, גם באזניים סגורות).
הערות: אין לפתוח את האזניים ע"י משיכה בשני הברקסים יחדיו (תופעה סופר נפוצה בארצנו). זאת עקב תוספת הגרר לגרר הרב שכבר נוצר ע"י האוזניים. יש לפמפם צד אחר צד במידת הצורך (ב-90% מהמקרים זה יפתח לבד).
דו"ח אירוע מספר 5 מתייחס (ואיני יודע במי מדובר) לטייס אשר בהתלהבותו הרבה מקורס מצבי חרום משך בחוזקה במיתרי ה-A הקיצונים מבלי שהחליקם דרך ידו בזמן המשיכה! דבר זה גרם לקריסה מלאה עקב מהלך יד ארוך יותר מהמיתר שנאסף.
בברכת הפסקת הגשמים בסופי שבוע (מוטב יומיים קודם)
איתי לנואל
שמיים מצנחי רחיפה
תגובה למאמר בפינת הבטיחות של איתמר - קיפול קצות כנף.
