הבדלים בין גרסאות בדף "נתניה עילית"

גרסה אחרונה מ־10:06, 27 במאי 2010

סיפור על נתניה מנקודת מבטו של טייס מצנחי רחיפה.

מאת: איתי טקסרמן, 2005.

רובנו מכירים רק נתניה אחת, אותה עיר השוכנת מעל אחת מרצועות החוף היפות ביותר במזרח התיכון, עיר תוססת ומלאת חיים אשר בעת האחרונה נמצאת בתהליך התחדשות מתמדת, עיר הידועה כמרכז תיירותי בישראל ועוד...

אבל, יש מספר מצומצם של אנשים הרואים את החלוקה האמיתיות של העיר: "נתניה עילית" ו"נתניה תחתית". בשבילם נתניה תחתית היא אותה עיר שהזכרנו בפסקה הראשונה, אך נתניה עילית היא הפנינה האמיתית. נתניה עילית נמצאת גם היא מעל אותה רצועת חוף יפה, אך שלא כמו נתניה תחתית גובהה משתנה בהתאם לעצמת הרוח וכיוונה: ברוח מערבית חלשה, דרום-מערבית או צפון-מערבית, גובהה יהיה רק מטרים ספורים מעל לנתניה תחתית, אך ברוח מערבית בעלת עצמה בינונית עד חזקה, בשילוב עם כמה תרמיקות ושאיבות ענן, העיר גבוהה יותר מכל מבנה קרקעי שהאדם אי פעם תכנן ובנה. בניגוד לאחותה הקרקעית, מלאת הפעילות והאירועים החברתיים, המרכיבים העיקריים של נתניה עילית הם הטבע, היופי והשלווה, והם שמאפיינים אותה.

קחו נשימה עמוקה, עצמו את העיניים ודמיינו את המחזה הבא: אתם מגיעים לחלקת דשא ירוקה ומטופחת הנמצאת במרכז הטיילת הדרומית של נתניה. על גבכם תיק לא קל אך גם לא כבד מאוד, ובתוכו נמצא הכלי שישחרר אתכם מכבלי היומיום אל עולם מלא בטבע, יופי שלווה ומעוף - מצנח הרחיפה. אתם מגיעים למרכז הדשא, מניחים את התיק והולכים לבדוק את מצב הרוח. נראה ממש טוב: הרוח מערבית לגמרי בעצמה של 25 קמ"ש ומעליכם נעים להם בשלווה ענני כבשה המעידים על חוסר היציבות האטמוספרית, היום נגיע גבוה... אתם חוזרים חזרה לציוד בידיעה שהיום הולך להיות טוב. פורסים את החופה, בודקים את המיתרים, מחברים אותה לרתמה - זהו עכשיו הכל מוכן, רק לחבוש קסדה ולהירתם. אתם מתקדמים לשפת המצוק, פורסים את המצנח, משיכה קלה בווי-לנייס, והמצנח עולה סימטרית מעל הראש. נגיעה בברקס, סיבוב, שני צעדים לכיוון קצה המצוק - ואתם באוויר.

רעשי היומיום נעלמים ואת מקומם תופס רעש שריקת הרוח ההולך ומתגבר, עד שאתם מגיעים למהירות טיסה. אתם פונים ימינה לכיוון מלון כרמל כדי לנצל את העילוי הדינמי שלו בשביל לעלות גבוה יותר. מגיעים למלון, מבצעים כמה שמיניות בסמוך לו, וכעבור פחות מדקה אתם גבוה מעל המלון, קרוב יותר לאותם ענני כבשה ורחוק יותר מכבלי הקרקע והיומיום. מפה הכל מתחיל להיראות קטן וחסר משמעות ביחס לאותו רגע עצמתי.

לאחר שעה קלה מסתכלים למטה לכיוון חלקת הדשא (עמדת ההמראה) ומכוונים את עצמנו לנחיתה רכה. וכך מסתיים לו עוד יום נפלא של טיסת רחיפה. עד לפעם הבאה.

הכותב הוא אלוף הארץ במצנחי רחיפה לשנת 2005. לפרטים נוספים: האגודה הישראלית למצנחי רחיפה בישראל.