הצגת המקור של עקרונות בסיסיים לטיסה אקטיבית

'''מאת: ג'ף גרינבאום.'''

'''תרגום: נצר פלד.'''

----
'''שאלה: אז מהי, בעצם, טיסה אקטיבית? אני יודע שכל אחד צריך להיות מכוונן למצנח שלו אבל איך עוברים מטיסה לא אקטיבית לטיסה אקטיבית? אם הכוונה היא לתגובה למצנח, מדוע היא לא נקראת "טיסה תגובתית"?'''

תשובה: טיסה אקטיבית נקראת כך משום שמטרתה היא חיבור רציף למצנח כפי שציפור מחוברת לכנפיים שלה. אם יודה (מהסרט "מסע בין כוכבים" נ.פ.) היה מלמד את לוק לרחף, הוא היה אומר משהו כמו "תתחבר לכנף לוק". טיסה אקטיבית אמיתית כוללת גם שימוש בתחושות עדינות על מנת לחזות את פעולת האוויר ולשלוט במצנח מהר יותר.


'''שאלה: אז אם אני אקח קורס SIV (קורס מצב חירום), זה יעזור לי להשיג את התחושות הדרושות לטיסה אקטיבית?'''

תשובה: כן, קורס כזה יכול לעזור לך להכיר חלק מהתחושות המתקבלות בתמרונים או בקריסות אבל הוא לא יתן לך את התמונה השלמה.


'''שאלה: טוב, אז אתה יכול לספר לי איך להרגיש את המצנח ולהפוך לטייס אקטיבי?'''

תשובה: כמובן, המאמר הבא מציג את התאוריה הבסיסית לטיסה אקטיבית ואתה יכול ללמוד זאת בתוספת לתרגול מתמיד כשאתה טס.


טיסה אקטיבית, במהותה, היא הטסה שתשמור את המצנח יציב יותר מעל הראש. ע"י תחושת תנועות המנצח מעל הראש ושליטה מיידית בתנועות אלה ניתן להתכוונן לתנועות המצנח ולשלוט בהן. ככל שאתה מתפתח כטייס במצנח רחיפה, התחושות המורגשות דרך הריתמה הופכות להיות יותר ויותר מוחשיות. הטסה אקטיבית אינה קשה אבל היא דורשת רמה גבוהה של רגישות ומהירות תגובה. זוהי שליטה בתנועות המצנח למניעת תנודות חריפות, קיפולים ושינויים חדים בזווית ההתקפה שלו.

המאמר הבא מיועד לטייסי מצנחי רחיפה שעברו את שלב ההכשרה הבסיסית ומתחילים לטוס באוויר לא יציב. תיקון יתר של המצנח עלול לגרום לארוע קל להחריף למשהו חמור יותר. לכן, כל אחת מהנקודות המתוארות לעיל דורש מידה מסויימת של ניסיון כדי לחוש במידת התגובה הנדרשת.


== שליטה במצנח בזמן משבים ==
אם אתה מרחף לך ונתקל, לפתע, במשב רוח חזק ו/או עילוי מסוים (כנראה תרמלי), אתה צריך לחזות מה הולך לקרות למצנח. אם אתה מרגיש שהמשב פגע במצנח וגרם לו להרים אף, טיסה אקטיבית אומרת להרים ידים ככל האפשר על מנת לאפשר למצנח לחזור אל מעל הראש. דבר זה יעזור למצנח להימנע מזווית התקפה גדולה שעלולה להביא להזדקרות אפשרית. אם זהו משב קל, אתה יכול להרים ידים מעט. רק כאשר אתה מרגיש את המצנח בחזרה מעל הראש (המצנח התאים עצמו למשב/עילוי וחזר למקומו הטבעי בטיסה) אתה יכול להחליט האם אתה בתוך תרמיקה או לא.

זהו מנהג שכיח, לספור עד 3 לאחר שחשת בעילוי בפעם הראשונה. דבר זה יבטיח שאתה בתוך תרמיקה מספיק גדולה שניתן להסתובב בתוכה (הכוונה היא לספור – 21,22,23). אם אתה טס בתוך תרמיקה, אתה יכול למשוך ברקסים כדי להפחית את המהירות, להגדיל את קצב הטיפוס ולהתחיל להתמרכז בתרמיקה.

