הבדלים בין גרסאות בדף "כמה מילים אודות ציוד רחיפה בטיחותי"

גרסה מ־13:46, 10 במאי 2010

המאמרים שלפניכם שוחזרו מפורום בטיחות ואוויראות של רוני לזר.

התאריך המקורי בו נכתבו אינו ידוע, אך הם פורסמו מחדש המהלך יוני 2008, על ידי משה אדרי.

מכתב מפצוע בטיסת רכס - חשיבות הגנות ברתמה

נפתח בהיכרות:

אני המרחף שנפגע בתאונה בגעש ודבר ראשון אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות שוב לכל מי שעזר בחילוץ, ביקר. התקשר. דאג וייחל להחלמתי. תודה לכולכם וזה באמת מחמם את הלב לראות את החברים בשעת מבחן ומצוקה.

הדברים שלהלן אינם תחליף לתחקיר התאונה והסקת המסקנות המקצועית של האגודה, שאני סמוך ובטוח שייעשו על הצד הטוב ביותר, אלא פרי הרהורים שעלו בראשי (השלם...) במהלך השבועיים בהם הייתי מאושפז.

הגנות לרתמה - אביזר נוחות או אביזר בטיחות חיוני?

המקרה שלי מוכיח ללא כל ספק שריפוד הגנתי לרתמה (איני נכנס כרגע לדיון על סוג המיגון – ספוג/כרית אוויר- והיקפו – גב/צד) הנו אביזר בטיחות חיוני מהמעלה הראשונה. לא פחות מקסדה ובוודאי יותר מנעליים. לולא טסתי עם רתמה ממוגנת לא הייתי זוכה לכתוב היום (וגם לא מחרתיים...) בפורום.

פעמים רבות אני מתרשם בשיחות עם חברים שאיננו מפנימים עד כמה שהספורט שלנו הוא מסוכן (הדחקה?). הגיע הזמן להכריז ולחזור ולשנן: אנו עוסקים בספורט מסוכן מאד! אין משמעות הדבר שצריך להפסיק לטוס, להיפך! אבל יש לצמצם בכל דרך אפשרית את הסיכון ואת הנזקים האפשריים במקרה של תאונה. אסור לנו לצאת מנקודת ההנחה "לי זה לא יקרה". עלינו לומר לעצמנו: "גם לי כנראה שזה יקרה". ואז לחשוב איך הייתי רוצה להיות מוגן כשזה יקרה. אני חושב שגישה כזו יכולה לשנות דברים רבים בתחום הבטיחות אבל בדיון הנוכחי אתרכז בנושא הגנת הרתמה (כבר מאדם הראשון למדנו שעד שלא כיסחו לו את הצלעות הוא לא הסתדר בחיים).

אני רוצה להציע טיפול בנושא בארבע רמות:

1. הטייס

2. האגודה

3. בתי הספר

4. היצרנים

הטייס

האחריות היא בראש ובראשונה עלינו, המרחפים.

אסור לנו להסתכל על פלוני/אלמוני ויהא מרחף ותיק ומנוסה ככל שיהא ולומר: הנה גם הוא משתמש ברתמה ללא הגנה.

נכון שזה מעצבן ומתסכל לסחוב רתמה מסורבלת ולהיאבק בכל הכנסה/הוצאה לתיק הנשיאה או לתא המטען אבל אלה החיים שלנו. זכרו! גם לי זה יקרה ומה תרצו אז???

האגודה

אני חושב שיש להגדיר הגנת רתמה כאביזר בטיחות חיוני לא פחות מקסדה ולהתייחס אליו בהתאם. את בעיית הרתמות הישנות ניתן לפתור ע"י יישום הדרגתי כמו שעשו בחגורות בטיחות לרכב ממודלים ישנים. איני יודע איך להתייחס לנושא הטנדמים אבל בוודאי תבוא תגובה הולמת (אינטליגנטית לשם שינוי ?!) בנושא זה.

בתי הספר

כל מלה מיותרת...

היצרנים

היצרנים לדעתי, כמו שאף אחד לא מעלה על דעתו למכור קרבינות ללא אבטחה, או רתמה ללא התקן למצנח רזרבי כך לא צריך למכור רתמה ללא הגנה. האם זה סביר שלא מוכרים מצנח ללא תיק נשיאה אבל מוכרים רתמה ללא מיגוון? איני חושב שצריך להתייחס להגנת הגב כאופציה לבחירה אלא כחלק אינטגרלי מהרתמה. הגנת גב אינה WONDER BAR!