הנקודה המרכזית כאן היא להרים את הידים ברגע שאתה מרגיש את המצנח מרים אף. אפילו אם זהו משב ללא עילוי, הוא יגרום להגדלת גרר רגעית שתגרום למצנח לנוע אחורה ולזווית ההתקפה לגדול. גם במקרה זה התגובה הנכונה היא להרים את הברקסים למעלה. מידת הרמת הידים תלויה בעוצמת המשב. שוב, הניסיון יעזור לך לקבוע מהי מידת התגובה המתאימה לרמת המשב/עילוי שתפגוש.
 
הסיטואציה והתגובה המתוארות לעיל אינן זהות אם נתקלת במשב תרמלי בצד אחד של הכנף בלבד. טיסה ישרה לתוך תרמיקה תגרום להגדלת זווית התקפה של החופה כולה. כשצד אחד בלבד של החופה נכנס לתרמיקה, המצב פחות מאיים. 

אם אתה מרגיש תרמיקה באחד הצדדים, אני ממליץ, ראשית, לשמור כיוון (משיכת ברקס והטיית גוף לצד של העילוי לצורך שמירת כיוון או תחילת פניה לתוך התרמיקה). רמת משיכת הברקס והטיית הגוף תלויות בעוצמת התרמיקה. אם העילוי ממשיך אחרי ששמרת כיוון, אתה יכול לפנות לתוך התרמיקה ולנסות להתמרכז עליה.

תמיד תוודא שאתה במצב בטוח מספיק לתירמול (כך שהפניה לא תהיה לתוך ההר) לפני שאתה מתחיל לפנות.


== שליטה במצנח בזמן קריסות או קיפולים ==
עכשיו קורה המצב ההפוך, אתה נמצא בתוך תרמיקה כשלפתע אתה חש במצנח מגיע לקצה התרמיקה ומתחיל לרוץ קדימה. אם המצב אינו חמור, ניתן למשוך ברקסים בעדינות, רק עד מתחת לכתפיים, על מנת לצמצם את תנועת המצנח קדימה.

אם המצב חמור יותר, משיכת חצי ברקס או אף יותר, תהיה הפעולה המתאימה. בכל מקרה, הפעולה לריסון המצנח תסתיים תוך פחות משניה, כך שתגובה מהירה היא המפתח.

ברגע שהמצנח התייצב ניתן לשחרר את הברקסים. החלק הבעייתי בריסון התנועה קדימה, היא לחוש עד כמה היא חמורה ולהגיב מיידית ע"י משיכת הברקסים המתאימה. 

האלמנט הקריטי כאן הוא להגיב לפני שהמצנח רץ יותר מדי קדימה. אם תמשוך ברקסים כשהמצנח כבר הרבה לפניך, אתה תוסיף לתנועת המטוטלת המתרחשת כשהגוף שלך נע אל מתחת למצנח.

הנקודה המרכזית במשיכת הברקסים לריסון המצנח היא מניעת קריסה קדמית. אם איחרת והמצנח קרס כבר קריסה קדמית אחרי ריצה קדימה, משיכת הברקסים תסייע לו להתאושש מהר יותר. עם זאת, יש להיזהר מהגזמה במשיכת הברקסים משום שמשיכה מאוחרת או ארוכה מדי תתרום לתנועת המטוטלת. חשוב גם להימנע מהחזקת הברקס משוך לאחר ריסון המצנח משום שכאשר המצנח עדיין לפניך אתה תנוע קדימה אל מתחת למצנח. אם, במצב זה, תישאר עם משיכת ברקסים ארוכה, תגרום להגדלת זווית ההתקפה של המצנח (עד כדי הזדקרות).

סיטואציה דומה יכולה לקרות לצד אחד בלבד של המצנח. והפעולה במצב זה תהיה דומה לזו שתוארה קודם לכן רק שידרש תפעול של ברקס אחד בלבד – הברקס של הצד שהתקדם מהר יותר.

מאד שכיח, במהלך תירמול, שצד אחד של המצנח רץ קדימה כשהוא נכנס לחלק החיצוני של התרמיקה. במצב זה המשקל שלך יהיה, קרוב לוודאי, בצד הפנימי (של התרמיקה) וזה בסדר גמור, אך יש להוסיף לכך תגובה זריזה של משיכת ברקס חיצוני על מנת למנוע מהצד הזה לרוץ עוד קדימה ולהגיע למצב של קריסה. לאחר משיכת הברקס, אל תחזיק אותו משוך לאורך זמן, רק לזמן מספיק לצורך ריסון התנועה קדימה של הצד החיצוני. כמו בכל המצבים בהם המצנח רץ קדימה, גם בתנועה א-סימטרית, המפתח הוא בתגובה מהירה לריסון המצב.

יש לשמור על האיזון הנכון בין תגובה מהירה לתנועות חריפות של המצנח לבין תגובות יתר לתנועות קלות שלו. תגובת יתר עלולה להחריף מצב קל ולהביא לנדנוד לא רצוי של המצנח. טיסה אקטיבית טובה טומנת בחובה רגישות למניעת תגובת יתר שלא לצורך אך מאפשרת תגובות חזקות כשהן אכן דרושות.


== שליטה במצנח במצב טורבולנטי ==
מצנחי רחיפה נעשים יציבים יותר באמצעות משיכת ברקסים קלה (משיכה לגובה הכתפיים מתאימה לרוב המצנחים). כשהאוויר נעשה מחותחת מומלץ לטוס עם משיכת ברקסים קלה. אם הרוח חזקה מדי ומשיכת ברקסים גורמת לכך שקשה לך לחדור, כנראה שבחרת יום לא מתאים לטיסה. אם תגיע למצב כזה אתה תצטרך לקבל בעצמך את ההחלטה המתאימה. 

ההחלטה צריכה להיות שילוב של הצורך לחדור עם הצורך לשלוט בקריסות וקיפולים.

כשטסים במצב טורבולנטי (מחותחת) כל החוקים של טיסה אקטיבית שצויינו עד כה נשארים בתוקף. אם אתה נכנס למשב, תרים ידיים על מנת לייצב את המצנח עד שהוא מתאזן בתוך העילוי. אם המצנח רץ קדימה, תצטרך לרסן אותו. אבל בין המצבים הקיצוניים האלה, טוס עם משיכה קלה בברקסים כך שתחוש את המתיחה בהם ותקבל חיווי טוב יותר על מה שקורה לחופה.

מצנחי רחיפה הם יציבים יותר כשהטיפים מקופלים (Big Ears). טייסים רבים מעדיפים לגשת לנחיתה עם טיפים מקופלים כששדה הנחיתה הוא טורבולנטי. כשהטיפים מקופלים עומס הכנף גבוה יותר על החלק הפתוח. דבר זה בצירוף מהירות הנמכה גבוהה יותר, גורמים ללחץ גבוה יותר בתוך החופה. החיסרון בגישה זו הוא שקשה לנהג את המצנח במצב זה ויש לבצע גישה ישרה לנחיתה.
אם אתה הולך להשתמש בקיפול טיפים בנחיתה אתה צריך להיות מיומן מאד בכניסה, יציאה וניהוג במצב הזה. לאחר אימון מספק ניתן לבצע נחיתה תוך יציאה ממצב של קיפול טיפים. אם אתה רוצה ללמוד לעשות זאת, אתה צריך להתאמן, קודם, באוויר יציב על מנת להכיר היטב את הטכניקה. מומלץ גם לקחת מדריך או מישהו מנוסה שיסביר ו/או ידגים לך את הטכניקה.

אי אפשר לומר שכל החופות זהות בהקשר הזה ולכן תתיעץ עם המדריך שלך ותוודא שהחופה שלך מסוגלת לעשות זאת בביטחה.

לסיכום, יש היבטים רבים לטיסה אקטיבית. למעשה זהו תהליך המתחיל בהמראה ואינו מסתיים עד שאתה נוחת בביטחה בכל טיסה. טיסה אקטיבית תעזור לך רק כל עוד לא בחרת יום גרוע מדי לטיסה. אם המראת ביום כזה, אין לכך פתרון. גש לנחיתה.

עוד מאמרים אפשר למצוא באתר של ג'ף: [http://www.paragliding-lessons.com AIR TIME]

----
מקור:
[http://paragliding-lessons.com/article/ActiveFlying.htm Active Flying - Basics for Paragliding Pilots], by Jeff Greenbaum

'''כל הזכויות שמורות ל- Jeff Greenbaum. אין להעתיק להפיץ או להשתמש בכל דרך אחרת במאמר בלי אישור בכתב מג'ף.'''