לטווח ארוך זה ישתלם לכולנו.

אני מקווה שהדברים יפלו על אוזן קשבת כדי שפחות ופחות מרחפים יפלו על גב כואב (במקרה בטוב...)

דרור.

ציוד מתאים לטיסות

מאמר שיש בו התייחסות חשובה לנושא נעלי רחיפה, ולציוד רחיפה באופן כללי.

מאת: שמשון ברלב.

אז בינתיים סיכום שתי הרשימות שלנו הוא כזה:

תאונות בהן הטיס נפגע כי לא היה מוגן כראוי:

• איתמר, קרסול מרוסק (שבר פתוח). טס עם נעלי 3/4.
• קובי רבנו, פגיעה בחוט השדרה. הוציא את מגן הגב לפני הטיסה.
• מוטי קרן, פגיעה בחוט השדרה. טס עם רתמה ללא שכבה סופגת אנרגיה.
• שי לבנה. שברים באגן וברגל. טס עם רתמה ללא שכבה סופגת אנרגיה.
• שמשון בר-לב – פגיעת גב בהמראה בזכרון עם רתמה ללא שכבה סופגת אנרגיה.

תאונות בהן ציוד הבטיחות הפחית את עצמת הפציעה:

• שימי הנגבי – התרסקות מצלילה ספיראלית בתבור, קסדה שהגנה על הראש ורתמה בטיחותית שמנעה פגיעה אנושה בגב.
• יוסי מילר, הזדקרות ונפילה מגובה רב. ערכת בקבוקי-הפלסטיק של עפקו מנעה פגיעת גב קשה.
• טיס שהזדקר בצמח ונפל מ-30 מ´. ערכת בקבוקי-הפלסטיק של עפקו מנעה פגיעת גב קשה.

זו הרשימה שיש לנו עד עכשיו. כולכם מוזמנים להוסיף לרשימה, מנסיונכם האישי או תאונות שקרו לאחרים.

בענין נעליים, חבל שהיזמה של אהרון נסנבאום לא יצאה אל הפועל, אבל טוב שניתן להשיג בכל זאת נעלי סמרטף בארץ.

אני רוצה להרחיב מעט בנושא זה:

בשנים הראשונות בספורט שלנו, התאונה הכי נפוצה הייתה קרסול מרוסק. אני מתרשם כי בשנים האחרונות ירד מספר הקרסוליים המרוסקות, ואם אכן זה כך, אני מניח שהסיבה היא שיותר אנשים טסים עם נעלי סמרטף תקניות.

אני עצמי נפגעתי מכך שטסתי עם נעלי 3/4 אני לא רופא ולא מוסמך להביע דעה מקצועית בענין, אבל נראה לי שהנזק העיקרי בתאונה של שבר בקרסול, נובע מהיות השבר - שבר פתוח. בשבר פתוח העצמות נשברות בצורה יותר חמורה, ובנוסף נקרעים כל הרצועות והגידים, ולפעמים גם העצבים. ובנוסף יש בעיה של זיהום כתוצאה מכל האדמה והחול שנספגים בפצע הפתוח. אין לי ספק שנעל גבוהה, ובתנאי שהשרוכים מהודקים היטב, שומרת על הקרסול ע"י הקטנת חומרת השבר, ובעיקר בכך ששומרת שהשבר יהיה שבר סגור.

אני קורא לכל מי שמוכן להקשיב לי: חבריה, רוצו מהר לאיתי וקנו עוד היום נעלי סמרטף תקניות. נעלי 3/4 לא עושות את העבודה!

התכונות הנדרשות מנעל כזו הן:

א. חיזוקים שיגבילו את תנועת הרגל בכל הכיוונים.

ב. סוליה רכה שתוכל לספוג את מכת הפגיעה בקרקע.

ג. שרוכים נרכסים בלולאות, ולא בווים.

ד. עקב קטום, כלומר - אין פינה חדה בעקב, כדי לא לחבוט את כף הרגל לרצפה בנחיתה במהירות גבוהה.

לא כל נעלי הסמרטף עומדים בכל הקריטריונים. ואף על פי כן התכונה הכי חשובה זה שהנעל תהיה קשיחה ובעיקר, גבוהה מאוד.